ערב הבחירות לכנסת ה-25, צאו והצביעו למפלגות שקרובות ביותר לדעותיכם וסביר להניח שיעברו את אחוז החסימה. השמאל חלש. יש לחזק אותו. לקוות שישמור על כוחו ויהיה חלק מהקואליציה, וישכיל להשתמש בכוחו טוב יותר בפעם הבאה
מאת: ק. טוכולסקי
ערב הבחירות לכנסת ה-25, ניכר כמה קשה לשכנע יותר ויותר אנשים להצביע. שיעור ההצבעה לכנסת שירד משיא של 75% בבחירות לכנסת ה-23, ל-68% בבחירות לכנסת ה-24. והוא עשוי לרדת אף יותר. יותר ויותר אנשים סביבי מתוסכלים, בעיקר אנשים שהצביעו למפלגות לא ימניות. התקוות שנתלו בממשלת השינוי נכזבו. הממשלה הזו הייתה בפועל ממשלת המשך ולא שינוי. ראשיה ניסו, ולרוב גם הצליחו, להיות ביבי יותר מביבי וימין יותר מימין. בימים האחרונים השקעתי המון זמן לשכנע אנשים להצביע. זה לא פשוט וזה לא תמיד מצליח, אבל זה חשוב ומשמעותי.
הבחירות לכנסת ה-25 מתסכלות. במהלך כהונת הכנסת ה-24, ראינו כיצד השמאל הציוני מגויס לקדם ממשלת ימין על סטרואידים רק כי היא ממשלת "רק לא ביבי", ומקדם מעט מדי שינויים חיוביים ורפורמות מועילות. ראינו את השמאל הלא ציוני מתנהל באופן מגושם, ללא הישגים משמעותיים ותוך כדי ניכור פנימי, שהוביל בעיקר לירידת הפופולאריות של המפלגות החברות בו.
והנה, ערב הבחירות לכנסת ה-25, אחרי חודשים ארוכים של מערכת בחירות, קשה לומר שיש יותר מדי בשורות. מפלגות הלא ימין בכנסת העבודה, מרצ, חד"ש-תע"ל ורע"מ, לא מציגות בשורות גדולות: לא חידשו חידוש משמעותי, לא התאמצו יותר מדי לגייס בוחרים מחוץ לבייס, ובאופן כללי מגיעות לקו הסיום כשכולן נאלצות לנהל קמפייני געוואלד כדי להבטיח את עצם קיומן הפרלמנטרי.
המצב אינו מלהיב, אבל ייאוש זאת לא אסטרטגיה. גם לא ללכת להצביע. בשיטה הפרלמנטרית הישראלית גם אם 80% מהבוחרים יבחרו שלא להגיע לקלפיות, זה לא שהכנסת לא תתכנס שבועיים אחרי הבחירות כי רק 20% מבעלי זכות הבחיר ההצביעו. היא תתכנס וכל הסמכות החוקית תהיה לה. שיעור ההצבעה הצפוי בבחירות הקרובות של כשני שליש מהבוחרים, לא יגרום לכך שבכנסת יאוישו רק 80 מושבים, או לכך שחברי הכנסת ישתדלו להימנע מגזירות על הציבור כתוצאה מחוסר הלגיטימציה. זה לא עובד ככה. בסופו של דבר בדמוקרטיה הישראלית, כמקובל בדמוקרטיות ליברליות מערביות רבות, הבחירה בקלפי היא הכוח היחיד שבידי הבוחר והחרמת הקלפיות כשלעצמה לא תשנה דבר. היא תשרת את מי שמעוניינים להוריד את שיעור הבוחרים, ולייצר אדישות ציבורית. בכל הדמוקרטיות הליברליות מדובר בבעלי ההון ועושי דברם שפועלים בנחישות ובמגוון כלים להורדת שיעור ההשתתפות בהצבעה.
לכן, גם כשאנחנו לא נלהבים. גם כשאנחנו כועסים על ההיצע הדל. גם כשאנחנו זועמים על פועלם בקדנציה האחרונה, ובעיקר העדר פועלם של מי שבאים כעת לבקש את אמוננו, עדיף לנו שנתעשת ונבחר. יכול להיות שלא באותן המפלגות, יכול להיות שלא באותם האנשים, אבל הכלל הרציונלי הקובע היה ונותר להצביע למפלגה הכי קרובה לדעותיך, רצוי לאחת כזאת שגם תעבור את אחוז החסימה.
החרמת הבחירות באופן היחידני שבו היא נעשית כיום בישראל, באופן שהוא אינו חלק מפועלה של תנועת המונית מאורגנת שעוסקת גם במחאה אפקטיבית נגד המשטר, היא פשוט ילדותית וחסרת כל השפעה. במערכת הבחירות הזו, הגושים הגדולים ניסו להרדים את הבוחרים של הצד השני, ליצור מירמור וייאוש, אפטיה ואדישות. אין שום סיבה לתת להם להצליח. צאו והצביעו בזעם למפלגות שקרובות ביותר לדעותיכם וסביר להניח שיעברו את אחוז החסימה, קוו שהן תעשנה משהו עם הכוח שינתן להן ואם לא נסו לבנות אלטרנטיבות מוצלחות יותר לפעם הבאה.
השמאל בישראל חלש. יש רק 23 מנדטים של לא ימין: חלק מהמפלגות הערביות, העבודה ומרצ. חלק מהמפלגות האלה כשנכנסו לקואליציה לא האמינו בעצמן מספיק כדי לחסום מהלכים ימניים חמורים של הממשלה היוצאת. אפשר רק לקוות שמפלגות השמאל, בהינתן שתקבלנה מהציבור מספיק אמון כדי להיות שוב בכנסת, ישמרו על כוחן, ויהיו חלק מהקואליציה הבאה. ולקוות שהן תאמנה בעצמן יותר ותוכלנה להשיג יותר. משמאל שלא מגיע אפילו ל-20% מהכוח האלקטורלי אין מה לצפות ליותר מדי.
זאת עדיין לא סיבה להצביע למפלגות הימין מ"יש עתיד" ו"המחנה הממלכתי" ועד "הציונות הדתית" ו"יהדות התורה" דרך "ישראל ביתנו", "ימינה", "הליכוד" וש"ס, אבל זאת גם לא סיבה להישאר בבית. צריך לחזק את השמאל ולקוות שישכיל להשתמש בכוחו טוב יותר בפעם הבאה. צריך גם להפנים שבלי בניית אלטרנטיבה מוצלחת יותר, נאלץ לחיות שוב עם מה שיש.
חברות וחברים, צאו להצביע, זה לא קל ולא נעים לרבות ורבים מאיתנו, אבל ככה זה בדמוקרטיה ליברלית מערבית. צאו להצביע ושיהיה לנו כמה שיותר בהצלחה.
Tags: בחירות 2022, זכות-הבחירה, ימין, שמאל
נו טוף.
אחרי נעלת הקלפיות התגלה ש"שמאל" בישראל 2022 שווה 9 מנדטים ביום טוב, וזה עוד בהרבה הנחות מקלות שכל מי שהצביע לעבודה הוא בכלל בעניין של שמאל כלכלי כמו גם חלק ממצביעי חד"ש תע"ל בצד של טיבי שהם בכלל בורגנים ללא כל עניין בשמאל כלכלי.
והדובדן על הקצפת הוא כמובן היעלמות מרצ.
נו טוכולסקי, איך אתה מסביר את תוצאות הבחירות?
האם ייתכן שהיעדר "תודעה מעמדית מפותחת" מסביר את הכשלון הצורב והמביך של מפלגות השודדים-בוזזים-האדומים בבחירות?
מדוע הציבור הרחב לא עומד בתור על מנת לקנות את הסחורה הפוליטית העבשה הזו?
וכמובן- מיהו ג'ון גאלט?! 🙂
אם הבחירות היו נעות סביב שאלות מעמדיות של כלכלה וחברה וזאת הייתה התוצאה הייתי אומר שאכן הסוציאליזם והסוציאלדמוקרטיה מדינת רווחה גדולה וחזקה לא מעניינים את הציבור. לצערי למעט חדש שהצגיה מצע בסוציאליסטי ואכן התחזקה במנדט אף מפלגה לא טרחה. מרצ הלכה על קו ליברל-רדיקלי מובהק ונמחקה, ומה העבודה רצתה לא ברור יותר מדי לאף אחד.
מה שכן ברור חגב יקר, זה שהמפלגות בעלות המצע הליברטיאני הקשוח והמוחצן, ימינה וחופש כלכלי וגם צעירים בוערים, קיבלו ביחד מעט מאוד. מה שמלמד שלסחורה העבישה של קוראי איאן ראנד אין קונים.
חדש היא מפלגה ערבית, לא ציונית, בהינתן ההזדמנות סביר להניח שתצטרף לציבור אשר רוצה לזרוק אותך לים…
מביך שאתה בכלל נתלה בהם, אבל מצד שני מה כבר נשאר לך ודומיך? לא הרבה…
מיהו ג'ון גאלט? 🙂