מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
בחירות 2022 – אסור להצביע לפי: "כן ביבי" או "רק לא ביבי"
בקרוב תהיינה בחירות. שוב יקבלו אזרחי ישראל הזדמנות לעצב מחדש את חלוקת המושבים בכנסת הנבחרת שלנו וכך להשפיע על זהות הממשלה שהכנסת הזו תקים
מאת: ק. טוכולסקי
בקרוב תהיינה בחירות. שוב יקבלו אזרחי ישראל הזדמנות לעצב מחדש את חלוקת המושבים בכנסת הנבחרת שלנו וכך להשפיע על זהות הממשלה שהכנסת הזו תקים. הטלטלה הפוליטית שהחלה בדצמבר 2018 עם החלטתו של ראש הממשלה דאז נתניהו להקדים את הבחירות בשל חוסר היציבות של ממשלת 61 המנדטים שהייתה לו אז, מביאה אותנו למערכת בחירות חמישית תוך 3 שנים וחצי.
חוסר היציבות הפוליטי נובע מכך ששני מחנות די שווים בגודלם מתנגחים זה בזה על אותה סוגיה בכל מערכות הבחירות האחרונות, מחנה ה"רק לא ביבי" ומחנה ה"רק כן ביבי". בטלטלה של מערכות בחירות אלו השתנו סדרי עולם: רשימות לכנסת קמו ונעלמו, כוכבים פוליטיים זהרו ונגוזו, מפלגות ארוכות ימים כמו מפלגת העבודה הפכו ממפלגות מרכזיות לשוליות או נעלמו כמו המפד"ל. גוש השמאל הפך לסרח עודף של גוש המרכז ואפילו של המרכז ימין, המפלגות הערביות התפצלו והתאחדו ושוב התפצלו ועלו וירדו אלקטוראלית בהתאם לאופן שבו רצו ביחד או לחוד.
בכל מערכות הבחירות האלה לא עמדו סוגיות חשובות לאזרחים על סדר יומם של הפוליטיקאים: לא משבר כלכלי שהלך והתקרב עד שנהיה למציאות, בימים של מגיפה ששנתה סדרי עולם, לא מחירי הנדל"ן שהלכו והאמירו וביחד איתם הלך וגדל החוב של משקי הבית, לא שינויי האקלים שהלכו וניכרו בהקצנה של מזג האוויר העונתי. הכיבוש והסכסוך הלכו ותבעו תקציבים ומשאבים נוספים בצורה הולכת וגוברת, התשתיות הפיסיות של ישראל הוכיחו את עצמן כלא מספיקות לחברה שקצב הגידול הטבעי לנפש בה הוא הגבוה בעולם המפותח – הסוגיות הללו לא עמדו על סדר יומם של הפוליטיקאים לא בנרטיב ששיווקו ולא בשיח שנוצר בתקשורת המיינסטרים.
במקום זה שמענו צד אחד אומר שהוא "יציל את הדמוקרטיה הישראלית מביבי והחרדים" וצד שני אומר שהוא "יציל את מדינת ישראל משלטון של השמאל והערבים". העובדה שמערכות הבחירות האחרונות התנהלו סביב סוגיות אלו, העובדה שבזמן שהחיים של כולנו הלכו ונהיו קשים ומסובכים, לא בקשנו ולא שמענו דין וחשבון מהפוליטיקאים שבקשו את אמוננו בסוגיות של בעיות הקיום התקין של החברה בישראל, ובהתמודדות עם בעיות כמו ניהול הסכסכוך הישראלי ערבי או התמודדות עם משבר האקלים. כך יצא שלמרות ריבוי מערכות הבחירות, לא השתנה שום דבר במהות. וכך זה גם יישאר כל עוד השאלה המרכזית שהבוחר ייקח אתו לקלפי היא "רק ביבי" או "רק לא ביבי".
ביבי היה ראש הממשלה הגרוע ביותר של מדינת ישראל. 12 שנות שלטונו היו בזבוז ארוך של זמן שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה. לא מבחינת המדיניות שהשלטון קידם, מדיניות של שוד משאבי הטבע והפיכת ישראל למקלט מס לטייקונים בצד המשך הכיבוש והתעלמות מצרכי האוכלוסייה ההולכת וגדלה של ישראל בתשתיות ושירותים. וכל זה תוך כדי ניהול מדיניות תעמולה של הסתה ושיסוי. אבל גם יורשו בשנה האחרונה, נפתלי בנט שעלה לשלטון "כדי לשנות", הראה לנו שבעצם כל עוד אנחנו בוחרים "כן ביבי" או "לא ביבי" פרסונלית, אין שינוי מהותי. בנט כמו ביבי לא התעניין בבעיות של אנשים פשוטים, לא בפער ההולך וגובר בין שכר מקובע לעליות מחירים, לא בשחיקה של עובדים, לא במחסור בתקנים בכל המערכות הציבוריות הבסיסיות שפוגע בזמינות ואיכות השירות לאזרח. בנט כמו ביבי הגן על בעלי ההון מפני תשלומים מיסים הוגנים על רכוש והון והמשיך את המחנק של אוכלוסיית ישראל בתחום הכלכלי חברתי. בנט כמו ביבי המשיך במדיניות תוקפנית כלפי איראן, המצור על עזה וכיבוש של השטחים למרות המחיר ההולך וגובר של ההוצאה הביטחונית והמחיר ההולך וגובר של כל עימות עתידי. בנט כמו ביבי ניסה לממש מדיניות ימנית חברתית כלכלית ומדינית שאת מחירה אנחנו הרוב המוחלט של אזרחי ישראל ה-99% משלמים כל יום. כי בסופו של דבר בנט הוא אכן כמו ביבי, איש עשיר ומנותק שמשרת את המעמד שלו, על חשבון הצרכים של רוב האוכלוסייה הישראלית ותוך התעלמות מוחלטת מהבעיות שפוגעות כאן בכולנו יום יום.
אם יש לקח אחד משמעותי מהאופן שבו חברנו בשנים האחרונות, מההתגייסות של אנשים ל"הצבעה אסטרטגית" ומעצם הקבלה ללא סייג של הנרטיב ששווק לנו בכל הכוח באמצעות תקשורת המיינסטרים והפוליטיקאים שבקלפי אנחנו צריכים להצביע או "רק ביבי" או "רק לא ביבי" הוא שההצבעה הזו הרסנית ולא משנה את המציאות שלנו.
מדינת ישראל היא מדינה עם פערים הולכים וגדלים, הצבר הון בידי קומץ טייקונים שהולך וגדל, בזמן שרוב הציבור סובל מחובות הולכים וגדלים רק בשביל להאט במקצת את הירידה ברמת החיים.
בבחירות האלה אסור שנצביע "כן ביבי" או "לא ביבי". זה בדיוק הנרטיב ששלטון ההון מוכר לנו כדי לשמר את עצמו. לקלפי בבחירות האלה צריך להגיע אחרי שחשבנו מה מציעות לנו המפלגות השונות בנושאים כמו חברה וכלכלה, איכות סביבה, הכיבוש והסכסוך, משבר הדיור, תחבורה ציבורית, השקעה ציבורית, דת ומדינה.
מפלגות מושלמות לא נמצא, הבחירה לא תהיה פשוטה כמו לבחור כן או לא בפוליטיקאי, אבל היא תוכל להיות שונה במהות בתוצאה שלה. אם יש משהו שלמדנו בשנה האחרונה היא ששינוי פרסונלי בראש הפירמידה בלי שבין הפרסונות יש הבדל מהותי בהשקפת העולם, לא משנה יותר מדי. אם נצביע לפי מה שאנחנו רוצים לשנות לטובה ולמי שיכולים לשנות לטובה, נקבל תוצאה שונה מהותית מהקיפאון הפוליטי הקיים ומשימור מוקדי הכוח הקיימים.
לקלפי צריך ללכת עם תקווה אמיתית לשינויים שיהיו טובים לנו לפי מה שאנחנו כולנו רוצים בפועל שיקרה בחיינו. ראינו שהסתפקות בהחלפת פרסונה לא באמת משנה ולא באמת תורמת. כשאתם יוצאים להצביע תחשבו על עצמכם, על המדינה שאתם רוצים לחיות בה, על כמה ילדים אתם רוצים שיהיו בכיתה, על כמה מטופלים לרופא אתם רוצים בקופת חולים ובכל מחלקה בבית חולים, על כמה טבע אתם רוצים ובאיזה קרבה למקום המגורים, על כמה אתם מוציאים על דיור ואיך זה ישתנה, על מה הייתם עושים בכסף שהמשך הסכסוך גוזל מאיתנו כל שנה, על גיל הפרישה הראוי, ועל כל נושא אחר שמעניין אתכם. זה הרבה יותר משמעותי מכן או לא פוליטיקאי אחד.
אל תהיו אסטרטגיים, תצביעו לפי מה שאתם מאמינים בו עניינית. זה הסיכוי הטוב ביותר שלנו לשינוי משמעותי בפוליטיקה הישראלית. נתניהו הוא אלוף המיתוג, גם בנט ולפיד יודעים ליצור נרטיב והכוחות שמאחורי כל ה"אלטרנטיבות" הפרסונליות האלה שמקדמים את אותה מדיניות הם אדירים, אבל עם מיתוג לא קונים דירה, מיתוג גם לא משיג תור לרופא מומחה בזמן, או מקטין את גודל הכיתות, או דואג שישלמו לעובדי המדינה הנדרשים שלנו ש ר שישאיר אותם במקצוע. מיתוג לא גורם לכך שהשחיקה בעבודה תקטן והפריון יעלה, לא לכך שהדיור לא יהיה בעיה, אלא זכות בסיסית וכך הלאה וכך הלאה.
בבחירות הקרובות אל תצביעו למותג, תצביעו למי שיטפל באמת בבעיות שלכם ויקדם אתכם.
תגיות: בחירות, בנימין-נתניהו, בעלי הון, מדיניות-חברתית-כלכלית, נפתלי בנט
קישור קבוע
7 תגובות
Email This Post
25 ביוני, 2022 בשעה 8:24
רק הכרעה אסטרטגית תחלצנו מהפלונטר של בחירות חוזרות
כותרת המאמר היא בעיני זריית חול בעיני הקורא, אולם בה בעת איני מופתע משום שמפלגה או זרם פוליטי-מחשבתי שמיוצג ע"י 4 – 5 מנדטים, אינו יכול להתיימר ל"יצג את העם" והוא בגדר אוונגרד שנשאר כזה תמיד. ההיסטוריה שלנו לא התחילה בימי "ביבי" והפערים החברתיים-כלכליים בישראל לא נולדו או התפתחו דווקא בימיו. "המציאה" אותם דווקא תנועת העבודה שלנו על שלוחותיה והניסיונות להתמודד מולם עפ"י קווי המתאר האידאולוגיים התאורטיים היוו כישלון מתמשך.
תכונתו של העושר היא שאם אין מחלקים אותו חינם לכל דיכפין הוא לא רק שורד, אלא גם עולה ופורח על שום יתרונותיו הרבים והברורים. העובדות בעולם מוכיחות שרוב המדינות העשירות כבר מזמן אינן סוציאליסטיות באמת וסממני הסוציאליזם הקיימים בהן מהווים נטל כלכלי וחברתי, אם אין מגבים אותם ביעילות כלכלית וביזמות עיסקית. המדינות הפחות עשירות המגלגלות עיניים סביב הרעיונות הסוציאליסטיים העקרים, מגיעות עד מהרה למסקנה שלהגדלה מואצת של העושר הלאומי נדרשת גישה קפיטליסטית, הממצה את זמינות ההון, כוח העבודה הכישרון האישי ואיכות הניהול העיסקי הטובים ביותר בכל זמן נתון.
הבעיה של השיטה הקפיטליסטית איננה עקרונותיה אלא השימוש שעושים בעלי השליטה בעושר הלאומי מול הציבור הרחב – במילים אחרות: חלוקת העושר הבלתי אחידה בין שכבות האוכלוסייה. בעוד שהוכח שהקפיטליזם מייצר עושר, לא נמצאה עדיין בשום מקום השיטה המיטבית למיצוי התועלת שבעושר המוגדל לכל האוכלוסייה. אפשר לומר ברמת וודאות גדולה שהכשל החברתי הגדול של העידן הנוכחי טמון במכשלה זו.
ישראל מתפתחת במהירות וכבר עברה בתל"ג השנתי לנפש שלה מדינות ותיקות ועשירות ממנה עד לא מכבר כגון: גרמניה, בריטניה, צרפת ואחרות. המפתח לכל אלה הוא כאמור: יזמות, חופש מסחרי, פיתוחים טכנולוגיים והשכלה תומכת, ניצול אוצרות טבע ודמוגרפיה מואצת.
במערכות הבחירות האחרונות, לרבות ברביעית לפני כשנה, הויכוח לא היה אישי – "כן ביבי לא ביבי" – אלא עסק בשאלת ההגמוניה האידאולוגית והמימשלית במדינה בין "ימין" ל"שמאל". בין היותה של ישראל "מדינה יהודית ודמוקרטית" (בסדר זה), כלומר: מדינת הלאום של העם היהודי, לבין היותה "מדינת כל אזרחיה", כלומר: מדינה פוסט- מודרנית וחסרת זהות לאומית מובהקת, בדרך להשתלבות אזורית או עולמית באנרכיה גלובליסטית אמורפית. במונחים המקומיים פרוש הדבר מדינה שהיתרון הדמוגרפי הערבי האזורי יקבע את אופייה ועקרונותיה במוקדם או במאוחר. במילים אחרות: ויתור על זכותו של העם היהודי למדינת לאום משלו ולהגדרה עצמית.
נושא שני שעומד ויעמוד במרכז הדיון הציבורי במערכת בחירות זו הוא מהי דמוקרטיה אמיתית במדינת לאום יהודית ודמוקרטית. האם זו דמוקרטיה שמנוהלת ע"י הריבון באמצעות נציגותו הנבחרת או שנשלטת ע"י "האח הגדול" שעשוי להיות מערכת המשפט, הדיפ-סטייט, או כל זרם אליטיסטי אחר החותר להגמוניה. בשל הניסיון להדיח את נתניהו באמצעות מניפולציה משפטית פלילית, קיבל המאבק את השם" "כן" ביבי, "לא" ביבי. אולם בשאלת היסוד ביבי עצמו איננו חשוב. בעיני רבים מתומכיו הוא נחשב (לדעתי, בטעות) כמנהיג המעניק להם ביטחון רב ביכולתו לספק את ההישגים הרצויים להם בסוגיות המרכזיות – "דרך הימין". כך מעוצב ויעוצב הדיון גם הפעם, משום שכך הוא מובן פחות או יותר לרוב הגדול.
אם לא ישגה נתניהו הפעם כפי ששגה בסיבובי הבחירות הקודמים ובמיוחד בסיבוב הרביעי, ידאג ללכד את כל תומכי גוש הימין או את רובם המכריע וישיג קואליציית-רוב מובהקת. אם יטעה, יודח לקראת הסיבוב השישי; זו מהות המאבק.
להערכתי, הערבים, במיוחד עבאס ותומכיו, מבינים זאת היטב ובהתייצבם על דרך האמצע בין מדינה יהודית עם מיעוט אזרחי ערבי (ככל הנראה הפתרון הצפוי), לבין מדינה ערבית בשלבים עם מיעוט יהודי (שאין לה כל סיכוי), הם "מהמרים על מדינת כל אזרחיה" שמטרת-העל הלאומית הגלומה בה מוסווה היטב מול הנאיביים והפוסט-ציונים "הקלים". ניצחון מובהק של גוש הימין, הוא הכרעה לאומית חד-ערכית בשאלת אופייה הלאומי של ישראל ומעמדו של המיעוט הערבי בה. מכאן יתגלגלו הדברים לסדר ציבורי חדש ועדכני או לסיבוב שלישי של מלחמת הקוממיות, שבו תהיה ההכרעה כוחנית.
הנושאים הכלכליים והחברתיים האחרים יגזרו סביב ההכרעה העקרונית לגבי אופייה הלאומי של המדינה. ככל שההכרעה תהיה חד-ערכית יותר, נתקרב מהר וטוב יותר להכרעות גם בשאלות המשקיות המרכזיות כגון: יוקר המחירים, החינוך, הבריאות, האלימות האזרחית, רמת החיים ואיכות החיים וההשתלבות במרחב. ללא הכרעה, נדשדש עוד שנים לא מעטות בסבך שיציאה ממנו מחייבת שתוף פעולה כלל-יהודי וסולידריות לאומית ללא הריחיים המיותרים על הצוואר שהכריעו לבסוף את ממשלת הסיבוב הרביעי.
במאמרו מטיף טוכולסקי להצבעה "לפי מה שאתם מאמינים בו עניינית"… ולא להצבעה "אסטרטגית". אני סבור שהוא טועה בגדול. הממשלה היצאת ביטאה הצבעה לא אסטרטגית, והיא יוצאת אחרי שנה של "פירפורים" כשלמעשה אין לכך כל הצדקה עניינית עמוקה. אני גורס שההצבעה הפעם היא "האימא" של ההצבעות האסטרטגיות. מי שלא יתגבר על נטיותיו הרומנטיות והסנטימנטליות יביא אותנו למעגלי בחירות נוספים. רק הכרעה אסטרטגית תייצב אותנו פוליטית ותאפשר קואליציה יציבה ודמוקרטיה מתפקדת.
25 ביוני, 2022 בשעה 16:00
אין שום קשר לוג בין הטור והתגובה. למה אתה לא מפרסם פשוט טורים משלך?
7 ביולי, 2022 בשעה 23:34
טוכולסקי, בניגוד למגיב הקודם אקצר ואתמצת:
כבר כמה עשורים אין אלקטורל משמעותי בציבור הישראלי שיצביע לתיאוריות המוזורת שלך (אילומינטי משהו ? או שנסתפק בבונים החופשיים ?) על "ההון" המרושע והאמורפי שכביכול שולט עלינו ומנתב את חיינו במחשכים.
אם היה, מפלגת מרכז אולטרא קפיטליסטית כמו יש עתיד לא הייתה זוכה ב 20+ מנדטים (שלא לדבר על 60 המנדטים של מפלגות הימין הקשה) ומפלגה כמו מרץ או חדש או שילוב כלשהוא ביניהן היו מרכיבות מחר את הממשלה.
21 באוגוסט, 2022 בשעה 9:30
מוזרות?
לוני, לפחות אינך משתמש במילה "הזויות". הכתרת מה שטוכולסקי כותב כ"מוזר", מראות רק עליך. מה שטוכולסקי כתב מוזר וחריג בעיניך. בעיני אין שום דבר מוזר וחריג. מדוע האלקטורט לשמאל הוא כל כך מצומצם, היא בעיה אחרת הדורשת ניתוח. אני מניח שאם היו מבקשים ממך שתסכם את הדברים המוזרים של טוכולסקי ותנמק מדוע הם מוזרים, לא היית יכול לעשות את זה, כי כשאתה מציג משהו כמוזר, אתה למעשה מודה שאינך מבין את מה שהוא כתב. במקום לשאול את תוכולסקי שאלות כדי להבין את טענותיו, אתה מעביר אליו את האשמה.
30 באוקטובר, 2022 בשעה 1:04
חדשות בחירות
ככל הנראה יהיה ראש ממשלה בישראל הפעם. שווה לעקוב אחר החדשות
3 בנובמבר, 2022 בשעה 19:06
מה קרה למרצ?
טוכולסקי, איך אתה מנתח את תוצרות הבחירות? מה עשה "ההון" למוחם של מיליוני מצביעים על מנת להטות את הכף לטובתו?
מיהו ג'ון גאלט?! 🙂
2 בדצמבר, 2022 בשעה 13:39
מה נהיה טוכולסקי?
החתול גנב את לשונך? נהיית שקט אחרי הבחירות, נכנסת לדיכאון קליני? הבנת סוף סוף שאף אחד לא מעוניין בסוציאליזם בשילוב תאוריות קונספירציה מבית מדרשך?
אתה יושב בשקט בזמן ש-"ההון" מקדם את האנג'נדה הנכלולית שלו 🙂
מיהו ג'ון גאלט?! 🙂