מה שניראה כסרטון מגמתי סנסציוני על אדם גוסס, עלול לעורר משבר אמון במהפכה הגדולה והשקטה שהוביל חכרוש: תהליכי מיסוד פעילות המשטרה ביישובים ערביים
מאת: אמיר יובל
מה שנראה כסרטון מגמתי סנסציוני על אדם גוסס, עלול לעורר משבר אמון במהפכה הגדולה והשקטה שהוביל חכרוש: תהליכי מיסוד פעילות המשטרה ביישובים ערביים. הקריירה המפוארת, של הניצב המוסלמי הראשון במדינה היהודית – דמוקרטית, התאיינה על רקע מידע גולמי המתייחס להתנהגות טקטית באירוע בודד שלא נחקר. התרומה של ניצב מוסלמי ללגיטימציה של משטרת-ישראל בעולם בכלל ובקרב המיעוט הערבי בפרט, לא עמדה נגד הפיתוי להפיץ סרטון מציצני נוטף ריר ודם תוך רמיסת הזכות לבירור עובדתי לקצין הוותיק.
אבירי הנאורות (שוב) שכחו לגנות את ההתנפלות בכיכר העיר הווירטואלית ולא נזעקו לתבוע הליך הוגן. האם שנים של כישלון רודף כישלון ואובדן אמון הציבור במשטרה גרמו לצמרת הארגון לקפוץ על המציאה, להפוך את "האחר" – הערבי לשעיר לעזאזל, כדי לכסות על חרפתה?!
האמת היא שהאמת מרה הרבה יותר.
המציאות העגומה היא שניצב חכרוש פעל מתוך ראייה רחבה ומתוך הכרת 'התמונה הגדולה', ולא מתוך שיקול טקטי חולף.
כמו כולם, גם חכרוש יודע שהוא ובני ביתו חיים באחת הטריטוריות המעין אוטונומית הנשלטת על ידי מיליציות פשע חמושות שיורות רוצחות, מפוצצות, נוקמות, מענישות, גובות דמי חסות וסוחרות לאור יום בנשק ובסמים. כל זאת בטרם ירו על ביתו הפרטי בספטמבר 2021, שלושה חודשים לפני שראש הממשלה בנט אמר: "אחרי שנים רבות של הזנחה שבהן הפשיעה הגיעה לממדים בלתי נסבלים אנחנו עוברים מהגנה להתקפה … קיבלנו פה [בדרום] מיליציות שפועלות כמו במערב הפרוע". ולתמונה המלאה: "ניוון מוחלט שמביא, 'לדם ברחובות'. כמה עצוב הולך להיות לכם כשתבינו: משטרת ישראל מפורקת מבפנים", העיד אחד השוטרים בתוכנית "הצינור".
התמונה הגדולה מגלה מדיניות ארוכת שנים שעודדה אוטונומיה מגזרית המכילה אלימות מקומית: כל זמן שערבים הורגים ערבים, האלימות משתלמת ומשגשגת כענף כלכלי אתני המוסדר על ידי 'היד הנעלמה'. הסרטון אינו מציג מקרה חריג של ניצב ערבי בלבוש אזרחי, אלא זהו אחד מיני אלף סרטונים על מדיניות הכלת האלימות של מליציות יהודיות בשטחים ושל מליציות ערביות בפריפריה, ועל מדיניות ארוכת טווח של הפעלת הכוח נגד מחאת יוצאי אתיופיה, הפגנות של קשישים ונשים ונגד וותיקי גבעת עמל.
האנרכיה בפריפריה והאוליגרכיה במרכז. רצף השערוריות ואובדן אמון הציבור מובילים למסקנה שהמערכת הארגונית שעמדה אחרי חכרוש, היא מעטפת נורמטיבית חלולה ומדירה, פסיבית ומתגוננת כמו במערב הפרוע, כדברי בנט. בעולם הסרטים השריף הבודד או 'איש העכביש' מנצח ללא מבנה כוח אפקטיבי וכנגד רוח הזמן. האם בעולם האמיתי כוחו של ניצב גדול מסך כל מרכיבי הארגון?! חכרוש ניצב בודד בזירה: ללא שוטרים וללא משטרה שאמורה להעניק לו רשת הגנה, בירור עובדתי, הליך הוגן, ובסיס כוח נורמטיבי.
בקומת המסד ניצב חכרוש בודד, מעליו מעטפת ארגונית כושלת, ומעליה מדיניות הכלת האלימות המגזרית הערבית. אם אין די בכול אלו כדי להבהיר שנטישה והדרה הם 'רוח הזמן', בראש מבנה הכוח עמדה במשך שנים ארוכות ממשלה שהעלילה עלילות על נבחרים ערבים ("תומכי טרור"), חוקקה את 'חוק הלאום' שעיגן את ההירארכיה המגזרית המדירה, הסיתה נגד הלגיטימציה של הבוחרים הערבים הנוהרים לקלפיות, המציאה 'פעולת טרור' בפרשת אום אל-חירן ("פיגוע דריסה", "מחבל, איש דאעש") בדתה את 'טרור ההצתות' והפעילה אכיפה מפלה של תקנות הקורונה נגד אזרחים ערבים, תוך שימוש באמצעי תעמולה אפלים המהדהדים פרקטיקות אנטישמיות. אלו שכבות התרבות הארגונית – נורמטיבית, המדירה והמפקירה, שעשויה להסביר את רצף ההחלטות שקיבל חכרוש מהזירה בכפר כנא ועד להתפטרותו המבטאת ייאוש ואי – אמון, החורגים מעניינו הפרטי.
ההיגיון הגזעני יוביל להנחה שאזרח ערבי אינו יכול לשרת בכוחות הביטחון; הנאורות וההגינות מחייבים את השר והמפכ"ל להשיב לניצב חכרוש את כבודו ומעמדו, כחלק מבניין הכוח מחדש.
Tags: אלימות, המגזר הערבי, משטרת-ישראל, ניצב חכרוש, פשיעה