כשנתיים שהקורונה איתנו, העולם השתנה במהירות. במקום להתמודד עם משבר האקלים, לפעול להקטנת הפערים החברתיים ההולכים וגדלים, לדאוג לאינטרס הציבורי, המנהיגות העולמית מגלה אוזלת יד
מאת: מיה פאול
כשנתיים שהקורונה איתנו, העולם השתנה במהירות: סגרים, מסיכות, עבודה מהבית, חיסונים, בידודים, תווים ירוקים ובצבעים אחרים, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. סביר להניח שגם אם וכאשר המגיפה תמוגר, תיעלם או לפחות תהיה בשליטה, העולם שלנו שגם כך משתנה תדירות בתהליכים שבדרך כלל קשה לזהות בזמן אמת, השתנה מהר ולנגד עיננו המשתאות.
לרוב האנשים מציקות בראש ובראשונה בעיות קיומיות בסיסיות: איך לא נחלה אני והקרובים לי? איך לא ייפגע קיומי ומצבי החומרי לנוכח המשברים והאתגרים של תקופת המגיפה? לא משנה אם במדינות המפותחות, בעולם התעשייתי החדש או בעולם השלישי , לא משנה אם בחצי הצפוני של הכדור או בחצי הדרומי, אנשים רוצים לראות כיצד רמת חיים לפחות נשמרת אם לא משתפרת וכיצד זכויותיהם לא נפגעות.
בזמן המגיפה היה נראה לרגע שההתנהלות של ממשלות משתנה מהקו הרגיל שמערב בין ניאו-ליברליות כלכלית לניאו-שמרנות מדינית, אל הרחבת ההוצאה הציבורית, מתן הכבוד הראוי לארגון הבריאות העולמי ושיתופי פעולה מסוימים במאבק במגיפה. במקביל גם ראינו גילויים של חוסר סולידריות ואגואיזם במרדף אחרי רכישת תרופות מצד מדינות עשירות וחזקות בצד מדינות שסייעו למדינות אחרות. מדינה כמו קובה שלחה רופאים לסייע במדינות מוכות מגיפה כמו איטליה וונצואלה. אבל עושה רושם שממשלות בעולם לא נוטשות את המדיניות הניאו-ליברלית.
הכישלון של וועידת גלזגו הוא בהחלטה בעצם לא לעשות שום דבר משמעותי כדי לא לפגוע בהצבר ההון של יצרניות האנרגיה הקלאסית, ולא להשית מיסים הוגנים על האלפיון העליון העולמי כדי לממן התמודדות נדרשת וכואבת עם המשבר. זה היה סימן ברור לכך שההנהגה העולמית קרועה בין אינטרסים מסורתיים ונאמנויות של ממשלים לא לטובת העמים/בוחרים אותם הם אמורים לשרת, אלא לטובתם של אנשי האוליגרכיה העולמית של ההון.
בזמן שמבחינת רבים מאיתנו העולם השתנה משמעותית ומהותית ודברים כבר לא יכולים ולא צריכים לחזור להיות כפי שהיו, עושה רושם שבזירה הגיאו-פוליטית יש הסלמה של סכסוכים בין לאומיים ובין גושיים ויש ממש סכנה של הידרדרות מהירה.
בשבועות האחרונים ההסלמה בין ארצות-הברית וסין סביב ים סין הדרומי, ובין רוסיה ונאט"ו סביב אוקראינה, בצד ההתמשכות של סכסוכים אזוריים במזרח התיכון מצביעה על כך שבזמן שכולנו תוהים האם נוכל לנשום בעוד כמה שנים או איך נעבור עוד גל של מגיפה בעוד כמה שבועות, ראשי המעצמות הגדולות והבינוניות, מעדיפים לנהל מדיניות ניאו-שמרנית, גושית ומקטבת כאילו הכול נפלא ואין לנו מה לעשות חוץ מלריב על זכויות קדיחה בים סין הדרומי או שליטה בחבל דונייצק.
ארצות-הברית מדברת גבוהה גבוהה על איכות סביבה אבל רק מערכת הבטחון שלה מזהמת יותר מ-160 המדינות הפחות מזהמות על פני כדור הארץ. ובזמן שנשיא ארה"ב ביידן מכנס וועידה לקידום הדמוקרטיה, ארצות-ברית תומכת בדיקטטורות ומנהלת מדיניות מלחמתית. גם יריבותיה של ארה"ב, רוסיה, סין ואיראן, כולן ביחד וכל אחת לחוד הן לא ממש דמוקרטיות, כל ביקורת מבית מוגדרת מיד כטרור שנתמך בידי גורמים זרים וכל המעצמות גם יחד משקיעות יותר בהתחמשות ופיתוח אמצעי לחימה הרסניים ברמה הגלובלית מאשר בצרכי היום יום הקיומיים הבסיסיים של אזרחיהן, תושביהן או נתיניהן. כל אחת מהן יודעת לגנות את "תמיכת יריבותיה בטרור", אף אחת מהן לא מגנה באמת על זכויות האדם והאזרח של אזרחיה. כל אחת מהן מצמיחה אוליגרכיה שנהנית מטובה של הארץ בזמן שהמצב של האדם הפשוט הולך ומידרדר. זה עצוב. כי בימים כמו אלה, כשאנחנו מרגישים צורך בעידוד וסיוע, בתמיכה איתנה של ממשלה, אנחנו בעיקר רואים איך פוליטיקאים נבחרים ואוטוקרטים לא נבחרים, נוקטים באותה מדיניות של השקעות ביטחוניות אדירות, צמצום ההוצאה הציבורית האזרחית, מדיניות חוץ אלימה ובוטה שעלולה לדרדר למלחמה ואזלת יד מוחלטת הנוגע למשבר האקלים ולפערים כלכליים וחברתיים צומחים.
מגיע לנו יותר טוב, אבל בשביל זה צריך לבחור מנהיגות טובה וראויה יותר, לא נשיאי ארצות-הברית והפדרציה הרוסית, לא מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסינית, לא ראש ממשלת הודו, לא נשיאי אירן או טורקיה וגם לא ראש ממשלת ישראל והחליפי שלו נמנים על מי שיכלו לעשות משהו גם בשבילנו, רוב האנושות ולא רק בשביל עצמם ומקורביהם. המחיר של הכישלון המנהיגותי ברמה הגלובלית עשוי להיות מאוד כבד, ואנחנו מי שגם כך סובלים עכשיו, נצטרך לשלם גם עליו .
Tags: ועידת גלזגו, מגיפת קורונה, מנהיגות, משבר האקלים, קורונה, שינוי אקלים
בהצלחה עם החלפת מנהיגי ארה"ב, רוסיה,סין הודו, טורקיה ואיראן עם "מנהיגים טובים יותר".
מזכיר לי את הכתבה המרתקת ב"הארץ" מלפני מספר חודשים על הכנס האחרון של מק"י בה דיברו ברצינות על "ממשלה עולמית בשליטת הפרולטריון".
אני לא חושבת שבקרוב בהכרח המנהיגות העולמית או המגמות ישתנו, כדאי שנהיה מודעים להן ולמחיר שהן תגבנה. הרי השעשוע הזה שלך היה נכון גם ערב מלחמת העולם הראשונה וראינו את המחיר של לזלזל בביקורת על המנהיגות הגלובלית וההרס שהיא זרעה.
הרעיון של ממשלה עולמית עמד בבסיס הקמת האו"ם, המלחמה הקרה ניטרלה את החזון הזה ושתקה את הארגון מבחינות רבות.