נוכח מזימת החשיפה ליבוא, לצד בטחון מזון, הפרחת השממה, הגשמת הציונות, התיישבות בגבולות, בלימת המדבור וכיוצא באלה מעלות החקלאות בישראל, מוצעת נקודת מבט אחרת.
מאת: יעקב לקס
הסרת מכסי המגן מוצגת בעיקר כמאבק ביוקר המחייה, מאבק האמור להיות לטובת כלל תושבי ישראל וביחוד החלשים בהם. התכלית של הורדת יוקר המחיה המוצעת היא העלאת רמת החיים, תכלית ראויה ללא ספק.
אדלג כאן על מרכיב עיקרי ביוקר התוצרת החקלאית, עלות שרשרת האספקה שבין החקלאי המייצר לבין הלקוח, עלות שנחלקת בין הסיטונאים לבין רשתות השיווק.
הורדת יוקר המחייה המתוכננת, כמוצג ע"י יוזמי החשיפה, תהיה – מתישהו, בסוף התהליך – 840 ₪ למשפחה. מה שיקרה בשלב הראשון הוא הקטנת הכנסות המדינה במאות מיליוני ₪ מעצם ביטול המכסים.
כמה מילים על יוקר המחיה. ב"כלכלית" זה הפער בין ההכנסה הפנויה של המשפחות לבין הוצאות הקיום שלהן. בעברית זה "לא גומרים את החודש".
את הפער הזה ניתן לסגור – לאפשר לגמור את החודש – בשני אופנים ובשילוב ביניהם. הדרך הננקטת ע"י ההנהגה בישראל היא בנסיון – התקשורתי בעיקרו – להקטין הוצאות. (כאן סטייה לוואטאבאוטיזם, מה עם יוקר הדיור? מה עם יבואנים מונופוליסטים שמעלים מחירים ואין ממשלה שתפצה פה ותצפצף).
ומי לידנו יתקע שהיבואנים לא ינכסו לעצמם את פער המחירים, כדרכם.
אבל את העלאת רמת החיים ניתן וצריך לעשות דרך הצד השני של משוואת ההכנסות, דרך העלאה יזומה של השכר.
העלאת השכר – ביחוד לעשירונים הנמוכים, לעניים – תגרור העלאת הצריכה והפעלה של א/נשים וגורמי ייצור אחרים (לדוגמה, קרקעות לגידול ירקות ופירות). לחסידי ה"צמיחה" כמדד לכלכלה, זה יתבטא בעליית התוצר הלאומי והמקומי (ב"כלכלית" תל"ג ותמ"ג). העלאת השכר לעשירונים הנמוכים היא גם הפתרון הראוי לטעמם של הכלכלנים הסוציאל דמוקרטים, חסידי מדינת הרווחה.
פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה כתב – לפני כמה ימים – שמטרתה של הכלכלה אינה למקסם את התמ"ג, אלא לעשות את חיינו טובים יותר..
תחרות בארצות שבהן השכר נמוך היא דבר רע לתושבי ישראל, החשיפה ליבוא כבר חיסלה בישראל ענפי ייצור שלא עמדו בתחרות עם ייצור בארצות השכר הנמוך. חיסול תעשיית הטכסטיל בישראל הבטיל רבים, כולל העברת מפעלים שלמים לחו"ל – ב"כלכלית" זה נקרא "יבוא אבטלה". ואבטלה היא גורם נוסף בהאטה.
וכל זאת למה זה קורה? התשובה נחלקת לשני רכיבים משולבים.
הרכיב הפוליטי, בשנים האחרונות (להוציא את התקופה של אלון שוסטר כשר החקלאות) החקלאים וייצוגם נחלשו מאוד פוליטית. הרכיב הכלכלי פוליטי הוא בדת הניאו ליברלית שלפיה "הממשלה היא הבעיה, לא הפתרון", ביטולי רגולציות וכיו"ב כללים שכבר הושלכו לפח הזבל ההיסטורי.
אז מה יש לנו כאן? חשיפה נוספת ליבוא, יבוא של אבטלה ולחץ לשמור על שכר נמוך שמעשיר את העשירים ומגדיל את הפערים בחברה הישראלית.
ללא ספק, מהלך רע.
Tags: חקלאות, חשיפה לייבוא, יוקר המחיה
אסור לממשלת השינוי – לתת לאיוולת הזו לקרות, בטח שלא במשמרת שלה.
מישהו יפקח על האיכות?
מספיק לראות את הירקות והפירות שמגיעים עד כה. האגסים של מבשילים, הלימונים שאין בהם מיץ, ועוד ועוד. וזה, בינתיים, לפני שחשפו לגמרי.
תודה תמר,
ההעניין המרכזי הוא אם בכלל חשיפה והורדת מחירים היא הפתרון לרמת החיים.
לענ"ד מה שצריך הוא המרכיב השני במשוואה:
רמת חיים עולה = הורדת מחירים + העלאת ההכנסה הפנויה.
מה עשה אלון שוסטר במשרד החקלאות? במה הוא טוב מקודמיו?