פוליטיקאים שממומנים בידי תורמים מהאלפיון העליון מבטיחים שאם לא נשלם מסים, הנטו שלנו יגדל. אך הם שוכחים לציין שאם לא נשלם ביטוח לאומי, לא נקבל קצבאות. אם לא נשלם ביטוח בריאות, נצטרך לרכוש ביטוח פרטי יקר יותר ויעיל פחות. נצטרך להוציא הרבה והגידול בנטו יתאדה
מאת: ק. טוכולסקי
כלכלת/תיאורית/קלקלת החלחול לא עובדת. היא לא עבדה מעולם ולא תעבוד גם בעתיד. היא לא תעבוד כי הנחות היסוד שבבסיסה הופרכו פעם אחר פעם. ככל שמשקיעים יותר בעשירים ביותר הם רק צוברים ואוצרים ההון. לא בעלי הון שמשלמים פחות מסים על הון ולא תאגידים שמשלמים פחות מסים על הון מועילים לכלכלה, הם מועילים רק לעצמם. העובדה שנוכלים פוליטיים שממומנים בכבדות בידי תורמים מהאלפיון העליון מדקלמים סיסמאות שחוקות ומבטיחים לנו שאם לא נשלם ביטוח לאומי וביטוח בריאות ופחות מס הכנסה הנטו שלנו יגדל. אבל הם כמובן שוכחים לציין שאם לא נשלם ביטוח לאומי, לא נקבל קצבאות. אם לא נשלם ביטוח בריאות, נצטרך לרכוש ביטוח פרטי שיהיה יקר יותר ויעיל פחות. ואם למדינה לא יהיו הכנסות ממיסים, נצטרך להוציא יותר כסף מהכיס על כל דבר. הם לא מספרים לנו שה"גידול" בשורת הנטו שלנו יתאדה מהר מאוד בגלל ההוצאות שלנו שילכו ויגדלו. התוצאה היחידה שתהיה לכך שיגבו פחות מסים היא שבזמן שהעשירים יתעשרו, כולנו נצטרך להוציא יותר כסף על שירותים פרטיים ולכן נהיה יותר עניים.
לעומת הכישלון של "קלקלת החלחול" יכולנו ללמוד מההתמודדות עם משבר הקורונה, ובמיוחד מהזרמות הכסף הישירות שנעשו במסגרתו, שמה שכן עובד זאת כלכלת ההצפה ולא רק בתיאוריה אלא גם בפרקטיקה. בשביל חובבי האלגוריות הקלישאתיות: בדיוק כמו שעץ לא משקים מהעלים למעל, אלא כמה שיותר קרוב לשורשים, כך גם את הכלכלה מניעים באמצעות שיפור מצבם של החלשים.
להוריד מסים לחזקים עוזר לחזקים להתחזק, שוחק את המעמד הבינוני ומגביר את הקיטוב החברתי באמצעות החמרת העוני. חמישים שנה אנחנו שומעים על פלאי "כלכלת החלחול", אבל כל המחקרים מראים שזה פשוט לא עובד. אנחנו שומעים על זה כי אנשים עשירים קונים כלי-תקשורת, מפעילים עיתונאים כמו מריונטות משחדים פוליטיקאים בתרומות. אבל אותנו התפיסה הזו פשוט הורגת.
בניגוד לכלכלת החלחול, אנחנו אנשי השמאל צריכים להציב את "כלכלת ההצפה", כפתרון הנדרש לימי המשבר, כחלק מהאלטרנטיבה הסוציאל-דמוקרטית ששואפת באמצעות מסים פרוגרסיביים לצמצם את הפערים בחברה. אחד האמצעים העיקריים למנוע נזקים כלכליים במהלך השבתת המשק בישראל ובמקומות אחרים בעולם היה הזרמה ישירה של כסף, אם באמצעות הבטחת קצבת אבטלה לתקופה ממושכת, או באמצעות מענקים ישירים. יישום תיאוריית ההצפה הוכיח את עצמו כי אנשים שהם לא מיליונרים, כשהם מקבלים כסף, לא שמים אותו בשוק ההון או בפיקדון בבנק, הם משתמשים בו כדי לשמור על רמת חיים ואפילו מעזים לשפר אותה במקצת.
כשהמדינה מחלקת 750 ₪ לכל ילד, ההורים יכולים להרשות לעצמם לקנות תותים טריים ולא לחכות לסוף היום בשוק, לקנות אופניים לילד שיוציא קצת אנרגיה בסגר, לקנות בגדים חדשים לילדים הגדלים ולא רק ללכת לגמ"חים של יד שנייה. אנשים פשוטים, עובדים, נתמכים, אנשים שבדרך כלל מחשבים כל הוצאה כי הם פוחדים שלא יצליחו לסגור את החודש (ככה זה ב"קלקלת החלחול") מרשים לעצמם להוציא כסף, לשדרג את רמת חייהם, וזה מה שמניע את המשק. לכן, בניגוד גמור ל"קלקלת החלחול" שרק מגבירה פערים ומקטינה את המחזורים במשק, ב"כלכלת ההצפה", בהעברת סכומים סולידיים של כסף (כמה מאות או אלפי שקלים ולא הטבות והנחות מס במיליונים) שמגיעה לא לאלפיון העליון אלא לכלל האוכלוסייה, היא מה שבאמת מניעה את המשק. תן לעשיר עוד כסף והוא יפקיד אותו בכספת של בנק בשביל ריבית ובכך יסתיים המחזור של הכסף.
תן לחלש עוד כסף ועד שהוא יגיע לשלב שבו הוא יכול בכלל להרשות לעצמו לחסוך הוא ישקיע את הכסף בכלכלה, כדי לשפר את חייו בדברים בסיסיים: במקרר שמדפיו קצת פחות ריקים, בצעצוע חדש לילד, בדברים שמרחיבים דעתו של אדם שהשיטה הכלכלית הנוכחית של חלחול וניצול אינה מאפשרת.
התשלומים הישירים שניתנו בישראל עזרו לכלכלה יותר מכל הטבת מס לאלפיון העליון, או קניית מניות תאגידית בידי בנק ישראל. עדיף שהתאגידים בישראל ימכרו יותר מוצרים ויספקו יותר שירותים כתוצאה מהגדלת הצריכה בידי אנשים שמסוגלים לשפר קצת את רמת חייהם או אפילו רק לשמור עליה מאשר שיתעשרו באמצעות עוד הזרמה של כספי המיסים לקניית ניירות-ערך חסרות ערך.
כספים שמועברים לציבור ישירות, הוכח שהם זרמו ישר לכלכלה. כך היה גם עם כל העלאה של שכר המינימום, עם כל צמצום של ההוצאה הפרטית על שירותים שהמדינה מספקת במקום, אלו הגבירו את הצריכה באופן ששיפר את רמת החיים של ה-99%, בלי להוריד את רמת חייהם של אנשי המאיון העליון. רמת חיים אינה נפגעת כשאדם שיש לו מיליארד ₪ נשאר עם 900 מיליון ₪. הוא לא צריך לבחור בין חוג לילדים לחיסכון לימי זקנה כי שנשארו לו רק 900 מיליון במקום מיליארד. הוא אפילו לא צריך לבחור בין חימום לתרופות, שלא לדבר על חבילת אינטרנט גדולה יותר שמתאימה לעבודה ולימודים מהבית ליישור שיניים אורתודנטי לילד.
שנים ארוכות אנחנו מתורגלים לציית לכך שכשרע צריך ליישם את "דוקטרינת ההלם" וכשטוב צריך להסתפק ב"כלכלת חלחול". להנחות האלה אין שום בסיס וכל נתון אמפירי (ולא. פתגמים ליברטיאנים זה לא הוכחה לכלום ומדינה כשהיא מתנהלת כמו משק בית לוקחת ממי שעשיר במשק-הבית את מה שצריך כדי שכולם יתקיימו ולא אחרת). לעומת זאת לתפיסות הסוציאל-דמוקרטיות הקלאסיות ול"כלכלת ההצפה" בזמן משבר יש קבלות והוכחות.
אסור לנו להסתפק יותר בקלישאות השחוקות שבעלי-ההון ומשרתיהם בפוליטיקה ובתקשורת מציעים לנו. הגיע הזמן לשנות את השיח, ולהציב אלטרנטיבה: "הצפה" במקום "חלחול", השקעה ב-99% במקום באלפיון העליון, כסף להמונים באמצעות מענקים, באמצעות העלאת שכר וקצבאות, באמצעות יותר שירותים ציבוריים שישאירו יותר כסף פרטי בכיסים של המעמד הבינוני, ומימון של כל זה באמצעות מיסוי פרוגרסיבי והשקעות ציבוריות.
Tags: הטבות מס, כלכלת ההצפה, כלכלת החלחול, סוציאל-דמוקרטיה, קורונה, שמאל