אבישי בן חיים והמרוקאים החדשים

סדרת הכתבות "המרוקאים החדשים" של אבישי בן חיים חושפת את חוסר התוחלת של פוליטיקת הזהויות. בן חיים כביכול מתייצב לצד המרוקאים ולצד האופציה החברתית-תרבותית שהם מציעים, אך למעשה הוא ממשיך לשרת את הממסד, ומקבע את תפקידם כספקי הפולקלור של השלטון

מאת א. קוריאל

עושים שמח – אבישי בן חיים והמרוקאים החדשים

"אז מה אתה רוצה שהם יעשו", שואלת פקידת משרד העליה במערכון המבריק של "היהודים באים" על התכנית להביא לארץ את יהודי צפון אפריקה. השאלה באה אחרי שמנהל הדיון שלל את האפשרות שה"אפרו יהודים" שיובאו לארץ יימכרו לאדונים אשכנזים ויועסקו בקטיף כותנה, קטיף טבק וסלילת מסילות ברזל. תשובתו המפתיעה של מנהל המשרד היא "שמח", שלאחריה פורצים משתתפי הדיון בריקוד לצלילי שיר מרוקאי.

המערכון של "היהודים באים" מבקר בחריפות את המקום שמוקצה בזירה הציבורית והפוליטית ליוצאי צפון אפריקה, ובמיוחד למרוקאים, כ"עושי שמח" וכמי שתפקידם להכניס קצת "צבע" ו"מצב רוח טוב", תוך דחיית הקריאות לשוויון חברתי שהועלו על-ידי יוצאי מרוקו בעבר.

מצפיה בסדרת הכתבות "המרוקאים החדשים" (ערוץ 13; פרק 1, פרק 2, פרק 3) של ד"ר אבישי בן חיים נראה שהוא לקח ברצינות את המערכון של "היהודים באים", ומפאר את תפקידם של יוצאי מרוקו בישראל כ"עושי השמח של המדינה". שני הפרקים הראשונים של הסדרה מוקדשים כולם לפולקלור: מוזיקה, אוכל, תלבושות ושמות משפחה. הפרק השלישי אמנם מוקדש למקומם של יוצאי מרוקו ככח פוליטי, אבל כולו טובל בדבש ובאמירות א-פוליטיות לחלוטין.

השרה מירי רגב מאפיינת את "המרוקאים החדשים" כמי שנלחמים בעד צדק, לא מוכנים לקבל עיוותים, רגישים חברתית ולא מתנצלים. וזאת כמובן בניגוד לדור ההורים הכפוף. כאילו לא היו מעולם ואדי סליב, הפנתרים השחורים ועוד עשרות מאבקים חברתיים שהובילו יוצאי מרוקו; ואת כל זה היא עושה מתחת לתמונה איקונית של מרד ואדי סליב – לא פחות. בהמשך הפרק השלישי גם מציעים דוברים שונים את אופציית המתינות המדינית של המרוקאים כמי שחיו במשך מאות שנים בשלום עם שכניהם המוסלמים. ומה הביטוי הפוליטי של אופציה זו? איננו. אנחנו רואים בסדרה את השר אמיר אוחנה שר במרוקאית בגאווה רבה בפסטיבל כלשהו. באמת יפה מאוד, ואיך כבוד השר מקדם את הערכים של מתינות וסובלנות? הסדרה לא מגלה.

עם כל הקושי לצפות בסדרת הכתבות, צריך להגיד תודה לד"ר בן חיים ולערוץ 13 על שידורה. הסדרה חושפת את אזלת היד ואת חוסר התוחלת של פוליטיקת הזהויות. בסופו של דבר, האופציה היחידה שמוצעת בסדרה למרוקאים היא להמשיך "לעשות שמח" ולהביא "צבע" ו"טעם" – כדי לטשטש את עוולות השלטון, ולא ליצור שינוי מהותי. בן חיים כביכול מתייצב לצד המרוקאים ולצד האופציה החברתית-תרבותית שהם מציעים, אך למעשה הוא ממשיך לשרת את הממסד, ומקבע את תפקידם כספקי הפולקלור של השלטון.

בשנה האחרונה ראינו את "המרוקאים החדשים" עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס מקפלים במהירות את דגלי האלטרנטיבה החברתית שהניפו כדי לקבל משרות שרים חסרות השפעה בממשלת נתניהו. אנחנו ממשיכים לראות את "המרוקאים החדשים", השרים רגב, אוחנה, אמסלם ואת ח"כ ביטן משמשים כמשרתיו הנרצעים של ראש ממשלה אשכנזי ומיליונר. כל הגאווה על הזהות המרוקאית שלהם ממשיכה לתת שירות למשטר שמוחץ את מעמד הביניים, משעבד את העניים ומעשיר את העשירים, משטר שמדכא את ערביי השטחים ובז לתרבות הערבית. משטר שמשמר את הסטטוס קוו המחניק בנושאי דת ומדינה ללא שום פריצת דרך באופק בנושאי תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים, הליך גיור אנושי או רפורמה בכשרות.

המתינות המרוקאית בנושאי דת והשאיפה לשלום ולצדק חברתי, שאותן מהללת הסדרה כלל לא מקבלות ביטוי בפוליטיקה המעשית של יוצאי מרוקו שהשתלבו יפה בשלטון הימין. אני מציע לקוראינו להתעמק בסיפור של דוד בן הרוש, מנהיג מרד ואדי סליב ומפלגת "ליכוד יוצאי צפון אפריקה" ובסיפורם של הפנתרים השחורים – ולאמץ את מורשת המאבק המפוארת של יוצאי מרוקו בישראל. אפשר כמובן לעשות זאת לצלילי מוזיקה מרוקאית ועם כוס מחיה בצד, אבל לזכור שזאת רק הקליפה, לא התוך.

קריאה מומלצת מאוד:

צבי בן-דור בנית, אבישי בן חיים בין הצ'כוב לשימדורה

גדי אלגזי, קול מן העבר: מרד ואדי סאליב: לזכרה של חנה שם-טוב

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , ,

One Response to “אבישי בן חיים והמרוקאים החדשים”

  1. ×§. טוכולסקי הגיב:

    אב"ח הוא עוד אינטלקטואל חצר בחצר של ביבי ירום הודו

Leave a Reply