מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מערכת החינוך – הממשלה אשמה בחוסר מענה לצרכים, עובדי-החינוך לא אשמים
בידוד וסגר נכפו על הציבור בשל ממשלה שהרעיבה את משאבי הבריאות. עכשיו משלמים ילדי ישראל את מחיר חוסר ההתאמה לצרכים בתחום החינוך בשל מדיניות חינוך ממשלתית כושלת שנחשפה בתקופת הקורונה
מאת: ק. טוכולסקי
למערכת החינוך אין מענה – הממשלה אשמה, עובדי-החינוך לא אשמים
מערכת החינוך חוזרת לפעול ואם בעבר היינו מקרטעים, עכשיו הביזיון עובר כל גבול. מההורים מצפים לחזור לעבוד. מעובדי מערכת החינוך מצפים להצליח להתמודד באותו סגל כוח אדם עם כפול קבוצות. ילדים ישהו בבית ספר חמש שעות ביום בכתות מחולקות. ילדי הגנים ישהו בהם רק 3 ימים בשבוע (במקרה שהשבוע מלא) ורק 6 שעות. איך אמורים הורים לחזור לעבודה במשרה מלאה? לזה אין מענה.
השלטון באמצעות דובריו הנאמנים בתקשורת מנסה להסית את זעם הציבור לעבר עובדי המדינה, לפקידים ולעובדי מערכת החינוך. רק שהם מה לעשות לא אשמים בשום דבר. מבצעי המדיניות הכושלת הם לא קובעי המדיניות. המורות והמורים, הגננות והסייעות, כוחות העזר והמנהלה במסגרות החינוך גדושות הילדים שלנו לא היו מעולם הבעיה. הבעיה הייתה שלמרות שמדינת ישראל היא אחת המובילות בגידול אוכלוסייה בעולם המפותח, לא הוקמו בה מספיק מסגרות חינוך לא גנים ולא כיתות ובזמן שברוב מדינות המערב מספר התלמידים לכיתה יורד בהתמדה ואילו הצוותים בכיתות גדלים, במדינת ישראל כיתה של 30 ואפילו 40 תלמידים היא עדיין דבר נפוץ ובכיתה הזו יש בדרך כלל מורה אחד.
בימי שגרה המציאות הזו הזויה ככל שתהיה עוד איכשהו מתפקדת. המחיר הוא רק בהעדר השקעה מספקת בצרכים של כל תלמיד. מדינות שצמצמו את מספר התלמידים בגנים ובכיתות, והגדילו את מספר אנשי הצוות החינוכי בכל כיתה (2 מורות בכיתה ויותר בכיתות של פחות מ-20 ילדים), יכולות לחזור ללמד במסגרות הרגילות. אבל במדינה שבה אין מספיק מוסדות חינוך גם ככה (מחסור של אלפי כיתות וגנים רק בירושלים לבדה לדוגמא) הגנים והכיתות עם קבוצות של 30-40 ילדים ומספר התקנים מצומצם (2 א/נשי סגל בגן של 30 ילדים, מורה בכיתה של עד 40) זה הרבה יותר קשה. שנים של הזנחה חשפו את אופן הניהול הניאו-ליברלי, מייבש המערכות במערומיו וההורים ניצבים בפני שוקת שבורה.
מערכת החינוך בקושי מתפקדת בשגרה. יש גבול לעומס שאפשר להעמיס על תשתיות מיושנות. כי כשהקימו שכונה בשנות השבעים גם בנו בה בית ספר וגנים. לעומת זאת, היום בונים שכונות רפאים עם מגדלים בלי שום תשתית. מערכת החינוך לא עומדת בעומס הכתות ולא בנטל המשימות בתקופות רגילות שאין בהן אירועים חריגים כמו מגיפת הקורונה. מגפת הקורונה חושפת את עומק הבעיות במערכת החינוך. ומי שאשם בכך הן הממשלות והמדיניות שיושמה בתחום החינוך. שורה של שרי חינוך כושלים ששיתפו פעולה עם שרי אוצר כושלים, וראש ממשלה אחד כושל בעשור האחרון לפחות, נכשלו פעם אחר פעם בחוסר יכולת להבין שצרכי ילדי ישראל לא מקבלים מענה. ואז באה הקורונה.
בשבדיה ובגרמניה, עם כיתות קטנות וקבוצות גן של פחות מעשרה ילדים עם שני א/נשי צוות חינוך על כל קבוצה קטנה, אפשר להתמודד די בקלות עם הצורך במגבלה של קבוצה קטנה. בישראל עם הכיתות העמוסות, בתי הספר המתפוררים, הכיתות הטרומיות ושאר פתרונות הטלאי הלא מספקים זה קשה. הזנחת מערכת הבריאות נחשפה בעת מגפת הקורונה במלוא מסוכנותה. היא חייבה סגר קיצוני וארוך כדי למנוע את התמוטטות בתי החולים הלא מספיקים שיש לנו. היא חשפה את תת התקינה של עובדי הרפואה במערכת הבריאות. עכשיו רואים אנו את המחיר הנוסף שמשלמים ילדינו בזמן הקורונה על המענה הלא מספק שנותנת מערכת חינוך מורעבת.
אין פתרונות קסם. שנים של ממשלות שהזניחו את המערכת הציבורית שלנו הביאו אותנו הלום. עכשיו, חודשיים וקצת אחרי הבחירות כששוב תקום ממשלת ימין, קשה לומר שיש לצפות לשיפור בתחום. ההורים שזועמים עכשיו על הפתרונות החלקיים שהמערכת מספקת צודקים, אבל רובם גם נושאים באחריות של בחירה בפוליטיקאים שהביאו את המערכת למצב הנוכחי.
שיקום מערכת החינוך, כמו מערכת הבריאות או הרווחה, מחייב הצבעה לשמאל שתומך במדינת רווחה חזקה וגדולה ובמדיניות שמרחיבה את ההוצאה הציבורית. מדיניות מרחיבה מחייבת תוספת של מסגרות ותוספת תקנים בכל המסגרות. מחייבת אחות בכל בית ספר ויום לימודים ארוך בלי אותיות קטנות (צהרונים פרטיים). מחייבת עובדי מערכת חינוך מאוגדים המועסקים בהעסקה ישירה ומלמדים קבוצות קטנות. זה לא ייפול עלינו משמים, זה דורש שלטון של שמאל. מדינת רווחה עם מערכות בריאות חינוך ורווחה חזקות היא תוצר של שלטון שמאל. כזה לא היה לנו כבר שנים ארוכות. הממשלה הנוכחית ובמיוחד ראש הממשלה ששולט פה כבר 11 שנים אשמים במצב. על הבוחרים לבחור ראש ממשלה חלופי שיפעיל מדיניות חלופית.
תגיות: ייבוש-תקציבי, מדינת-רווחה, מערכת הבריאות, מערכת החינוך, ניאו ליברליזם
קישור קבוע
9 תגובות
Email This Post
10 במאי, 2020 בשעה 12:59
שטויות או שקרים?
מערכת החינוך קבלה בעשור האחרון תוספות תקציב גדולות מאוד, התוספת הגדולה ביותר אחרי הביטחון.
הבעיה איננה תקציבים, אלא קונספט ושימוש בעזרי לימוד וטכנולוגיות חדשות לטיוב המצב בכיתות, להעלאת רמת המורים ולמיקוד תהליכי הלמידה.
שום נושא בישראל לא יפתר ב"זבנג וגמרנו", במיוחד לא בעת הזו, על רקע הנזקים הכלכליים של הקורונה (שאיש אינו יודע בוודאות אם הסתיימה…).
נחוץ שינוי כולל בתחום המשק הציבורי, ובכללו התיעלות וטיוב דרכחי העבודה בכדי שניתן יהיה להתגבר על הבעיות המז'וריות של השירותים הציבוריים – אנשים, שיטות, ניהול, תשתיות, אמצעים וכו'.
כל מי שבורח מאמת זו מקריב את הצרכים האמיתיים קורבן לראיית עולם מעוותת וחסרת תכלית.
10 במאי, 2020 בשעה 14:34
בשנת 2010 התגאה ראש ממשלתנו בקבלת ישראל לארגון המדינות המפותחות.
מאז בתחומים רבים כול תחום החינוך אנחנו מככבים בתור הבן דוד העני.
מדינת ישראל לא משקיעה מספיק בכלום (למעט קומץ טייקונים שמקבלים מאות מיליארדים מהמדינה)
גם לא בחינוך.
10 במאי, 2020 בשעה 23:01
אכן תקציב משרד החינוך הוא עצום, שני לזה של משרד הביטחון. הבעיה היא שימוש לא יעיל בתקציב. ההפרטה בחינוך הכניסה למערכת גופים שונים שאליהם מעביר משרד החינוך את התקציבים. הגופים הללו גוזרים קופון ומעבירים חלק מהתקציב לצרכי החינוך. אין בקרה יעילה של משרד החינוך. דוגמא להמחשה הוא התקציב המועבר להוראה לילדים חולים בביתם. הגוף המקבל את הכסף ממשרד החינוך הוא קדימה מדע. גוף זה מקבל בהסכם מראש ללא פיקוח ממשי סכומים הולכים ועולים ממשרד החינוך. רק חלק קטן מהכסף עובר לצרכי הילדים החולים. זה לא הגוף היחיד שמקבל כספים ממשרד החינוך. ניתן להניח שיש עוד הרבה גופים שעובדים למיטרות רווחיהם בתקצוב ממשרד החינוך.
12 במאי, 2020 בשעה 14:42
מיקור חוץ וירידה בהישגים - מישהו חקר את הקשר?
שיטת מיקור החוץ שדליה מתארת – החלה בשנות השמונים והלכה והתרחבה עם השנים.
ממשלת רבין וממשלת ברק לא עצרו את התהליך.
במקרים מסוימים – מחלקות שלמות במשרד מומנו בשיטה הזו (למשל גף בטיחות בדרכים כפי שהכרתי אותו בתקופת ממשלת רבין).
השיטה היתה אמורה ליעל (מושג די מעורפל ואפשר לאמר – מכובס).
התוצאות היו ביחס הפוך להתרחבות התהליך.
לא ידוע לי שמישהו – אי שם במהלך הדרך – טרח לבדוק את משמעות היחס הזה.
רוצה לומר – לא הגברת ההישגים, ויעול, ועוד כל מיני תופינים מתוקים שמוזכרים בתגובת לאופר – היו הסיבה לסיבוביות התקציבית,הבזבזנית, המושחתת והמשחיתה..
.
12 במאי, 2020 בשעה 22:28
אין שום בעיית תקציב במערכת החינוך
אני מקווה שמחבר המאמר, שעל פי פרסומיו באתר זה הינו מומחה לכל עת ובכל תחום, מודע לכך שמדינת ישראל נמצאת לא פחות ולא יותר במקום השישי בעולם מתוך 37 (!) בהוצאה על חינוך יסודי ותיכוני כאחוז מהתוצר הגולמי.
למרבה הצער ב"תמורה לכסף" בהשגי מערכת החינוך אנו משתרכים אי שם בשליש התחתון.
כל מי שמכיר מקרוב מורה בישראל מכיר את הסיפורים מסמרי השיער על עודף עצום של מפקחים בעוד יש מחסור בתקני מורים, מספרי ענק של מורים גרועים שלא ניתן לפטר עקב הסכמי קביעות, מבנה שכר מעוות, נפוטיזם, מערך פקידות מנופח ועוד ועוד.
רק שעל מנת לתקן את זה צריך להתמודד באומץ בין השאר עם טיפוסים כמו הגברת העילגת יפה בן דוד שצורחת באולפן טלוויזיה כמו אחרוני התגרנים בשוק.
זה באמת קשה מדי. אז יאללה, בוא נשפוך עוד כסף על המשרד.
https://data.oecd.org/eduresource/public-spending-on-education.htm
13 במאי, 2020 בשעה 8:23
אפשר לקשור נתונים שלא קשורים ולהגיד אויה
כי אם נקח את דוחות ה-OECD
נגלה שהכיתות בישראל עמוסות ביחס לכל מדינות הארגון למעט מקסיקו וטורקיה.
נגלה שההשקעה התקציבית פר תלמיד נמוכה למעט שתי מדינות מקסיקו וטורקיה.
נגלה שיום הלימודים קצר יחסית
ביחס לרוב המדינות
נגלה שאם לא מחשבים את הצהרון אז הוא הכי קצר כולל מכסיקו וטורקיה והסיבה היחידה שבימים אנחנו לא נספרים קצר זה בגלל החצי יום בשישי.
המצב פה בקנטים
וזה עוד לפני שאני נכנס לכמה שטויות דוחפים לילדים שלנו לראש במקום ללמד אותם.
יש מחסור אדיר במורים לאנגלית, לשון, מחשבים
אז כן אפשר לחבר נתון על מחט לנתון על תחת ולטעון שהמצב נפלא
ואפשר להסתכל במה שקורה עכשו שהוא תוצר פשוט של כיתות עמוסות מדי במתקנים מיושנים.
13 במאי, 2020 בשעה 14:59
מילא שמספר תלמידים ממוצע בכיתה הוא מדד חשוב אבל לא יחיד לניבוי הצלחה בלימודים (ביפן למשל יש בממוצע יותר תלמידים בכיתה מאשר בישראל),
במה זה בדיוק סותר את מה שכתבתי שהתקציב הענק של משרד החינוך לא מנותב למקומות הנכונים ?
26 במאי, 2020 בשעה 16:30
מסבירים ואין שומע
כשחלק הולך וגדל של התקציב מופנה לגופים חיצוניים – התוצאה היא – בזבוז משווע, שחיתות, וירידה בכל הפרמטרים הפדגוגיים.
מה פה לא ברור?
7 בינואר, 2023 בשעה 0:22
על מנת להתייחס בצורה מלאה לטענה כי הממשלה לבדה אשמה בתפקוד הכושל של מערכת החינוך בעת חזרתה ההדרגתית ללמידה פרונטלית, מן הראוי להעלות לדיון את האופן בו התמודדה המערכת עם מדיניות הקורונה עוד בשלב הלמידה מרחוק, ולשאול את עצמנו עד כמה זו מימשה בעצמה את האחריות המוטלת עליה? סקירתם של ד"ר קווידר ופרופ' דהאן ב"המלצות ליציאה ממשבר החינוך" חושפת תמונת מצב עגומה במסגרתה גורמים במערכת החינוך האמונים על יישום מדיניות המשבר הזניחו את תפקידם באופן שהעמיק את הפערים בין התלמידים החלשים לחזקים. לדוגמא, אף על פי שאכן נקבע כי יוקצו מחשבים לתלמידים מחוסרי אמצעים, לא נעשה מיפוי אמיתי בשטח על מנת להבין את רוחב התופעה, וכך, תלמידים מוחלשים נפגעו כפליים והופקרו ללא יכולת לקחת חלק בשגרת לימודים תקינה. לכן, למרות שכותב המאמר מאיר נקודה קריטית שיש לבחון כדי לרדת לחקר האמת בכל הנוגע לניהול משבר הקורונה, בל נשכח עוולות נוספות שהתרחשו תחת ההנחיות ועל גבם של התלמידים הסובלים ממילא. לראייה, דוחות שונים (עלם, 2020; ברוקדייל, 2020; חרוב, 2020) מראים כי ישנה עלייה משמעותית בשיעור בני הנוער המצויים בסיכון בחודשים בהם התלמידים עברו ללמידה מרחוק.