אתמול הצטרפו שופטי בג"צ בראשות הנשיאה חיות לרשימת המוסדות והאישים שאמון הציבור בהם פוחת והולך. ההזדקקות לפרשנות חוקית דבקנית עושה את החברה בישראל לחברה שבה מעשה שלא הוכח כעבירה, גם אם על פניו הוא עוול, הוא מעשה שאין עליו עונש ציבורי
מאת: יעקב לקס
כבר היו לנו שרים שהורשעו בעבירות שעברו בתפקידם ובמשרדיהם. פשעו, נשפטו, נענשו ולכאורה, כאילו, "שילמו את חובם לחברה" ובתום תקופה פג ה"קלון" והם הושבו למשרותיהם. הושבו למשרותיהם אולי כדי שעכשיו יתקנו את דרכם, לא כדי לעשות טוב אלא כדי להסתיר את מעלליהם כך שיהיו "חוקיים". וכדי שהמעללים יהיו חוקיים הם יפעילו את כוחם על הרשות המחוקקת כדי שזו תחוקק חוקים "נוחים" לעבריינים, כך שעבירותיהם "כשלג ילבינו". וכבר נסתיימה חקירה בעניינו של אחד מהם שחזר למקום הפשע, כאמור בתום ה"קלון" ומי שאמון על הגשת כתב האישום מתמהמה.
בעבירות שבין נבחר לציבור תיתכן מחילה על פי החוק, לא תיתכן מחילה ציבורית, אבל הציבור מעניין אותם רק ערב הבחירות ואז הם מבטיחים…
אז למה שנמשיך להאמין להם?
ראשי המפלגות שהוליכו אותנו לבחירות ושרבים בחרו בהם התגלו בקלונם. לא, לא אותו מושג משפטי לכאורה שעושים בו שימוש להכשרת שר(צ)ים עבריינים.
קלונם של ראשי המפלגות הוא קלון של מי שהונו את בוחריהם והתפתו לעשות את ההיפך ממה שהבטיחו.
אז למה שנמשיך להאמין להם?
לרשימה לא נכבדה זו הצטרפו אתמול שופטי בג"צ שהשמיטו את ה"צ" מתואר המוסד הנכבד שבו הם מכהנים.
בית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק אינו עוסק בראיות, תפקידו הוא לפרש את החוק, אבל גם לכבד את הצדק.
אחד הַסַּמָּנִים לקלקולה של חברה הוא אבדן היכולת להבדיל בין טוב לרע, בין ראוי ללא ראוי זולת המבחן המשפטי. בתרבות הבריטית מבחנו של המעשה הלא ראוי הוא "לא ייעשה" – It is not done, הפסיקה אתמול כשלה במבחן זה.
בפסק דינו אתמול לא מצא בית המשפט העליון עילה לפסול נאשם בפשעים חמורים מלכהן בתפקיד החשוב ביותר במדינה ובחברה. שופטי בית הדין, בפסיקתם אתמול דבקו בחוק אבל לא עשו צדק.
אז למה שנמשיך להאמין להם?
ולא נשכח גם את היות מערכת החקיקה נתונה ללחצי הרשות המבצעת ובמציאות שלנו הרשות המבצעת ניוונה וסירסה את הרשות המחוקקת עד שזו מוציאה מתחת ידה מעשי חקיקה העשויים ככברה שעבריינים בעלי עצמה שמים אותם לקלס.
כמו שנוכחנו אתמול.
שאליו נקרא לדגל באמצעות התנועה לאיכות השלטון. הדיון היה מיותר, המסקנות לא יכלו להיות אחרות, משום שבג"צ אינו יכול להרשות לעצמו להיות אחראי למערכת בחירות חדשה בעיצומו של מאבק הקורונה. בג"צ אינו יכול להרשות לעצמו להיות זה שיוביל את נתניהו לנצחון פוליטי סוחף, שתוצאתו תהיה "אילוף בג"צ והחזרת המהפכה השיפוטית לבקבוק.
ההסדר הפוליטי שהתרקם בכנסת איננו אידיאלי, אבל החלופות לו גרועות הרבה יותר.
בג"צ הצליח לעשות שריר למראית עין, אבל היה זה שריר מלא אויר חם.
אחרי החלת הריבונות על ההתיישבות היהודית באיו"ש, תבוא הרפורמה הגדולה בסדרי הממשל בישראל, שתחול על כולם.
אני לא אוהב את זה שאתר חברתי חשוב שאני תומך לפחות ברוב הדיעות המוצגות בו מתחיל להכנס גם לנושאים פוליטים מתוך פוזיציה מותר לי להיות איש מרכז שמאל ולהתנגד לאקטביזם השיפוטי וכן אני חושב שמערכת המשפט עברה פוליטיזציה ב20 השנים האחרונות לצערי הרב
לא היו לי ציפיות מבית המשפט ולכן אני גם לא מאוכזב.
בגצ הכשיר את מפעל ההתנחלויות שכולו שוד וגזל והוא מכשיר עוולות כבר שנים כשפעם בכמה שנים חורגים השופטים ממנהגם בדרך כלל בפסיקה של טקס הפרישה שלהם ופוסקים לעניין.
בכל מקרה
אני שמח האמת שבגצ פסק כמו שפסק בדיוק כשם שאני שמח מעריקתם של פרץ ושמולי וחשיפת היותה של אורלי לוי מי שטענו מבקריה
מכאן נוכל להתחיל להבנות כשמאל
שגרה
שגרע
שגרעת
מקריאת פסק הדין ששוחרר עולה נקודות מענינות:
1. בג"צ לא עוסק בתיאוריה,כל עוד חוק לא חוקק בג"צ ליכול לעשות דבר.
2. כאשר מעשים נעשים בתוך גבולות החוק,במקרה הזה חוק יסוד,בג"צ לא יכול לעשות דבר ואם החוק איננו מענה למצב נתון על הכנסת לתקן אותו.
3. בג"צ,כבדרך כלל,בודק את חוקיות ההחלטות לאור החוק הקיים הפסיקה והפרשנות שלו עצמו. כשבדק מי במהלך מסירת המנוי לאדם עם 3 כתבי אישום מצא שיש רק גוף אחד,שקיבל את ההחלטה,שיכול לשנות את זה וזו הכנסת.
בג"צ לא דיבר על מעשה במסגרת חוק היסוד אלא הפנה את הכנסת להיות קשובה למצב שיש סתירה,מהותית,בין כללי החוק לכללי המוסר והנחה את הכנסת,או רמז להנחייה,שעליה לחשוב שוב לגבי כללי המוסר של מסירת עול הרכבת הממשלה על אדם שלזכותו נזקפים כתבי אישום חמורים למדי.
ומה עשתה הכנסת? במילה אחת:כלום.
בשתי מילים: התעסקה בחלוקת השלל שזרק לשדה הצייד החשוב בפלילים – כן כך בדיוק.
אז אם ללכת לפי אמות המידה שנסללו בהחלטת בג"צ הכתובת להלין היא:כנסת ישראל.
בהצלחה 🙁
מנחם