אורי יזהר מנתח את יחסי החרדים והמדינה ורואה במגפת הקורונה פתח לשינוי
בעקבות התנהגותם המופקרת של חרדים רבים, בהוראת רבניהם, בשלבים הראשוניים של מגפת הקורונה, נמתחה עליהם ביקורת קשה מצדדים שונים בתקשורת ובמערכת הפוליטית. הביקורת הייתה מוצדקת, מה גם שאפילו אחרי שהרבנים פסקו שיש למלא אחרי הוראות משרד הבריאות האוסרות התקהלויות, נשארו קבוצות קיצוניות במאה שערים שהפרו בכוונה את ההוראות ואף התעמתו עם השוטרים שהוצבו כדי לאכוף את ההוראות הללו.
ההצטופפויות של החרדים בחג הפורים תש"פ גרמו לאחר שבועיים-שלושה למספר גדול של נדבקים בבני ברק, בשכונות מסוימות בירושלים, ובערים חרדיות נוספות כמו אלעד, מודיעין עילית וביתר עילית. הם מאיטים את קצב יציאת ישראל מהמגפה.
הפרשיות האלה ואפילו השיפור שחל בהתנהגות החרדים אינם מבטלים את הצורך לעשות פעם אחת כמו שצריך, את החשבון ההיסטורי עם החרדים, בעיקר האשכנזים, על יחסם למדינת ישראל והתנהגותם בתוכה.
מדינת ישראל היא ההתגלמות של שאיפתם של יהודים רבים להעביר את העם היהודי ממצב של תלות בעמים ומדינות אחרים למצב של ריבונות, כלומר העם שולט על עצמו באמצעות נציגים הנבחרים על ידו. זהו החזון הציוני, שנוסח על ידי הרצל והדברים ידועים. חלק גדול מהאורתודוקסיה היהודית, חסידים ומתנגדים (ליטאים) גם יחד התנגדו בתוקף לחזון הציוני ולפעולה להגשמתו בראותם בו עבירה על שלוש השבועות שלפי אמונתם השביע הקב"ה את עם ישראל:
- לא לעלות בחומה,
- לא למרוד בגויים,
- לא לדחוק את הקץ.
כדי להיגאל צריך העם היהודי לחכות למשיח בן דוד שירד ממרום כשליח האל. ב-1912 הם הקימו את מפלגתם, "אגודת ישראל" כדי להיאבק ברחוב היהודי נגד הציונות ובעיקר נגד אותם אורתודוקסים שהיו לציונים, אנשי הציונות הדתית שהונהגו על ידי הרב ריינס והרב קוק האב.
כדי להשיג ולקיים ריבונות זקוק כל עם, כול העם היהודי למדינה השולטת על טריטוריה מוגדרת ועל האוכלוסייה השוכנת בה. המדינה זקוקה למערכת חוקים המסדירים את יחסי האזרח והמדינה, למערכת פוליטית הקובעת את זהות השולטים ואת דרכי בחירתם או התמנותם, למערכת כלכלית, והחשוב מכל, לעקרונות יסוד מוסכמים ולערכי יסוד משותפים. המדינה חייבת לספק לאזרחיה ביטחון פיסי וכלכלי והם מחויבים בהתנהגות לפי החוק, לתשלום מיסים ולשירות צבאי היכן שנהוג גיוס חובה. ישראל, אינה יוצאת מכלל זה. במדינה דמוקרטית המדינה חייבת להבטיח את זכויות האדם והאזרח של כל אזרחיה.
הרוב הגדול של הציבור היהודי בישראל מזדהה עם האתוס הציוני שבא לידי ביטוי, בין היתר, במגילת העצמאות, וממלא את חובותיו כלפי המדינה. המיעוט הערבי הישראלי זכאי לכל הזכויות המובטחות במדינה הדמוקרטית, אך פטור, בהסכמת הרוב מנאמנות לאתוס הציוני ומשירות החובה הצבאי. כל עוד אין אנשיו מעורבים בפעילות עוינת למדינה וכלפי אזרחים יהודים מטעמים לאומיים, קיומם כזכאים לזכויות אדם ואזרח מובטח ומקובל על הרוב הגדול של היהודים בישראל.
החרדים, בעיקר החרדים האשכנזים ממשיכים את המסורת של אגודת ישראל ההיסטורית. הם אינם שותפים לאתוס הציוני, ברובם אינם משרתים בצה"ל ותרומתם לכלכה, אם כעובדים ואם כמשלמי מיסים קטנה בהרבה מחלקם באוכלוסייה. הרוב הגדול של הגברים מביניהם לומדים לימודים תורניים עד גיל הבגרות או אף עד גיל העמידה. כמחציתם אינם עובדים כלל. רבים מאלה העובדים מועסקים במנגנון הלמידה החרדית, שאינו תורם לכלכלה ובתעסוקות פנים חרדיות. מספר ילדיהם גדול, מעל 7 ילדים בממוצע למשפחה והם מתפרנסים בדוחק ובסיוע של גמילות חסדים ותמיכות מהמדינה המשקיעה הון עתק בתמיכה במוסדות הלימוד החרדיים. הם חיים ברובם בקהילות סגורות יחסית הנשלטות על ידי רבנים ואדמו"רים.
רוב החרדים האשכנזים, חסידים כליטאים, השלימו עם קיומה של המדינה, חלקם אף מתגאים בה, והם משתתפים בחיים הפוליטיים באמצעות מפלגותיהם, אגודת ישראל ודגל התורה, אבל יחסם למדינה הוא פרגמאטי, לא חיוב אידיאולוגי.
לדברי פרופ' ידידיה שטרן ("ידיעות אחרונות", 10.4.20) איש הציונות הדתית הליברלית, לחרדים אין אמון במוסדות המדינה, גם כאשר הם מתייחסים אליה בחיוב. אין אמון במערכת המשפט הממלכתית, בכנסת ובממשלה.
בהווייתם זאת, החרדים האשכנזים מחלישים את היסודות עליהם קיימת מדינת ישראל כמגלמת את ריבונות העם היהודי בארץ ישראל. אמנם הם ברובם הגדול משתתפים בחיים הפוליטיים, אבל המדינה מבחינתם היא מציאות קיימת ויחסם כלפיה, כאמור, הוא פרגמאטי, הכרה דה פקטו. היא מקובלת עליהם בעיקר כספקית של תמיכה כספית וטובות הנאה. בעיקר חשובה להם תמיכת המדינה במערכת החינוך שלהם שברובה הגדול אינה מלמדת את לימודי הליבה, את לימוד המקצועות הדרושים לשם השתלבות בכלכלה מודרנית, אלא מתמקדת כמעט באופן בלעדי בלימודים תורניים, מילדות ועד לבגרות ומעבר לכך. כל אלה אמורים לגבי הגברים. הילדות לומדות לימודי ליבה, כי לא מקובל אצלם שנשים תעסוקנה בתורה, והן מיועדות להיות אמהות לילדים רבים ומחנכות של הגיל הרך והילדות בגיל בית הספר. חלקן מועסק גם בחברות היי-טק, בתעסוקות שאינן מחייבות השכלה רחבה.
המגמות החדשות של כניסה לשוק העבודה, פנייה להשכלה אקדמית, והתגייסות לצה"ל, מקיפות מיעוט קטן מקרב הגברים החרדים ואף כי הן זוכות לנוכחות נרחבת בתקשורת, הן אינן מביאות לשינוי הפרופיל התעסוקתי של רובם הגדול של הגברים. שיעור הגברים הנושרים מהלימודים האקדמיים בגלל העדר השכלת יסוד המוקנית בלימודי ליבה, הוא כשלושה רבעים. אצל הנשים הוא כמחצית.
בקרב החרדים מהזרם הספרדי הפתיחות לעבר החברה הישראלית וההשתתפות בכלכלה ובצבא גדולה יותר, אבל גם אצלם התגבש גרעין קשה של חרדיות דומה לזו של האשכנזים בהשפעת ובהנהגת תלמידי ישיבה ספרדים שלמדו בישיבות ליטאיות כמו הרב אריה דרעי, יו"ר ש"ס הנוכחי.
ישראל זקוקה לשינוי המבנה התעסוקתי של החרדים ולהשתתפותם במאמץ הביטחוני. וזאת גם מטעמים ענייניים וגם מטעמי תחושת השותפות. הניסיונות להגיע לכך באמצעות חוקים ותקנות אינו מצליח בגלל כוחם הפוליטי של חרדים למיניהם ומעמדם כלשון מאזניים פוליטית. בלעדיהם אין הימין מסוגל להקים ממשלה וודאי שלא המרכז-שמאל. הדרך לשינוי המציאות החרדית בתחומי כלכלה והביטחון קיימת בשני מסלולים: האחד מסע דלגיטימציה נחרץ נגד האידיאולוגיה וההוויה החרדית והצגתן כאנטי ציונית בפועל. השנייה – קיצוץ דרסטי בתמיכות הכספיות שהם מקבלים. אף שקל לא יינתן לישיבות ולבתי הספר שאינם מלמדים לימודי ליבה והפחתה משמעותית של קצבאות הילדים מהילד השלישי ואילך, מה שיביא לצמצום משמעותי של מספר הילדים במשפחה החרדית ובדרך זו, בעתיד, גם יביא לירידה בכוחם הפוליטי.
ברור לגמרי כי הקיצוץ בתמיכות אינו אפשרי כל עוד קיימת ממשלה ימנית והגמוניה ימנית בחברה הישראלית. אי לכך חידוש ההגמוניה של השמאל הוא חיוני. הוא מהווה שלב ראשון ותנאי הכרחי בדרך הארוכה חזרה אל השלטון ואל חיזוקם של יסודות הקיום של המפעל הציוני.
האם התנהגותם והיפגעותם של החרדים במשבר הקורונה יביא אותם לחשבון נפש ולשינוי באורח חייהם שרבים מקווים לו? אני מסופק בכך. להערכתי, ההנהגה שלהם תפעל בכל כוחה להדק שוב את הפיקוח עליהם כדי להמשיך ולשלוט בהם. אולי בשוליים תגדל הנשירה מהמגזר הזה לעבר יתר חופש ושיקול דעת עצמאי. אשמח להתבדות.
כל ההצגה של מבנה החרדי הזה הוא נכון אבל חוטא לאמת די אם הפטרונות הזו למגזר החרדי אני מסכים שתציגו את המייל שלי כדי שגולשי האתר הזהיוכלו לשאול כמה שאלות שהם רוצים על המגזר ואני יענה בשמחה אורי כמה חרדים אתה מכיר? אתה פעם ניסית להבין מנקודת מבט חרדית? כן אני חרדי ששומע לרבנים ואני גאה בזה בדיוק כמו שאני גאה לתמוך נגד הזרם בעמדות שלא כל כך מקובלות בחברה הימנית
בתור חילונית גם אני חושבת שההתייחסות למגזר החרדי היא פטרונית. התנהלות מתנשאת כזו אל המגזר החרדי דוחפת אותו אל זרועות הימין. יש גם חרדים שמאלנים. יש לכבד את המגזר ולהתייחס אליו מנקודת מבט שוויונית ולא מתנשאת.
אני מכיר את המגזר החרדי יותר מהחילוני המצוי. יש לי אגף חרדי במשפחה ובתוכו רב חשוב מאד שנפטר לא מזמן. היו לנו לא מעט שיחות.
לא קיבלתי את זה שאני שירתתי בצבא והוא לא כי הוא היה תלמיד ישיבה ואני סתם קיבוצניק. ואנו בני אותו גיל כמעט. לא היה מקובל עלי שהילדים שלי ישרתו בצבא ושלו לא ישרתו.
לא מקובל עלי שאין דמוקרטיה במגזר החרדי.לא מקובל עלי שאצלם הרוב הגדול של הילדים לא לומדים לימודי ליבה ולכן לא מסוגלים לפרנס את עצמם בכבוד ונזקקים לעזרת המדינה או לשנור. ויש עוד כהנה וכהנה.
לדליה: אם את חושבת שהיחס ה"מתנשא" כדבריך דוחץ את החרדים לזרועות הימין ולא האידאולוגיה המשותפת והאינטרסים המשותפים, אז תסלחי לי לא מבינה שום דבר בעניין הזה.
בקצרה על הנקודות שהעלת: א- מיהו חרדי:כחרדי חשוב לי לשמור על אורחות חיי המושג חרדיות נוסד באמצע המאה ה19 כיצירת קבוצה הומוגנית
שתלויה בעצמה ובמוסדותיה הסיבה היא בגלל התערבות של מוסדות ההשכלה היהודית והממשלה בתכנים וכו'ההגדרה של אדם חרדי הוא אדם שכפוף לקהילה בתוך הקהילה יש הרבה מרחב יש יותר שמרנים יש יותר ליברלים אבל יש דברים שנקבעו כטאבו שהמטרה היא התבדלות יש מקומות שלא צריך התבדלות כיום לדוגמא בארה"ב בחלק מהמקומות כגון במיאמי ושיקגו יש קהילות אורתודוכסיות גדולות שלא מוגדרות חרדיות והם לא דתיים פחות ממני בארץ העניין הוא שונה וזה מה שמוביל אותי להסבר על הנקודות שעלו בתגובתך
בנושא שירות בצה"ל נכון שיש כיום מסגרות חרדיות
וכו' אבל מבדיקה שערך אחד ממכוני החינוך במגזר החרדי כ60% מהמתגייסים מפסיקים לשמור מצוות מתוך כורח המסגרת החרדית בצבא מספקת מענה רק למעט מאוד מהדברים שזה שבת כשרות וצניעות במבנה הנוכחי של הצבא אין אפשרות לקליטת המגזר כמות שהוא החל ממי קובע נהלים של חילול שבת וצומות וכלה בענינים טכניים של שירות משותף ברוב חלקי הצבא זה התשובה הפרקטית של העניין יש עוד הרבה נקודות של חשיבות התורה וכו' בנוגע ללימודי ליבה אין כיום ולא שייך לבנות ממסד עבודה שבנוי על שמירת החומות של ההתבדלות יש מקומות עבודה חרדים או שמותאמים אבל אין הרבה כמו בארה"ב ובריטניה למשל והמדינה שנים לא מאפשרת את זה כי אסור על פי חוק הפרדה מגדרית באיזור העבודה כמו כן אחוזי ההשמה של בוגרי מכללות חרדיות נמוכה מאוד כן לצערי יש הפליה בנוסף וזה הבעיה העיקרית כן לומדים לימודי חול בסיסים אבל החומר לימוד הישראלי הוא נורא ואיום לחרדי החל מאבולוציה וכלה בחינוך גופני מסוג מסוים וכן אנחנו חיים בעולם לא דמוקרטי מבחירה הדמוקרטיה לא סותרת את התורה וברוב הדברים יש לי דמוקרטיה אבל השיטה הזו של רב ותלמיד היא מבחירה
בקיצור אם המדינה הייתה חרדית היו הולכים לעבודה ולצבא אין בגוף העניין בעיה הבעיה שהיום זה מסוכן
לחרדי כחרדי אני ב"ה יודע היסטוריה וכלכלה יותר מרוב החילונים שדיברתי איתם וכמוני רבים מחברי ולמדנו את זה בפלטפורמות שלנו אני יודע שדברי מעוררים הרבה שאלות כמו הפרדה מגדרית אמונה ובחירה יחס למדינה וכולי אין ליפה מקום ל10000 מילה כדי לענות על הכול תודה רבה
מה שכתבת על חוסר היכולת לשרת בצבא ולעבוד בתעסוקות יצרניות אלה תירוצים. אפשר לחצור מסגרות שחתאימו לחרדים, אם המגזר היה רואה בכך ערך. אבל החרדים אינם ציונים וערך לימוד התורה חשוב יותר מערך ההגנה על המדינה.
לדעתי, היחס לנשים במגזר החרדי הוא מחפיר, במיוחד בחסידות גור.
אצל החרדים אין שוויון בין כל בני האדם למרות שבתורה כתוב שכולם נבראו בצלם אלוהים.
בפגישה בין בן גוריון לחזון אי"ש בשנות החמישים אמר החזון אי"ש כי כאשר נפגשות שתי עגלות על גשר, העגלה הריקה צריכה לתת זכות קדחמה לעגלה המלאה. והוא התכוון לכך שהעגלה הדתית עמוסה בתורה ומצוות והעגלה החילונית היא ריקה מערכים. אז מי מתנשא פה?
החרדים הם ציונים במובן של ציון והמדינה היא עניין מנהלתי ולא קדוש וזה ההבדל ולא לא ניתן פלטפורמות עבודה וכולי כי המדינה לא מאפשרת את זה מנסיון משפחתי אני אומר לך שיש הפליה חמורה כנגד חרדים במקומות העבודה הן בשכר והן בקבלה לעבודה והחכי"ם החרדים צועקים ע"ז כל הזמן ומישהו טרח לסתום להם את הפה לגבי היחס לנשים אני יותר שונא את גור ממך וכבר יש פניות למשרד לנפגעי כתות בעניין הזה אני חושב שהם מחריבים את הדת הנושא של הפרדה מגדרית הוא מדי ארוך בשביל פוסט באתר אני יכול לשים הפניות למאמרים בנושא