חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מותה של החברתיות בפוליטיקה הישראלית

נושאים כלכלת בית, פוליטי ב 20.03.20 0:35

הקריירות הפוליטיות של משה כחלון ואורלי לוי אבקסיס הוכיחו לנו שאין פוליטיקאי חברתי בימין. חברי הכנסת החברתיים שבאו מהימין הרך, לא עשו שום דבר כדי לקדם את האוכלוסיות בשמן התיימרו לדבר. מנהיגים שבאמת עשו עשייה חברתית באו משורות השמאל הישראלי, ולא מהימין

מאת: ק. טוכולסקי

השר כחלון היה שר אוצר גרוע ל-99% מהאזרחים. הוא משרת הון מובהק שניצל את העובדה שהתקשורת שייכת לבעלי-הון כדי לבסס את עצמו כ"שר חברתי". כשר חברתי הוא לא דאג לצמצום פערים ולא להבטחת חוסנה של מדינת הרווחה, לא לביטחון הסוציאלי או התעסוקתי של הציבור הרחב ובטח שלא למה יקרה בימי רעה כשהמצב הכלכלי הגרוע בתעסוקה מלאה יהפוך למצב כלכלי גרוע באבטלה גבוהה. במשך כל חמש שנותיו באוצר הוא הגן על העשירים, על הטייקונים ועל התאגידים מפני תשלום מיסים הוגנים. וכעת, בשלהי הקריירה הציבורית שלו, הקופה ריקה, המשק מרוסק, ואין למדינה יכולת לתת מענה. משה כחלון הוא פוליטיקאי חברתי ממדרגה ראשונה, הוא נתפס כעממי, הוא נתפס כמי שדואג לחלשים. אלא שיש פער בין התדמית לבין מה שהאיש עשה בפועל. מתמיכה מלאה בתוכנית הכלכלית של 2003 ועד היום ניכר שהוא משרת הון מדרגה ראשונה.

ח"כ לוי אבקסיס כיהנה בכנסת בין השנים 2009-2019 ושוב מאז ספטמבר היא איתנו. במשך כל הקריירה הפרלמנטארית שלה הצטיינה חברת-הכנסת לטענת התקשורת כ"מחוקקת חברתית". בפועל היא לא חוקקה כמעט דבר, למרות שמפעם לפעם היא הצליחה לקחת קרדיט בזכות אהדת התקשורת על עבודה של חברות-כנסת שכן עסקו בחקיקה. יותר מכך, כחברת קואליציה ברוב שנות שהותה בפרלמנט (2009-2015), היא הצטיינה בצעקותיה על פקידים שנאלצו ליישם את המדיניות שהיא כחברת קואליציה תמכה בה בהצבעותיה. בכל מדד אובייקטיבי היא נכשלה. לדוגמא, הצבעות בחוקים חברתיים. פעם אחר פעם הוצבה בתחתית הדירוג. אבל אין מה לעשות, מבחינת התקשורת מעצבת התודעה, ח"כ לוי אבקסיס, כמו השר כחלון, מעולם לא נתפסו כאיום אמיתי על ההגמוניה ולכן הוצגו לציבור הרחב כאלטרנטיבות מהותיות.

אחד מהם מסיים את הקריירה בימים אלו כשר אוצר כושל  שלא עשה שום דבר משמעותי למען ה-99%, לא למען המעמד הבינוני, לא למען השכירים והעצמאיים הקטנים, לא למען הנתמכים והחלשים. אבל הוא עשה לא מעט למען קומץ טייקונים שתמכו בו לאורך כל הקריירה שלו. הוא שירת את ההון מהרגע שנכנס למשרד האוצר והודיע שהוא לא יטפל במתווה הגז בו הבטיח לטפל בבחירות. הוא שירת את ההון ומאז עד הרגע שהחליט להעניק לתאגידי הגז מימון ציבורי נרחב לצינור גז שיבריח את הגז מישראל לחו"ל. זו הייתה אחת מפעולותיו האחרונות במסגרת צעדי חירום להצלת המשק במשבר הקורונה. התנהלותו מראה מה המשמעות של "חברתי". "חברתי" הוא משרת הון שאפשר להציג כמי שדואג לציבור בשל אמירות לא מחייבות ומחוות סמנטיות.

אם יש משהו שאפשר להתנחם בו לנוכח הבגידה הבוטה של שני סמלים חברתיים אלו בכל מה שהם היו אמורים לייצג ובכל מי שהם היו אמורים לדאוג לו זה שהחברתיות מתה. צריך להיות מטומטם מושלם כדי לתמוך מעכשיו באדם שמציג עצמו כחברתי. מוצא, מעמדי או אתני לא הופכים אדם למי שדואג למעמד או לקבוצה מסוימת. חברי הכנסת החברתיים שבאו מהימין הרך, לא עשו שום דבר כדי לקדם את האוכלוסיות בשמן התיימרו לדבר, לא כשל"חברתי" קראו דויד לוי ולא כשקראו ל"חברתי" משה כחלון או אורלי לוי-אבקסיס.

פוליטיקת הזהויות הפוסט-מודרניסטית, הורתה של החברתיות, של הניסיון לחפש תחליף לפוליטיקה המעמדית המודרניסטית, לתפיסת העולם הסוציאל-דמוקרטית, היא כשלון מתמשך. אם הסוציאל-דמוקרטיה ותנועת העבודה המודרניסטיות יכולות להראות הישגים בפועל, לזהותנות ולחברתיות אין הישגים. יש להם תקשורת טובה שכלי-התקשורת של בעלי-ההון מעניקים להן בשפע. יש להם שם טוב בנרטיב הציבורי שנובע ממה שהתקשורת עושה, אבל אין להם הישגים. משה כחלון לא עשה שום דבר בכל הקריירה הציבורית שלו ששרת את האינטרסים של ה-99%, לא הפחית פערים, לא חיזק את מדינת הרווחה, לא השקיע בתשתיות של המדינה ובחוסנה החברתי והכלכלי וכמוהו גם אורלי לוי אבקסיס. הם שירתו את שלטון-ההון תמורת תקשורת טובה ועשו לעצמם קריירה. הם גרמו נזק אדיר לכל מי שהאמין בהם ולכל מי שהאמין בטענה שלהם שיש כזה דבר "ימין חברתי". כמו בכל תנועות הימין, בין הרטוריקה האוהדת למצוקות של החלשים לבין העשייה בפועל והאינטרסים שהם קידמו אין שום קשר.

התרומה היחידה של הקריירות הפוליטיות של שני האנשים האלו היא שהם הוכיחו לנו שאין כזה דבר חברתי. ושמי שרוצה שינוי יצטרך למחול על מרחבי הנוחות הגזעניים שלו, ולהכיר בכך שהתובנות הפוסט מודרניסטיות שלו הם שטויות. כשם ש"הליכודניקים החדשים" נכשלו בניסיונם להקים מחדש את האגף הליברלי של הליכוד ותמכו פעם אחר פעם באנשי ימין קיצוני וניאו ליברלי, כך גם תומכיהם של החברתיים. יש פוליטיקה מעמדית, פוליטיקה סינדיקליסטית של איגודים, פוליטיקה סוציאליסטית וסוציאל-דמוקרטית, – כל אלה משרתות את האינטרס המעמדי. פוליטיקת הזהויות החברתית נכשלה והוכחה כמרמה פשוטה. האמונה שמשה כחלון הוא חברתי כיוון נולד למשפחה ענייה בגבעת אולגה הוכחה כאשליה. גם אורלי לוי אבקסיס לא עשתה למען תושבי עיר הולדתה בית שאן בדיוק כשם שאבא שלה לא עשה למענם דבר בקריירה הארוכה שלו.

החברתיים היו ונותרו אשליה. האנשים שתמכו בהם ופעלו למענם  עשו זאת מתוך גזענות פשוטה ולפעמים גם מתוך מיזוגניה ושנאת השמאל.

מנהיגים שבאמת עשו עשייה חברתית באו משורות השמאל הישראלי, ולא מהימין. הם לא נהנו מתקשורת אוהדת, אבל הם עשו למען המעמד. אף אחד מהם לא היה חברתי, לכולם הייתה תפיסה עצמית סוציאליסטית, קומוניסטית או סוציאל-דמוקרטית. הם לא היו בכיס של אף בעל הון שנתן להם תקשורת אוהדת. הם לא התעסקו בשטויות כמו זהויות ולא אמרו שהם חברתיים. ניתן למנות בהם חברי-כנסת כמו אסתר וילנסקה, אברהם עבאס, חנן רובין ואמה תלמי בשנות החמישים. ויקטור שם טוב, שושנה ארבלי אלמוזנינו, אברהם יברבאום, חייקה גרוסמן ואמיל חביבי בשנות השישים והשבעים. יאיר צבן,  תופיק זיאד ואריה לובה אליאב בשנות השמונים. תמר גוזנסקי, עמיר פרץ, ענת מאור ורן כהן בשנות התשעים. דב חנין, אילן גילאון, שלי יחימוביץ, עיידה תומא סולימאן בעשור הקודם ובעשור הנוכחי (ועוד לא מעטים).

מותה של החברתיות, דווקא כיום על רקע משבר הקורונה הוא הזדמנות להתקדם אל הפוליטיקה המעמדית של המאה ה-21, פוליטיקה מודעת לטעויות העבר לבנייה של עתיד טוב יותר לכולנו.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

תגובה אחת

  1. מיכאל לינדנבאום :

    לטוכולסקי יקירי. בשנות התשעים מי בדיוק עמד לצד עובדי "פז" ?

    לטוכולסקי יקירי.
    בשנות התשעים מי בדיוק עמד לצד עובדי "פז" ?
    אנו עובדי "פז" עמדנו בפני הסתערות ברברית של משטר ההפרטה של רבין ז"ל.(שנים עד 97עד93-95 ).

    אף אחד מהג'טלמנים המוזכרים לשנים הרלבנטיות לא עמד לימין עובדי "פז" המופרטים והמושמדים כלכלית.
    רק שלי יחימוביץ ,החל מ-2006 נסתה ליישם פוליטיקה סוציאל-דמוקראטית.מנגנון החושך של מה שנקרא "שמאל",דהיינו-המערך ,מרץ,חדש
    נלחם בכל כוחו והכשיל את הנסיון הסוציאל דמוקראטי יוצא הדופן של שלי הראויה לכל שבח.
    במציאות זאת שבה כמעט כל הח"כים עבדו למען הטייקונים,ועושים זאת עד היום,קשה קצת להתבכיין על מותה החברתיות.

    היא מעולם לא היתה.אני מדבר מנסיון.
    הציבור בישראל הרויח ביושר את אכזריות המשטר הניאו ליבראלי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.