מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
עיתון "הארץ" אינו תורם לחיזוק השמאל הישראלי
האפקטיביות הפוליטית של “הארץ” מועטה. העובדה שאף מקבלי החלטות אנשי ימין ואינטלקטואלים ימניים קוראים את ה"הארץ" עדיין לא הצליחה להעביר מישהו ממחנה הימין למחנה המרכז-שמאל
מאת: אורי יזהר
"תרומת" עיתון "הארץ" לחיזוק השמאל הישראלי
עיתון "הארץ" נתפס בעיני רבים, אוהדים כיריבים, כאחד ממעוזי השמאל הליברלי והחילוני, שוחר הדמוקרטיה וזכויות האדם ומתנגד לכיבוש. ואכן, רבות מהכתבות ורבים מהמאמרים המתפרסמים ב"הארץ" תומכים במגמות אלה ובדרך כלל כתובים היטב. ויש בו, כמובן, גם מאמרים וכתבות רבים על נושאים אחרים, המרחיבים את הדעת ואת האופקים. "הארץ" הוא בהחלט העיתון האיכותי ביותר בישראל.
אבל האפקטיביות הפוליטית של “הארץ” מועטה. כל כתבות ומאמרי האזעקה והאזהרה הקינה והנהי, הזעם והתוכחה, נגד המגמות השליליות של הימין הלאומני והדתי השולט בישראל – נגד המשך הכיבוש, הפגיעה בדמוקרטיה, ההדתה, ההתנפלות על מערכת אכיפת החוק, וכן המאמרים והכתבות המבהירים סוגיות מורכבות, אינם עושים הרבה יותר מאשר שכנוע המשוכנעים. ולעיתים הם אף מחזקים את ידי הימין הלאומני.
יש ב"הארץ" מאמרים וכתבות טובים וחשובים, אבל ברובם הם עוסקים בתופעות שהן בגדר סימפטומים של המצב הישראלי בכל התחומים. למיטב זכרוני, כקורא קבוע של "הארץ", אין בו הרבה מאמרים שיורדים לשורש הבעיות ואין בו גם הרבה מאמרים שמצביעים על הדרך לשיקום השמאל. אולי יש בודדים כאלה, אבל הרוב הוא, כאמור, מאמרי קינה ונהי, זעם ותוכחה, אזהרה ואזעקה, שאינם מוסיפים אפילו מנדט אחד לכוחות הדמוקרטיים.
הסיבה העיקרית למיעוט השפעתו של "הארץ" על דעת הקהל ועל סדר היום הלאומי נובעת קודם כל מתפוצתו הנמוכה. היא מוגבלת, בין 4% ל-7% מכלל העיתונים היומיים. קוראים אותו בעיקר אנשי האינטליגנציה הליברלית והשמאלית, שממילא דוגלים באותן עמדות של העיתון. הם אמנם מקבלים חיזוק לעמדותיהם מן הכתוב בעיתון, אבל ההמון הגדול של מצביעי מפלגות הימין למיניהן אינם קוראים את "הארץ" ואינם יכולים להיות מושפעים מהכתוב בו. גם אתר האינטרנט של העיתון פונה ומגיע פחות או יותר לאותו קהל.
העובדה שאף מקבלי החלטות אנשי ימין ואינטלקטואלים ימניים קוראים את ה"הארץ" עדיין לא הצליחה להעביר, למיטב ידיעתי, מישהו מאלה ממחנה הימין למחנה המרכז-שמאל. ואם יש כמה בודדים שעברו בהשפעתו, רישומם אינו ניכר בשיח הציבורי.
"הארץ" נותן מקום לא מבוטל לכותבים פוסט ואנטי ציניים שבכתיבתם, וודאי למרות רצונם, מסייעים לימין. ראש וראשון להם הוא גדעון לוי שעליו ניתן לומר כי הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. לוי כותב שלושה-ארבעה מאמרי דעה בשבוע ב"הארץ" שברובם הוא חוזר באופן אובססיבי בניסוחים שונים על עמדותיו המדיניות. הוא גם מפרסם טור כתבות אחת לשבוע על הנעשה בשטחים בשם "באזור הדמדומים". לוי הוא אנטי-ציוני מוצהר. הוא דוגל במדינה אחת, דו-לאומית, "מדינת כל אזרחיה" שתחסל את המפעל הציוני. הוא מקבל את הנרטיב הפלסטיני של הנכבה ללא הסתייגות.
לוי, יחד עם עודה בשאראת, פלסטיני ישראלי הכותב בקביעות ב"הארץ", מביעים לא פעם ולא פעמיים את הדעה שבמלחמת העצמאות ביצעה ישראל טיהור אתני מכוון של כ-700 אלף ערבים פלסטינים והרסה כ-400 כפרים ובכך יצרה את בעיית הפליטים הפלסטינים. כשקוראים את לוי אפשר לעיתים להתרשם שלדעתו הקמת מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי הייתה פשע נגד האנושות.
שני אלה ואחרים הכותבים לעיתים מזומנות, אינם מזכירים את הסירוב הפלסטיני, יחד עם מדינות ערב, לקבל את החלטת החלוקה של האו"ם, את העובדה שהפלסטינים פתחו במעשי איבה, שהיו בהמשך למלחמה של ממש יום לאחר החלטת עצרת האומות המאוחדות ב-29 לנובמבר 1947. הם אינם מזכירים את העובדה שהמנהיג הלאומי של הפלסטינים היה המופתי של ירושלים, חג’ אמין אל חוסייני, בעל בריתו של היטלר במלחמת העולם השנייה ותומך נלהב בהשמדת היהודים על ידי הנאצים. הם גם לא מזכירים את כוונתו לחולל טבח דומה ביהודי ישראל אם הפלסטינים והערבים בכלל ינצחו את ישראל במלחמה. וכל זה שלוש שנים לאחר השואה. הם לא מזכירים את "צבא ההצלה" של קאוקג’י קצין ערבי פרו נאצי שבא עם יחידותיו לסייע לפלסטינים במלחמתם. למזלנו כל אלה ושותפיהם נכשלו וישראל ניצחה במלחמת העצמאות. לוי ועיתון "הארץ" באופן כללי נעשו אייקונים מגייסים של הימין הלאומני. סמלים של אנטי ציונות ואנטי פטריוטיות. רק תזכיר את "הארץ" באזני אנשי ימין ותשמע קריאות בוז ושנאה.
ב"הארץ" כותבים בקביעות גם ארבעה אנשי ימין: גדי טאוב, ישראל הראל, ישראל כהן ונוה דרומי, וכן כותבים ימניים נוספים לעיתים מזומנות. בעבר, עד פטירתו כתב בעיתון גם משה ארנס. זה בהחלט לגיטימי. השאלה היא עד כמה כותבים אלה מעלים טיעונים רציניים. ארנס היה בהחלט כותב רציני. גדי טאוב מתמקד בהתקפה על מערכת אכיפת החוק בעיקר הבג"צ, בטענה שמערכת זו, שאינה נבחרת, נטלה את הריבונות מהעם ומנציגיו הנבחרים. התמודדות עם טיעוניו אלה היא מחוץ למסגרת מאמר זה. הראל, מתנחל ואיש גוש אמונים לשעבר, הוא כותב דמגוגי, המתעלם מכל עובדה שאינה תואמת את האג’נדה שלו וממציא עובדות התואמות את האג’נדה. ישראל כהן מבטא את עמדות המגזר החרדי בעיקר בנושאי דת ומדינה. תרומתה של נוה דרומי לשיח הציבורי מתבטאת בעיקר במאמרים קנטרניים, מאמרי אצבע בעין, המופנים כלפי השמאל. כל אלה אינם נוטלים מ"הארץ" את תדמיתן השמאלנית בעיני רוב הציבור ואינם מגבירים את השפעתו הפוליטית.
גילוי נאות: בשנים האחרונות סירבה מערכת מדור הדעות של "הארץ" לפרסם כמה מאמרים שלי שעסקו במצב השמאל ובמענה לטיעוני כזב של ימניים שהתפרסמו בעיתון. פה ושם פרסמו מכתבים שלי למערכת. לפי מיטב שיפוטי, כמי שכתב ופרסם מאמרים פוליטיים בבמות שונות, המאמרים ששלחתי לא היו יותר גרועים ממאמרים רבים שכן התפפרסמו ב"הארץ". אין ספק שמצב זה עורר את כעסי על מערכת העיתון. אבל מה שכתבתי לעיל אינו קשור לכעסי האישי. למסקנות האלה הגעתי כבר מזמן (בספרי “חזון מצדה” שיצא לאור ב-2012). ייתכן שהכעס היה גורם במועד פרסום המאמר הזה. זה לא צריך למנוע התייחסות עניינית למה שנאמר בו.
תגיות: הארץ, הדתה, ימין, שמאל
קישור קבוע
11 תגובות
Email This Post
13 בפברואר, 2020 בשעה 10:03
הארץ הוא עיתונה של הזעיר בורגנות הליברלית הנכחדת, שבשל המצב העצוב היום בתקשורת עוד נתפס כשמאלי.
הליברליזם בישראל אינו שמאלי
שונאי האיגודים אינם שמאליים
תומכי ההפרטה אינם שמאליים
יחסית לכלי הזיבורית האחרים בקתשורת הארץ הוא עיתון
אבל השמאל צריך כלי תקשורת משלו ולא את הארץ.
13 בפברואר, 2020 בשעה 15:43
טוכולסקי,בראוו! כל משפט בסלה.!!
טוכולסקי,בראוו! כל משפט בסלה.!!
הליברליזם בישראל
שונא העבודה המאורגנת,תומך הפרטה מתועב מאין כמוהו שתמך בהתלהבות בהפרטת חברת הדלק הממשלתית "פז" והפקרתה לידי הנוכל בינו צדיק .
אותו נוכל הפך באחת לאחד הטייקונים הגדולים על גוויתי וגוויות חבריי ב"פז" קורבנות ההפרטה הברברית בראשות המפריטן הידוע רבין וקומנדו ההפרטה שלו בראשות חיים רמון ועמיר פרץ שעשו "חיים חדשים בהסתדרות" בעזרת "מרץ,"חדש" וש"ס.
כל המעשים הנאלחים האלה נעשו תוך
קריאות העידוד הנלהבות של בריוני ההפרטה של "הארץ".
פועל יוצא הוא שהליבראליזם ב"הארץ" ובארץ אינו שמאל ,כפי שכמעט כל ה"סוציאל-דמוקראטים" אינם אלא ניאו-ליבראלים חסרי בושה.
תמצאו לי "סוציאל-דמוראט אחד שאינו תומך הפרטה……..
13 בפברואר, 2020 בשעה 17:37
טוכולסקי ולינדנבאום
אתם שניכם לא מבינים שבישראל השמאל מחולק לשני אגפים – שמאל חברתי ושמאל ליברלי מדיני. זה זה הניסוח המקובל בפוליטיקה הישראלית והחזרה האינסופית על האמירה ש"אלה לא שמאל" לא תשנה מצב זה. אני התכוונתי לשמאל הליברלי-מדיני ואתם לא מתייחסים למה שכתבתי אלא רק עוסקים בטהרנות טרמינולוגית.
בהכירי אתכם אני יודע שדברי לא ישכנעו אתכם. ובבניין הארץ ננוחם.
14 בפברואר, 2020 בשעה 1:12
אורי – שני אלו שציינת, חיים במציאות אלטרנטיבית הזוייה.
לשיטתם שום דבר ואף אחד אינו "שמאל אמיתי" אלא אם כן אתה טרוצקיסט שתומך בהלאמה מיידית של כל אמצעי הייצור במשק.
אכן, טהרנות במריעה. "אנחנו לא צריכים שמאל שמתחפש לימין" זו המנטרה השגורה.
זכותו כמובן של כל אדם להאמין בכל דבר שעולה על רוחו.
אבל מי שמעוניין בשינוי – אמיתי – זקוק לתמיכה ציבורית וקול פוליטי.
את האלקטורט שתומך במה ששני אלו מייצגים אפשר היום לכנס ב"צוותא" ולהישאר עם קרחות ביציע.
14 בפברואר, 2020 בשעה 15:04
ל"גיבור" הניאו-ליבראלי חובב הטייקונים וההפרטה,המתחזה ל"שמאל מתון".
ל"גיבור" הניאו-ליבראלי חובב הטייקונים וההפרטה,המתחזה ל"שמאל מתון".
אז מה הענינים ביבון-קאפון?.שכחת איך קוראים לך משרת נרצע של משטר הגגסטרים הניאו-ליבראלים???.
14 בפברואר, 2020 בשעה 17:26
יזהר איננו היחיד שמאמריו נדחים
ר' למשל ד"ר אולק נצר.
צריך לדבר בשפת "הארצ"ית" כדי לפרסם מאמר. בעיתון המכובד.
בשעתו פורסם שם מכתב תגובה שלי. שלחתי בהנחה שלא יתפרסם ולא טרחתי לבדוק מה עלה בגורלו.
קוראים מתמידים שטרחו להגיד "כל הכבוד"
גילו לי שפורסם בכל זאת.
אין ספק שלא היה מתפרסם כמאמר.
חוץ מזה צריך גם קשרים.
אישית אין לי עניין לפרסם מאמרים בהארץ, בין השארי מהסיבות שיזהר ציין.
ומעולם לא בדקתי אם יסכימו לפרסם מאמר שלי.
הוזכרה כאן טהרנות – הארץ הוא מלך הטהרנים.
הוא מפיץ בעיקר אווירת פאסיב-אגרסיב שאיננה מועילה בכלום.
מה חדש?
.
15 בפברואר, 2020 בשעה 15:38
לינדנבאום – נאצות וגידופים אישיים כפי שאתה נוהג לפזר כאן חדשות לבקרים כנגד מי שלא מסכים עימך לא הופכות אותך לצודק יותר או, בכלל, לא יביאו אותך למקומות טובים בחיים.
נסיבות חייך העגומות רק יכולות להעיד על כך.
15 בפברואר, 2020 בשעה 20:40
ממליץ לך לינדנבאום גם להיזהר קצת יותר בכינויי גנאי כמו "נוכל", "חלאה" וכו' שאתה מפזר בסיטונאות לגבי אנשים ספציפיים שיכולים לתבוע לך את הצורה מבלי להניד עפעף כמו צדיק בינו ואחרים.
אלא אם כן יש לך הוכחות -משפטיות- שאדם הוא "נוכל", מדובר בלשון הרע באתר ציבורי ואתה שם עצמך במקום שאתה לא רוצה להיות בו.
16 בפברואר, 2020 בשעה 13:53
אין כזה דבר שמאל ליברלי
זה ימין
הארץ הוא עיתון ימני, ולכן לא יתרום אי פעם דבר לחיזוק השמאל.
18 בפברואר, 2020 בשעה 22:27
הארץ הוא עיתון ליברלי ולא עיתון שמאל, זאת טעות לכנות אותו שמאל
19 בפברואר, 2020 בשעה 23:51
https://www.haaretz.co.il/news/world/america/us-election/1.8556195
דוגמא טרייה למי שחסר לכך שהארץ הוא לא עיתוך שמאל