הרשימה מציגה לבוחר בקלפי אלטרנטיבה סוציאל-דמוקרטית שתחליף לא רק את שינוי שמו של ראש-הממשלה, אלא גם את המדיניות שהוא יישם כלכלית, חברתית, מדינית, סביבתית, בכל תחום ובכל נושא. מכאן אפשר רק לעלות
מאת: מיה פאול
לרוב האנשים זה לא ממש משנה
ביום שני בערב, אחרי יום של קרבות, היסטריה, וזעם ברשתות החברתיות, ישבתי עם בן זוגי לסגור את היום. לפני שעברנו לצפייה בסדרה שאנחנו רואים לאחרונה, הוא אמר לי שהוא שמח על האיחוד של "העבודה-גשר" עם "מרצ" כי ככה הוא לא יצטרך להתלבט. באפריל הוא בחר ב"מרצ", בספטמבר ב"עבודה-גשר", עכשיו הוא יבחר באיחוד ביניהן. מוקדם יותר באותו יום בארוחת-צהריים בעבודה עם החבורה, שמעתי דברים דומים. חבר אחד שהצביע "מרצ" ואחר כך "המשותפת", יצביע עכשיו ל"עבודה-מרצ". חברה אחרת שהצביע פעמיים "עבודה", תצביע הפעם ל"משותפת". חברה אחרת שהצביעה "מרצ" ואחר כך "כחול לבן", תצביע הפעם ל"עבודה-מרצ".
בסך הכל האנשים האמתיים שסביבי, לא חברי הפייסבוק שלי, לא מתרגשים יותר מדי ממה שקרה. לא מודאגים מהעובדה שעיסאווי פריג' או סתיו שפיר נדחקו אחורה. מעודדת המשכתי בניסוי והתקשרתי לכמה חברים. אחד אדם דתי שמצביע "עבודה" בגלל פרץ, רטן אמנם ואמר שאולי הפעם יצביע "כחול לבן" כי מה לו ול"מרצ". אבל לא היה צריך להשקיע יותר מדי מאמץ בשביל להזכיר לו שהוא איש של תורה ועבודה. האחרים נשמעו מרוצים, מי פחות מי יותר. ניתן לומר שבבועה שלי, הדי שמאלנית, האיחוד הזה מתקבל בהבנה וכמו שאמר בן זוגי: "ככה לא צריך להתלבט".
הרשת, לעומת זאת, סערה וגעשה. לכל אחד היה מה לומר על האיחוד. זעם וקצף על מי שלא ברשימה או במקום לא מספיק טוב ברשימה גרמו לי לרגע לחשוב שסתיו שפיר ועיסאווי פריג' שווים כל אחד 15 מנדטים. והאיומים לנטוש אל "הרשימה המשותפת" היו רבים אף יותר מהאיומים לא להצביע לאף אחת מהן אם לא תתאחדנה. כמו שהעיר אחד מבעלי הטורים האחרים ב"עבודה שחורה" בפייסבוק לפי הפיד שלו, אם כל מי שאיים לעזוב את "מרצ" ו"העבודה" היה אכן מצביע "מרצ/עבודה" בסיבובים הקודמים, הן היו מגיעות ביחד ל-79 מנדטים בספטמבר ו-82 מנדטים באפריל. בסופו של יום, ויש עוד זמן לראות אם עיסאווי פריג' אכן יקודם על חשבון יאיר גולן או לא, הרכב הרשימות סביר ביחס לאידיאל, וטוב יותר ממה שלאחרות יש להציע וזה מה שמשנה.
רוב בוחרי המרכז שמאל/שמאל ציוני שעוד מבינים את ההבדל בין ימין ("כחול לבן") ושמאל ציוני ("מרצ והעבודה") לא ממש מתעניינים בסוגיה האם סתיו שפיר או מרב מיכאלי בכנסת, כי הם יודעים שגם חברי הרשימות האחרים איתם. יותר מכך, רוב הבוחרים שלא נטשו את "העבודה" ו"מרצ" מאז 2003 (כל מפלגה אבדה כ-60% לפחות מכוחה מאז 1999) יודעים שיש המון אנשים טובים, ובעלי זכויות אבל מעט מקומות ריאליים. אז גם אם הרשימה אינה מושלמת, היא עדיין תהיה טובה יותר מזו שיש ל"כחול לבן" להציע.
לפיד שמאלני בפייסבוק יש נטייה להיסטריה ופומפוזיות. לכל אחד יש צורך להגיד: "אני לא אצביע ל….". לאתרי אקטואליה ופרשנות שמאלניים יש נטייה לקנטרנות טהרנית. היה די ברור שאם סתיו שפיר כן תהיה במקום ריאלי, אז הכתבות שביכו את היעלמותה מהמפה הפוליטית יתחלפו בכתבות שמבכות נדחק אחר. רוב האנשים בטח די מרוצים מהאיחוד הזה בין שתי מפלגות שרק נרטיבים ופוליטיקת זהויות הפרידו ביניהן. מכאן אפשר רק לעלות, להציג לבוחר הישראלי אלטרנטיבה סוציאל-דמוקרטית/סוציאליסטית-ציונית בקלפי, אלטרנטיבה שתחליף לא רק את שינוי שמו של ראש-הממשלה, אלא גם את המדיניות שהוא יישם כלכלית, חברתית, מדינית, סביבתית, בכל תחום ובכל נושא.
המאבק האמתי יתחיל עם סגירת הרשימות. התקשורת של בעלי-ההון תספר לנו שזה לבחור גנץ או ביבי מתוך תקווה שמספיק אנשים יהיו מטומטמים לבחור במפלגות שהמחויבות שלהן היא לבעלי-הון ולמשטר הכלכלי הניאו שמרני/ניאו ליברלי. לנו כאנשי שמאל נשאר להילחם על הדרך שלנו ולקוות שמספיק שמאלנים לא יתאבדו בהצבעה שלישית רצופה למפלגת ימין. את האבק של הבכי והנהי, הקטנוניות והטהרנות, האיומים אם X לא ברשימה אני לא מצביע, צריך לפזר. מי שמעדיף את "כחול לבן" שיבושם לו. שמאלנים יכולים לבחור או ב"רשימה המשותפת" או "בעבודה-מרצ-גשר". בסופו של יום זה לא מושלם, אבל זה מה יש.
Tags: איחוד העבודה-גשר-מרצ, בחירות, ימין, סוציאל-דמוקרטיה, שמאל ציוני
עברתי ברשתות החברתיות קרבות רחוב מבית לבית בימין האחרונים
אלוהים יודע למה הימין צריך ביביבוטים השמאלנים עושים את החיסול העצמי שלהם בצורה כל כך יעילה.
גם בסביבתי האמתית זה רנאה אחרת, ואנשים מגיבים לזה טוב, אני רק מקווה שמה שעשו הליברלים למרצ אחרי שהפסידו בפריימריז לרשימה לפני בחירות אפריל 2019 לא יחזור על עצמו כאן.
הליברלים בדרך כלל מעדיפים הפסד למחנה אם יש סכנה שסוציאליסטים ינצחו.
למאיה.שעיסאווי פריג' או סתיו שפיר נדחקו אחורה.מה יש להציע יותר טוב?.
כל טוב,מיכאל,
עיסאווי פריג לא נדחק אחורה, הוא נשאר במקום שהיה בו במרצ, סתו שפיר נדחקה אבל היא די הביאה את זה על עצמה. בכל מקרה, כשאני מסתכלת על המפה הפוליטית אני רואה שהשמאל הצטמצם לשתי אופציות, אחת מהם הרשימה המשותפת, והשניה העבודה-גשר-מרצ. חיים עם מה שיש.