אין מספיק מוקדנים, אין מספיק כבאים ואין מספיק כוחות הצלה כי זאת המדיניות, מדיניות של הזנחה וייבוש השירותים הציבוריים
מאת: מיה פאול
זה לא פלילי – זאת מדיניות השלטון
"איך זה לא פלילי?" שאל המורה בחוג קפוארה של הילדה. "איך שירותי החירום לא תפקדו?!? איך הזוג הזה טבע במעלית?!? איך אך אחד לא אשם?!?, "אף אחד לא אשם" אמרתי לו "כי זו לא טעות, זו המדיניות". וזה נכון. אין מספיק מוקדנים ואין מספיק כבאים ואין מספיק כוחות הצלה כי זאת המדיניות. מדיניות של הזנחה וייבוש השירותים הציבוריים. כל עוד אנשים ימשיכו להצביע לימין זה לא ישתנה.
המורה הקשיב בנימוס. אם דתית אחת אמרה: "זה לא קשור". אמרתי לה "למה לא קשור כי את ימנית? מה לעשות כשמקצצים בשירותים, מורידים מיסים לעשירים, אך אין כסף לצרכי הציבור. וכשאין שירותים גם שירותי החירום נפגעים". "אבל אסור לפגוע בשירותי החירום בגלל פוליטיקה, אנחנו לא בעולם השלישי!!!" אמר המורה. "מה לעשות" עניתי "כשבוחרים ממשלות שמקצצות, זה מה שנשאר: מדינת עולם שלישי וחבל שנשלה את עצמנו לגבי זה"' הימין לא מתעניין לא בשירותי רווחה ולא בשירותי הצלה. ותחת ממשלה כמו שלנו לא יהיו אף פעם מספיק מוקדנים במוקד חירום כי זה לא מספיק חשוב לימין".
לא חושבת שעשיתי רושם גדול. הישראלי המצוי לא עושה את ההקשר בין מה שהוא בוחר בקלפי לבין המתרחש במציאות. הניתוק הזה משרת אמנם את השלטון שלא נתפס כאחראי למציאות, אבל הוא הרסני לכל השאר, לכולנו. כי מה לעשות. ממשלות ימין לא מרחיבות שירותים ממשלתיים. ושלא תשלו את עצמכם, ממה שאני שומעת, גם בימ"חים המצב לא מזהיר. לא משקיעים פה בחירום וביטחון, וגם לא מתכוננים לרעידות אדמה, שיטפונות, או למלחמה. זה המצב אחרי 11 שנים של ביבי. וזה לא ישתנה כל עוד הימין יישאר בשלטון וימשיך לשרת משם רק את האינטרסים של בעלי-ההון שתורמים לפוליטיקאים שלו. ככה זה עובד בכל מקום וזה לא שונה פה.
אנחנו יכולים לשקר לעצמנו. אנחנו יכולים להתעלם מדברים ולהתנתק. כבר עשרות שנים ש"מר וגברת ישראלי" עושים זאת. אבל בסופו של יום כולנו נמצא את עצמנו מתי שהוא נפגעים מהיעדרה של מדינת רווחה חזקה ומעורבת שמנהלת מדיניות מרחיבה ומשקיעה בחיים עצמם.
לא צריך לטבוע במעלית בתוך מרתף. אפשר גם סתם להתפגר מזיהום במסדרון של בית- חולים, לדמם למוות בתאונת דרכים על כביש שלא מתאים לעומסים, לספוג בראש נפילה של עגורן לא מאובטח באתר בניה מוזנח. לא חייבים גם למות. מדינת ישראל 2020 מאפשרת לאנשים להירצח די בקלות, אבל גם להיות מוכות ומוכים, להידרדר לעוני ומחסור, לשקוע בחובות, לחלות ועוד רבות ורעות. זה לא קרה סתם, זאת לא גזירת שמים ולא גורל עלום ואכזר, זאת תוצאה של מדיניות כלכלית מכוונת, של מה שהתחיל ב-1977, העצים ב-1985 וב-2003 וכיום כבר למעלה מעשור נתפס כמציאות האפשרית היחידה.
ישראל שועטת לעולם השלישי בצעדי ענק. מדינה שמעניקה לאזרחיה פחות ופחות. זה לא קרה סתם, זה קרה כי בחרנו מפלגות ופוליטיקאים שמחויבים לבעלי-הון ולא לנו, שמאמינים שהמדינה צריכה לעשות פחות והשוק הפרטי לשדוד יותר. כבר עשרות שנים אנחנו בכיוון הלא נכון, אבל באחת-עשרה השנים האחרונות מדינת ישראל נשדדת בידי ממשלה שמעדיפה להעביר עשרות מיליארדים מדי שנה לקומץ בעלי-הון במקום להשקיע בתחזוקת תשתיות נדרשות. על ההשקעה הנדרשת בהתאמה למדינה מודרנית בעשור השלישי של המאה ה-21 ועם אוכלוסייה הולכת וגדלה – אין מה לדבר.
אזרחי ישראל נותנים אמון פעם אחר פעם במפלגות של משרתי-הון מושחתים וכושלים. כ-80% מהישראלים בוחרים במפלגות שלא יעשו את ההשקעה הנדרשת במדינה כדי שתוכל לשרת את תושביה, לא בשגרה ולא בחירום, לא ברווחה ובבריאות בשוטף ולא בעת משבר.
לכן, מה לנו כי נלין. אנחנו בוחרים במחדלי ניקוז, אנחנו בוחרים בבתי-חולים קורסים ובתי- ספר מיושנים, אנחנו בוחרים לא להשקיע בחיזוק מבנים לקראת רעידות-אדמה ולא למלא את הימ"חים בציוד נדרש. אנחנו בוחרים להעשיר את העשירים ולא להשקיע במקלטים לנשים מוכות ומסגרות לנוער בסיכון. מהכבאיות המיושנות, דרך המחלקות הפנימיות המפוצצות בבתי-החולים, מהפקקים בכבישים ועד זיהום המים והקרקע – הכול הוא תוצאה של המפלגות שאנחנו נותנים להן את הכוח והממשלות שהן מרכיבות. אין פה איזו הפתעה או נס, אלא רק ההקשר הלוגי המתבקש בין מי שאנחנו בוחרים לשלטון פעם אחר פעם, ומה שהוא עושה משם.
אז אפשר להמשיך ולהשלות את עצמנו, לצקצק ש"אבל בחירום חייבים להשקיע". או להבין שהימין הכלכלי אוהב לדבר על עוצמה ישראלית אבל לא באמת מאמין בה. מדינת רווחה חזקה, מדינה עם מדיניות כלכלית מרחיבה ומשקיעה בתשתיות לעולם לא תהיה תחת שלטון ימין כלכלי.
מפלגות השמאל מציעות לנו מדינה חזקה באמת, חזקה בתשתיות, חזקה במעורבות בכלכלה, חזקה ברווחה, חזקה בצמצום פערים. ההתעקשות שלנו לא לבחור בשמאל, אלא במפלגות אינסטנט של המרכז וגרוע מכך במפלגות ימין עמוק, גומרת לנו את המדינה.
עשרות שנים של שלטון ימין הפכו את ישראל למדינה מפגרת, ניצבת על כרעי תרנגולת וחסרת יכולת לתת מענה לצרכי אוכלוסייתה. שיח השנאה והפחד שנותנים לנו במקום מענה רציני, עשוי לחמם את הלב ברהב ריק, אבל הוא לא מענה כשהמעלית מתמלאת במים, כשהאוטו מתרסק, כשהחיסונים נגמרים והמגפות משתוללות, כשיורים ברחובות וגם לא – כשהאדמה רועדת, או בוערת.
רק אנחנו קובעים את גורלנו. בדמוקרטיה מערבית כמו שאנחנו עדיין מתיימרים להיות, עושים זאת בקלפי. אם ניתן שוב את הכוח למפלגות שלא מתעסקות בצרכים אמיתיים, שום דבר פה לא ישתנה לטובה. אם נמשיך לבחור במנהיגות חלולה שמסתירה מאחורי סיסמאות חלולות חוסר מעש לטובת אזרחיה, נקבל רק עוד מאותו דבר. בקיצור. או שנחזק את השמאל, או שנמשיך לדרדר את עצמנו לנקודה בה כל אחד מאיתנו יוכל להמשיך להדחיק את היום שבו ימות סתם בלי מענה נכון מצד מדינת-רווחה חזקה ומגוננת.
Tags: ביבי, בעלי הון, ייבוש-תקציבי, ימין, מדינות עולם שלישי, מדינת-רווחה, שמאל
מאיה תודה על מאמר מצוין.
אבל ברצוני להוסיף – גם בשמאל – יש בעיות של קשר.
והכוונה אינה לעניינים טכניים של חיבור או הפרדה בין מפלגות.
יש יותר מדי עיסוקים מפוצלים.
פה בלוג, שם עמותה, ובין לבין התארגנויות מקומיות (ר' מקרה האסדה).
הרבה אנרגיה מושקעת וחשמל – אין.
חסרה ה"צנרת" שתחבר וותזרים את כל האנרגיה הזאת לאן שצריך.
זה כאילו תחנות הכוח מיצרות חשמל אבל אין מערכת הולכה שתזרים באופן מערכתי את כל האנרגיה הזאת למנורה בכל בית.
אם המפלגות היו אמורות להיות מערכת ההולכה – הן לא מודעות לזה.
רואים הרבה ח"כים מתמחים בכל מיני תחומים וכאילו אין קשר ביניהם, אפילו באותה מפלגה.
מי למשל קרא את המידע המעניין על בי"ח העמק בעפולה? באין ברירה וכשאין עם מי לדבר, וכשהימין יודע לדקלם "תחרות" בלי להבין מה זה בכלל – הם החליטו לשים בצד את התחרות ולהתרכז בריפוי:
"ברגע שהורדת את התפוסה, אתה אולי עושה רפואה טובה יותר אבל מפסיד כסף. זה לא היווה חסם?
השיקול המרכזי שמנחה אותנו הוא טובת המטופל. לכן, היה לנו חשוב לבצע את השינוי גם במחיר של אובדן הכנסות מסוים, ועוד לפני החורף שבו העומסים צפויים לגדול באופן משמעותי. עכשיו אני יודע שאנחנו ערוכים טוב יותר לחורף".
https://www.themarker.com/news/health/.premium-1.8254975?utm_source=smartfocus&utm_medium=email&utm_campaign=popular&utm_content=https://www.themarker.com/news/health/.premium-1.8254975
על כך יש להוסיף את שיטת המכרזים והתחרות בין קופות החולים, על כך כבר כתבה כאן דליה בלומנפלד
https://www.blacklabor.org/?p=27563
https://www.blacklabor.org/index.php?s=%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8+%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D
איפה עוד, חוץ מעבודה שחורה נתקלתם בריכוז כזה של מידע מחובר?
אה – למי יש כוח לכל זה – רכז לי את זה בטווויטר ונראה – עידן ביביטראמפ עושה חיים.
לפחות מבחינה כלכלית, לפני שהתחילו אותן "עשרות השנים של שלטון הימין", ישראל נחשבה מדינת עולם שלישי צולעת עם תל"ג עלוב ומשק מפגר.
היום ישראל חברה מכובדת ב OECD עם תל"ג בסדר גודל מערב אירופאי.
כמובן שכמו בכל מדינה אחרת בעולם – כולל המתקדמות ביותר – קיימות בעיות שצריך להמשיך לעבוד עליהן.
עם כל הרצון הטוב שלך, יש פה מעט מעט מאוד אנשים שבאמת מעוניינים ב"שמאל" מהסוג שמוזכר במאמר. תוצאות כל מערכות בחירות האחרונות מדברות בעד עצמן.
בן, זכותך לכתוב שטויות אבל כדאי שתלמד כמה דברים
על הצמיחה הכלכלית המרשימה של ישראל בשנים 1950-1965, למשל, על מדינת הרווחה שנבנתה פה בין 1970 ל-1977 וששיעור העוני בה היה 3% והפערים בה היו נמוכים ביחס לרוב המדינות המפותחות.
מדינה שבכל בית ספר היתה אחות, ארוחה חמה, דיור ציבורי מתרחב, ועוד ועוד.
אז כן ב-2010 התקבלנו ל-OECD, ועכשו אנחנו בתחתית ביחד עם טורקיה ומקסיקו. אז מה?
מכיוון שזה, שוב, חוזר להיות דו-שיח של חרשים, כל מה שנותר לכתוב הוא שמה שהיה (והיה רע מאוד) לפני אותן "עשרות השנים של שלטון הימין", פשוט כבר לא יהיה עוד.
העולם כבר אחר, המדינה עצמה אחרת, והאוכלוסיה אחרת.
אפשר להיות ימין-מרכז כלכלי ועדין לשאוף לשלום.