הסיקור התקשורתי מעוות את המציאות במקום לשקפה. הבחירה של התקשורת לסקר באופן לא פרופורציונאלי את האזוטריה והספינים של הימין מונעת סיקור הוגן של המציאות, וגם מונעת דיון באלטרנטיבות למה שהממשל הנוכחי נותן
מאת: ק. טוכולסקי
הימין האזוטרי הוא ספין באמצעותו מסתירים מאיתנו את השוד
בכנסת ה-20 כיהן חבר כנסת בשם אורן חזן שהתקשורת ניפחה וניפחה וסיקרה וסקרה, הוא נפלט מהליכוד התמודד בראש רשימת צומת לכנסת ה-21 וקיבל בראשה פחות מ-2,500 קולות, מערכת בחירות אחרי זה ובלעדיו קיבלה צומת 15,000 קולות. נזכרתי בו היום כשראיתי שהקריאה של ביבי ג'וניור לחרם על איזו חברה לא פגע במכירותיה. ביבי ג'וניור כמו קודמו על משבצת הימין האזוטרי המסוקר יתר על המידה א. חזן, לא באמת מייצגים אלקטורט. הם לא באמת גורמים בעלי השפעה שאנשים אמיתיים (בהבדל מלייק-בוט'ס) נוהים אחריהם.
למעשה האנשים היחידים שמתעניינים בהם ובאמירותיהם הדי עלובות הם אנשי תקשורת שמנפחים אותם למין אורים ותומים של משהו. רק שהם לא. והמחיר על העיסוק בליצני החצר של הימין במקום בדברים בהם הימין באמת עושה, הוא עיוות שיקוף המציאות על-ידי התקשורת ושירות שלטון ההון.
כשהתקשורת עסוקה בעניינים שוליים ובאיזה שהוא חבר-כנסת מהספסלים האחוריים, שלא משפיע באמת על שום מדיניות, היא אינה עוסקת במה עושים שרים בעלי כוח ושררה, שלא לדבר על מה עושה באמת ראש הממשלה.
כך כמה שנים טובות אחרי תחילת שוד הגז של מדינת ישראל אזרחיה ותושביה, יכול עיתונאי ב"דה מרקר" לקבוע שהשר שטייניץ הוא "איש ישר". היושר של שטייניץ הוא יושר דה מרקרי, קרי שירות להון. זהו שירות לא תמורת מעטפת כסף בכיס בזמן הכהונה, אלא שירות להון שלאחריו אפשר יהיה לעבור לקריירה שנייה נוחה בחברות שקיבלו שירות.
מה ישר בשר אוצר שבלם את מתווה הגז המקורי הלא מספק וסרס אותו אף יותר? מה ישר באיש שחילק זיכיונות חיפוש גז בלי להבטיח את זכויות בעל הנכס (הציבור) בזיכיון? מה הוא היושר של שר שאחראי על הרגולציה והפיתוח של משק האנרגיה של ישראל בשיאו של משבר האקלים שממשיך להבטיח את התלות של ישראל ביבוא וניצול של אנרגיה מזהמת במקום לפתח אנרגיה מתחדשת? התשובה היא כלום.
במקום דיון רציני על מדיניות האנרגיה של ישראל, עסוקים בכירי העיתונאים במעקב אחרי חשבונות הטוויטר של ביבי ג'וניור ובהפצה של הבלי הזוהמה שלו על כל גבעה בדיוק כמו שלפני כן עשו עם אורן חזן. זה באמת לא מנומס שאדם בעל חשיבות ציבורית כחבר-כנסת מנבל את פיו ומתנהג כאחרון הפוחזים, זה ממש פויה. אבל מהפויה הזו לא נופלים פועלי בניין אל מותם, נשים לא נרצחות כי אין מקומות במקלטים, תשתיות לא קורסות תחת הנטל, גם לא מחלקות בתי חולים, משאבי הטבע לא נשדדים ואדירי ההון לא מתחמקים מתשלום מיסים. לכן הפויה כמה שהוא מושך ומסקרן את בכירי מעצבי דעת הקהל שלנו, הוא הסחת דעת מיותרת מהמציאות. ואף אחד מאיתנו לא יתעניין אחרי תאונה בשולי כביש עמוס, במסדרון של בית חולים, או בביקור במוסד חינוכי שלא מצליח לתת מענים לצרכים של ילדיו, במה אמר חבר-כנסת איקס הוא הבן של ראש הממשלה וואי.
שוב התקשורת מועלת בתפקידה ובמקום לדווח על המציאות היא מאכילה את המפלצת של הטרלה ימנית אזוטרית. שוב היא נופלת בפח של כל ספין ויש לזה מחיר כבד.
הסיקור התקשורתי לא הוגן. חבר כנסת כמו אילן גילאון שמכהן בכנסת כבר למעלה מעשור ואחראי למאבקים חשובים ולהצבת השקפת-עולם סדורה, שהיא אלטרנטיבה אמיתית לשלטון, לא סוקר לאורך כל שנות כהונתו כמו שסוקר חבר הכנסת לשעבר חזן בכל אחת משנות כהונתו. וזאת רק דוגמא אחת.
הבחירה של התקשורת שלנו לסקר באופן לא פרופורציונלי את האזוטריה והספינים של הימין גם מונעת סיקור הוגן של המציאות, וגם מונעת דיון באלטרנטיבות למה שהממשל הנוכחי נותן.
לאנשים כמו ביבי ג'וניור או חבר-הכנסת לשעבר חזן אין שום משקל אמיתי. אין אנשים אמיתיים שהולכים אחריהם. אין להם יכולת להיבחר ולקבל כוח אמיתי. העיסוק בהם משרת את הצרכים שלהם ואת הצרכים של מי ששולחים אותם, ולא את הציבור הרחב. כל פעם שעוסקים בהם לא מספרים לנו על המציאות, על העיוותים והבעיות שיש בה. לא מספרים לנו על חוסר התוחלת של השלטון הקיים, קוצר ידו וחוסר יכולתו להתמודד עם המציאות שהוא יצר בעשור האחרון. ובעיקר, מסתירים מאיתנו את השוד. השוד שרושש את החברה הישראלית, שמנציח ומצמיח בה פערים, שיוצר בה ניכור ועוני, הדרה ושנאת חינם. השוד של מאות מיליארדים שהיו יכולים לחסל את החוב החיצוני של ישראל, את התלות שלה בגורמים זרים. שיכולים היו להיות מושקעים בפיתוח תשתיות נדרשות בכל תחום,אך נלקחו בידי השלטון הקיים לטובתם של קומץ תאגידים וטייקונים. זאת הבעיה שלנו.
Tags: דה מארקר, דמוקרטיה, יובל שטייניץ, תקשורת
הבערת ההמונים יצרה תיאבון בלתי נלאה לפסולת (ג'אנק), דרך הפה וגם דרך האזנים ודרך העינים (בקריאה).
מכיוון שהבית ממילא בוער ואין דרך לכבות את השרפה,
אולי נדמיין שאנחנו יושבים בקומזיץ ומספרים צ'יזבטים.
הנה משהו דווקא אמתי אמתי על הסימביוזה בין פוליטיקאים לתקשורת.
ובכן יום אחד כונסה וועדת הפנים (?) של הכנסת בראשות הסרה מירי רגב.
אורח הוועדה מפכ"ל המשטרה דאז.
מסביב לשולחן ישבו בין השאר סמוכים זה לזה
– זחאלקה מבל"ד ומוטי … מהבית היהודי.
בעוד המפכ"ל מדבר, השניים מנהלים ביניהם שיחה על מה? על בית המקדש.
(מאיפה זה ידוע לי? בהמשך)
זחאלקהפונה למוטי ומצטט בשיבוש קל דברי מקרא "אתה רוצה להקים בימק"ש כשיש לך דם על הידיים?" (סיפור דוד במקור המקראי).
מירי רגב שמעה את הדברים שלפה מעלה מעלה את צווארה וקראה לזחאלקה להתנצל – "אתה לא תגיד למפכ"ל שיש לו דם על הידיים".
זחאלקה לא התנצל ולא תיקן את הסרה.
גם מוטי לא תיקן אותה.
ואחרי דין ודברים (את לא תגידי לי להתנצל" אני כן אגיד וככה גן ילדים) הוצא מהישיבה.
הסיפור פרץ החוצה כמעט בזמן אמת ואיש לא שם לב למים שנשפכו כדי לצננו:
במהדורת החדשות של 4 אחה"צ ברשת ב' פורסמה הודעת הבהרה מטעם בל"ד – "הדברים נאמרו למוטי… ולא למפכ"ל".
סגרנו סיפור?
מההה פתאום.
בערב הטלויזיה געשה. התמונות מה"דיון" בין השרה לזחאלקה הורצו בלופ.
הברהת הסיעה – כלא היתה.
אה.
מה אני עושה?
יש שידור של הישיבה באתר הכנסת.
צפיה בשידור אכן איששה את הודעת בל"ד מ- 4 אחה"צ.
אז, אז איך זה שבערב נמשכה החינגה – איש לא תיקן? ולא הראה את הדברים כהוויתם?
אפשר לחתום – בערב הסרה כבר ידעה מה קרה. האם התקשרה לאולפנים כדי להבהיר ולהתנצל על טעותה?
מה פתאום?
למה לקלקל סיפור טוב?
יתכן שהשידור מאותה ישיבה עדיין נמצא באתר הכנסת
🙂
הסרה תתנצל רק אם שרה תדרוש