הלוואת קרן המטבע הבינלאומית למצרים סייעה לייצב את הכלכלה המצרית, אך חייבה את הממשלה ליישם רפורמה בכלכלה, לבצע ליברליזציה של המטבע המצרי, להכניס מנגנון תמחור גז שתמרץ השקעות זרות בחיפוש והפקת גז ונפט, ולהפריט את משק הגז. הרפורמה גרמה לגידול בעוני
מאת: אמנון פורטוגלי
מאזן הגז של מצרים – סיפור הצלחה
מצרים מפיקה עכשיו גז טבעי בכמויות שיא המאפשרות גם ייצוא גז נוזלי LNG. המדינה מייצרת עודפי חשמל שניתן לייצא, והשפע הזה איפשר את רמת סבסוד הדלק הנמוכה ביותר אי פעם. כמעט כל חברות הנפט והגז הגדולות ומספר חברות נפט בינלאומיות (IOC) פועלות כעת במצרים ומודיעות על רצף של תגליות גז.
הלוואת קרן המטבע הבינלאומית (IMF) בהיקף של 12 מיליארד דולר למצרים בשנת 2016 [1] לא רק סייעה לייצב את הכלכלה המצרית, היא חייבה את הממשלה ליישם רפורמה בכלכלה, לבצע ליברליזציה של המטבע המצרי, להכניס מנגנון תמחור גז שתמרץ השקעות זרות בחיפוש והפקת גז ונפט, ולהפריט את משק הגז. תוכנית זו הושלמה ואת הצלחתה ניתן עכשיו לראות.
בשנת 2012, מצרים הייתה חייבת לחברות הנפט הבינלאומיות כ- 6 מיליארד דולר עבור כמויות הנפט והגז אותו לקחה אך לא שילמה עבורן. בסוף יוני 2019, חובות אלו הופחתו ל 900 מיליון דולר, ושר הנפט המצרי, טארק אל מולה צופה כי ישולמו עד סוף השנה – 2019 [2] .
באופן דומה, סובסידיות הדלק הסתכמו ב –22 מיליארד דולר בשנת 2010, או כ- 7.5% מהתוצר המקומי הגולמי במצרים, והיוו הוצאה משמעותית. אולם לאחר הפחתה מסיבית בסובסידיות הדלק לכ- 3.2 מיליארד דולר בשנת הכספים 2018-19, מחירי הדלק הגיעו בתחילת 2019 לקרוב ל- 90% מעלותם הבינלאומית, ומחירי הדלק והאנרגיה הגבוהים כמעט ללא סובסידיות, הובילו לשימוש יעיל יותר באנרגיה. מצרים מצפה כעת לבטל את מרבית סובסידיות הדלק עד 2020 [3]
על הבטחון והאמון שיש עכשיו במצרים בתחום האנרגיה שלה, מצביעים דברי שר הנפט המצרי מסוף מאי 2019 [4]
השפעת הרפורמות על צריכת האנרגיה במצרים
כיום יש סימנים ברורים לכך שהרפורמות, ובמיוחד הסרת סובסידיות הדלק, מקטינות את הגידול בביקוש לאנרגיה. ההערכה היא כי בשנת 2019 הביקוש לחשמל צנח כמעט ב- 4%, ויצר עודף בהיצע החשמל.
על פי הסקירה הסטטיסטית של אנרגיה Energy Statistical Review של חברת בריטיש פטרוליום BP
ל- 2019 [5], הצריכה הראשונית של מצרים בעשר שנים מ- 2007 עד 2017 עלתה בממוצע של 3.2% לשנה. העלייה בצריכה ב- 2018 הייתה הרבה מתחת לכך ועמדה על 2.1%. במקביל, העלייה בביקוש לגז הייתה 6.6%, רק מחצית מהעלייה בשנת 2017.
מצרים החלה בתוכנית שאפתנית לשימוש באנרגיה מתחדשת והיא עומדת ביעד לייצר 20% מהחשמל שלה מאנרגיות מתחדשות עד 2022. ייצור החשמל השנתי של מצרים מאנרגיות מתחדשות הגיע כעת לכ- 6,000 מגוואט, כאשר כשליש מגיע מאנרגיית רוח ושמש.
זה יגדל עוד יותר בסוף השנה, עם סיום הקמת מתחם בנבן Benban, ליד אסוואן, המתקן הסולארי הגדול בעולם. המתחם צפוי לפעול בהספק של 1,600 – 2,000 מגוואט, ולייצר כ- 3.8 עד 4.8 מיליארד קוט"ש לשנה [6] .
כתוצאה מההצלחה בהאטת הגידול בביקוש האנרגיה בתקופה בה כושר ייצור החשמל גדל בהתמדה, משרד החשמל במצרים שוקל כעת לדחות את הקמת מפעלי החשמל המתוכננים, ושוקל לייצא את החשמל העודף למדינות שכנות [7].
ההשפעה המלאה של רפורמות האנרגיה על השליטה בצריכת האנרגיה הגוברת של מצרים עדיין צריכה להתממש. בינתיים, השילוב של השימוש הגובר באנרגיה ממקורות מתחדשים, עם קצב הפקת הגז המוגבר, משחרר גז לייצוא.
הפקת הגז במצרים ויצוא הגז הטבעי ממצרים
התפנית בהפקת הגז במצרים החלה עם גילוי שדה הגז הענק זוהר Zohr באוגוסט 2015. שדה זוהר הכולל גז בהיקף של כ- 850 BCM גז החל בהפקת גז בזמן שיא – 30 חודשים מגילויו. השדה הפיק ביולי 2019, גז בקצב של 28 BCM לשנה, שהיה היעד לסוף השנה, כלומר כחמישה חודשים לפני לוח הזמנים. הפקת הגז מזוהר צפויה להגיע לקצב של כ- 33 BCM לשנה עד 2020, עם תוספת של עוד 9 בארות הפקה [8] .
שדה הגז זוהר תרם לכך שמצרים השיגה עצמאות בגז הטבעי באוקטובר 2018. לפי נתוני הבנק המרכזי במצרים, הדבר הביא לעודף של 800 מיליון דולר במאזן הסחר בפחמימנים במצרים במהלך הרבעון הרביעי של 2018, העודף הראשון מאז 2013 [9]. זה מהפך מדהים למדינה שהוציאה 3 מיליארד דולר על יבוא LNG בשנת 2016.
זה לא רק שדה הגז זוהר. תגליות חדשות נעשות ברציפות. בחודש מרץ הכריזה חברת אני ENI על גילויו של שדה הגז נור Nour, אך עדין לא הודיעה גודלו [10]. החברות דנה גז ופטרובל הודיעו על תגליות קטנות יותר.
ביוני הודיעה חברת בריטיש פטרוליום BP כי היא מעלה את תפוקת הגז משדות הגז שלה בגיזה ופאיום, Giza and Fayoum gas fields, ב- 2.5 BCM לשנה [11]. כמו כן, BP מסרה כי עד סוף 2019 יושלם השלב השלישי בפיתוח פרויקט הגז הדלתה המערבית של הנילוס West Nile Delta שלה. הפקת הגז מכל שלושת השלבים בפרויקט, כולל שדה הגז רייוון Raven, צפויה להגיע לקצב של כ- 14 BCM לשנה [12]. בנוסף, החברה הודיעה על התחלת הפקת הגז משדה בלתים דרום-מערב Baltim SW, ומצפה להגיע לקצב הפקה של כ- 5 BCM לשנה עד אמצע 2020 [13].
התפתחויות אלו והתפוקה הגוברת של שדות הגז הקיימים מפצים על הירידה הטבעית בתפוקת שדות הגז הישנים, ועונים לביקושים המקומיים הגדלים, ולייצוא הגז הגדל.
משרד הנפט המצרי צופה כי ייצור הגז יגיע לקצב של 82 BCM לשנה במהלך שנת הכספים 2019/20 המסתיימת ב-30 ליוני 2020, וקצב הביקוש המקומי צפוי להגיע לכ – 66 BCM לשנה.
ביוני הסכים משרד הנפט במצרים לאפשר לחברות אני ובריטיש פטרוליום לייצא דלק משדות הגז זוהר וצפון אלכסנדריה דרך מפעל ההנזלה אידקו Idku, לאחר שענו על צרכי השוק המקומי והושגו עודפי גז [14].
עודפי הגז בהיקף של 16 BCM לשנה קרובים ליכולת ההנזלה המצרפית של מפעלי ההנזלה אידקו ודמייטה. מפעל ההנזלה אידקו כבר מייצא בקצב של כ- 7.7 BCM לשנה – והמשרד מעריך כי הרווח למדינה מייצוא הגז יהיה כ- 2 מיליארד דולר.
מצרים מתכוונת גם לשמור על אספקת גז לירדן. במרץ 2019, היא העלתה את קצב אספקת הגז לירדן לכ- 3.5 BCM לשנה מ- 1 BCM לשנה בינואר [15]. מצרים מקיימת לאחרונה דיונים עם לבנון לייצוא גז ללבנון [16].
חברת אני ENI אישרה ביולי 2019 כי הוא מקיימת שיחות עם ממשלת מצרים על הפעלתו מחדש של מפעל ההנזלה בדמיאטה, וכי הוא צופה שהוא יחזור לפעול לפני סוף השנה. אפשרות זו אושרה בעקיפין על ידי שר הנפט המצרי אל מולה שאמר כי כל מתקני הייצוא יפעלו במלוא יכולתם עד סוף השנה.
ביוני 2019, נמסר מפי מקור בחברת אחזקת הגז הטבעית המצרית (EGAS), כי החברה מיישמת פרויקטים חדשים ומתכננת להתחיל בפרויקטים חדשים במסגרת התוכנית לפיתוח שדות הגז. בהתאם לכך, מבוצעים 19 פרויקטים שיגדילו את תפוקת הגז במצרים ב-2022 לרמה של כ -117 BCM בשנה [17].
נראה שהכתב אינו מבין בתחום, הניסוח של המאמר רשלני, והמספרים אינם מסתדרים. אבל הכיוון ברור- גידול בתפוקת הגז במצרים בשנים הבאות .
משרד הנפט המצרי פתח גם אזורים (בלוקים) חדשים להמשך החיפושים. סבבי הרישוי האחרונים, שתוצאותיהם הוכרזו בפברואר 2019, היו מוצלחים מאוד, והוענקו 12 בלוקי חיפוש חדשים. בין הזוכים היו מספר חברות נפט בינלאומיות גדולות: ,,Shell, BP, Eni Total, ,ExxonMobil ו- Petronas המלזית [18].
מצרים השיקה סבב רישוי חדש לחיפושים בים במרץ 2019, הכולל 10 בלוקים בים סוף [19], שם היא מקווה לשכפל את התגליות המוצלחות האחרונות של סעודיה. שר הנפט המצרי אל מולה אישר כי שתי המדינות נמצאות בדיונים כשהן בוחנות שיתופי פעולה ומחליפות נתונים. מצרים שוקלת גם להוציא למכרז 11 בלוקים במי ים התיכון המערבי שלה עד הרבעון הראשון של 2020, בתקווה לתגליות חדשות מסוג זוהר [20].
כדי להפוך אזורים לא מפותחים לאטרקטיביים יותר עבור חברות הנפט הגדולות, מצרים מציעה חוזי שיתופי הפקה (PSC). ידידותיים למשקיעים. לדברי אל מולה: 'אנו משפרים את תהליך החזר ההשקעה כדי להפוך אותו למהיר, פחות ביורוקרטי ויעיל יותר.' בעוד שהסכמי השיתוף החדשים צפויים להעביר את כל עלויות החיפושים וההפקה לחברות, הם יתנו להן חלק גדול יותר מהתפוקה ואת החופש למכור אותו לפי שיקול דעתם [21]. מצרים מקווה כי הסכמי שיתופי ההפקה החדשים יתרמו להצלחה של סבבי הרישוי החדשים וימשכו השקעות ישירות זרות מוגברות למדינה, בנוסף לעשרה מיליארד דולר שצפויים בשנת 2019.
קרן המטבע הבינלאומית זיהתה את הצורך בהשקעות זרות ישירות Foreign Direct Investment FDI מתמשכות כגורם חשוב לתמיכה בהמשך ההתאוששות הכלכלית של מצרים. הרחבת אזור המכרזים לים סוף ולמערב הים התיכון המצרי אמורה לסייע גם בשמירה על קצב גילוי הגז והנפט המרשים של מצרים ולהגביר את הפקת הגז כדי לספק את השוק המקומי והיצוא של המדינה.
לפי מנהל הפחמימנים במשקיף האנרגיה הים תיכוני בפריז Observatoire Méditerranéen de l'Energie (OME), סוהבט קרבוז ,Sohbet Karbuz הארגון צופה שעודפי הגז המצרי העומדים לרשות הייצוא ינועו בין 17.5 ל -29.5 מיליארד BCM לשנה עד 2030 ובין 7.5 ל- 25 BCM לשנה עד שנת 2040.
תוצאות אלה, שמקורן במודל הביקוש של OME למצרים, מבוססות על נתוני עבר של חבריה ותואמות לשני תרחישי ביקוש, תרחיש ההתייחסות השמרני והתרחיש הפרואקטיבי. הדרישה בפועל יכולה להיות בין שני התרחישים.
התרחיש השמרני (CS) הוא תרחיש המבוסס על מגמות העבר, המדיניות הנוכחית והפרויקטים השוטפים. התרחיש הפרואקטיבי מבוסס על יישום תוכניות להתייעלות אנרגטית וגיוון מוגבר בתמהיל האנרגיה.
לתחזיות ההפקה יש חשיבות קריטית. ב- OME מעריכים את הייצור ב -120 BCM עד שנת 2030, כשהוא מגיע לשיאו בכ-120 BCM בשנת 2037 ויורד ל -112 BCM עד 2040. הביצועים בפועל עד כה, ותחזיות ההפקה של משרד הנפט המצרי מצביעות על עתיד ורוד יותר.
נראה שעתיד הגז הטבעי של מצרים נע בכיוון הנכון.
השפעה על ישראל וקפריסין
השאיפה של מצרים להפוך למוקד הגז האזורי הביאה לאפשרות לייצוא של גז ישראלי וגז מקפריסין לשוק המקומי המצרי ולמפעלי ההנזלה והייצוא משני מפעלי ההנזלה שלה באידקו ודמיאטה, בכפוף לתנאים מסחריים. באמצעות פרויקטים כאלה מצרים עשויה בסופו של דבר להחזיק במפתח לעתיד ייצוא הגז של מזרח בים התיכון.
מצד שני, כתוצאה מרמת תגליות הגז המצריות וההצלחה של רפורמות האנרגיה שלה בהקטנת הגידול בצריכה, מצרים לא תזדקק לייבוא גז, אלא אם הגז המיובא יהיה תחרותי בהשוואה למחירי הדלק המקומיים. כאשר מפעלי ההנזלה המקומיים צפויים להגיע למלוא יכולתם השנה – על פי שר הנפט המצרי אל מולה – יתכן ואפילו לא יהיה מקום לטפל בגז הישראלי והקפריסאי.
היוצא מן הכלל יכולה להיות העסקה בין נובל אנרג'י ודלק עם דולפינוס אחזקות. מדובר לכאורה בעסקה מסחרית בין חברות פרטיות שעדיין עשויה להתממש. בעסקה זו מעורבים שיקולים פוליטיים, וככל הנראה המודיעין המצרי מעורב בעסקה [22]. עד כה היו בעיות ועיכובים, אך לפי דלק ונובל, הפקת הגז מלוויתן תתחיל בסוף נובמבר [23].
אתגרים
ייצוא גז נוזלי ממצרים בין אם הוא גז מצרי או מישראל, כפוף למחירים עולמיים, ורמות המחירים הנוכחיות מהוות אתגר קשה לייצוא כזה. בהתבסס על מחירי הגז הנוכחיים והצפויים, והתחרות עם גז מרוסיה ומארה"ב, קשה לראות את אירופה כשוק לגז ממזרח הים התיכון. ועם התגברות התחרות, גם ייצוא גז לדרום מזרח אסיה לא יהיה קל, בעיקר אם ההאטה הסינית תמשיך.
מחיר המינימום המובטח שמשלמת מצרים ליצרני גז משדות הגז הימיים הוא 3.95 דולר ליחידת אנרגיה (מיליון BTU) ועולה ל -5.88 דולר ליחידת אנרגיה לפי מיקום שדה הגז. אף על פי שהעלויות של הנזלת הגז משני המפעלים הקיימים נמוכות יחסית, הרי שכאשר מוסיפים עלויות הנזלה אלו ועלויות הובלת הגז הנוזלי, זה מקשה מאוד על התחרות בשווקים הגלובליים. זה יהיה קשה עוד יותר כאשר אידקו ודמיטטה יגיעו לכושר יצוא מלא, ויהיה צורך במפעלים חדשים להנזלת לגז המיובא.
היתרון הגדול של מצרים הוא שיש לה ביקוש מקומי גובר לאנרגיה כדי לספק את אוכלוסייתה הגדלה, המונה קרוב ל- 100 מיליון כיום. אבל גם אז, אם התחזית של OME צודקת, עודף הגז יעלה ככל הנראה על היכולת המשולבת של שני מפעלי הנזלת הגז שלה. נראה שמצרים תמשיך לייצא גז לירדן, ואולי גם ללבנון ולסעודיה, כדי שתוכל לנצל את מלוא הגז העודף.
הארגון מחדש והמודרניזציה של תחום האנרגיה של מצרים התחיל באופן חיובי, אך עדיין יש עוד דרך ארוכה.
קרן המטבע הבינלאומית שיבחה את ממשלת מצרים על ביצוע חבילה של אמצעי צנע פיסקליים אשר שיפרה את התוצר של מצרים, את המשק המצרי ואיתנותו הפיננסית, סייעה בהורדת האינפלציה מ- 33% בשנת 2017 ל- 8.7% עתה, והגדילה את הצמיחה לשיעור של 5.5% ב- 2018.
עם זאת, הפיחות הדגול בשער הלירה המצרית והסרת סובסידיות הדלק גרמו לכך שתנאי המחייה של חלק ניכר מהאוכלוסייה הדרדרו. לפי הערכות, כ- 32% מהאוכלוסייה חיים בעוני, עלייה של 5% מאז 2015. זו כנראה אחת הסיבות העיקריות להפגנות שהיו בנצרים בספטמבר 2019, המורות שיש לטפל בדחיפות בפערים אלה.
בכל מקרה, היישום הנחוש של הרפורמות במשק המצרי, והמהפך הברור בתחום הגז והנפט שלה העמידו את כלכלת מצרים על בסיס יציב, עם פוטנציאל ליהנות מעתיד בר-קיימא וטוב יותר.
אמנון פורטוגלי
[1] https://www.imf.org/en/News/Articles/2019/07/24/pr19300-egypt-imf-executive-board-completes-fifth-review-under-arrangement-under-eff
[2] https://energyegypt.net/egypts-arrears-to-iocs-reduced-to-900-million-at-end-of-june-el-molla/
[3] https://www.reuters.com/article/us-egypt-economy-imf/egypt-to-slash-fuel-subsidies-as-it-nears-end-of-imf-program-idUSKCN1RI032
[4] https://www.theoilandgasyear.com/articles/confidence-in-egypts-investment-climate/
[5] https://www.bp.com/content/dam/bp/business-sites/en/global/corporate/pdfs/energy-economics/statistical-review/bp-stats-review-2019-full-report.pdf
[6] https://spectrum.ieee.org/energywise/energy/renewables/egypts-massive-18gw-benban-solar-park-nears-completion
[7] https://ww.dailynewssegypt.com/2019/07/15/eehc-delays-coal-fired-plant-due-to-production-surplus/
[8] https://www.eni.com/en_IT/operations/upstream/exploration-model/zohr-egypt.page
[9] https://egyptoil-gas.com/news/egypt-records-first-hydrocarbon-trade-surplus-in-5-years-cbe/
[10] https://www.eni.com/docs/en_IT/enicom/media/press-release/2019/03/PR_Eni_Nour_Discovery_Egypt.pdf
[11] https://energyegypt.net/bp-to-link-250-mmcf-d-of-gas-from-giza-fayoum-fields-to-production-this-week/
[12] https://www.worldoil.com/news/2019/2/11/bp-starts-gas-production-from-the-second-stage-of-egypts-west-nile-delta
[13] https://www.energyvoice.com/oilandgas/africa/207859/bp-announces-first-gas-from-egypts-baltim-sw-field/
[14] https://energyegypt.net/egypt-allows-eni-bp-to-export-gas-through-idku-lng-plant/
[15] http://www.jordantimes.com/news/local/egyptian-gas-supply-jordan-officially-resumed
[16] https://www.egypttoday.com/Article/3/64105/Egypt-Lebanon-in-talks-over-petroleum-gas-cooperation
[17] https://en.amwalalghad.com/egas-to-increase-natural-gas-output-by-11-3-bcf-d-in-2022/
[18] https://egyptoil-gas.com/news/egypt-announces-winning-bids-for-12-new-concessions/
[19] https://energyegypt.net/egypts-offshore-red-sea-oil-gas-exploration-bid-round-closes-today/
[20] https://energyegypt.net/egypt-to-offer-11-blocks-in-west-mediterranean-bid-round-by-q1-2020/
[21] https://www.egypttoday.com/Article/3/64591/Egypt-works-on-contract-to-attract-more-investment-in-oil
[22] https://madamasr.com/en/2018/10/23/feature/politics/whos-buying-israeli-gas-a-company-owned-by-the-general-intelligence-service/
[23] https://www.maariv.co.il/business/economic/israel/Article-720778
המאמר בקובץ פדפ מאזן הגז של מצרים – סיפור הצלחה
Tags: אנרגיה, גז-טבעי, הפרטה, מצרים, עוני, קרן-המטבע-הבינל, רפורמה
תודה על המאמר.
מספר הערות כלליות בקשר לעתיד הגז באיזורינו:
המפסידה הגדולה בכל הסיפור הזה היא כנראה קפריסין מיכיוון ששם עוד לא התחילו עם פיתוח שדות.
במצב הנוכחי הייתרון יהיה למי שיש לו תשתיות קיימות.
בישראל כנראה המצב יתייצב לאחר כניסת אנרג׳יאן ולא נראה שיהיו השקעות מסיביות בפיתוחי שדות בעשור הבא. הדיבורים על צינור נפט לאירופה הם חלומות שספק אם ייתגשמו בעתיד הנראה לעין.
מבחינת חיבור לאירופה… איזה גז שיתגלה בלבנון סביר שיסופק לאירופה בצינור לתורכיה.
ה״בעייה״ של מצרים היא הגידול הטבעי העצום שם. 2.5 מיליון איש נוספים כל שנה.
כדאי להזכיר שכמעט חצי ממקורות החשמל המתחדשים (ויותר אם מחשבים כמות חשמל מיוצרת בפועל) במצרים מגיע ממקור אחד: סכר אסוואן.
מבחינת ייצוא מישראל הבעייה המרכזית בקרוב היא מחסור בקיבולת בצינור נתג״ז בין קרית גת לאשקלון. הפתרון המסתמן הוא התקנת צינור תת-ימי בין אשדוד לאשקלון (עקרונית מדובר על הארכת צינור דור-אשדוד הקיים לאשקלון). נתג״ז החלה בתכנון צינור זה אבל כנראה יקח 2-3 שנים עד שיופעל. עד אז כושר הייצוא למצרים (שלא דרך ירדן, מה שגורר עלויות נוספות) הוא בסביבות ה4.5 BCM לשנה. הצינור תת-ימי הנ״ל בנוסף לשדרוגים די קטנים נוספים יכולים להכפיל את הכמות הזו.
בנוסף, יש גם סיכוי סביר שבעתיד גז מצרי שאמור להיות מסופק לירדן יסופק במציאות מישראל במסגרת עסקאות swap
היוצא מכך הוא שישנו אופק לייצוא של 10-15 bcm בשנה לאחר כניסת כריש-תנין לפעולה.