חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

להידבר עם הפלסטינים על הקמת מדינה פלסטינית – אגרת לחברי הדתיים

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 21.08.19 0:15

לא אשתוק. שליטתנו על עם אחר אינה מוסרית, זו שליטה קולוניאלית, אכזרית. חובה עלינו לנהל את חיינו בארץ הזו ברוחו של אברהם אבינו.  עלינו לעשות הכל כדי להגיע להידברות עם הפלשתינים המקווים להקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל

מאת: איתן קלינסקי            

אֵין לִי אֶרֶץ אֲחֶרֶת

(אגרת לחברי הדתיים )

אני כואב את כאבה של משפחת שורק, שבנה נרצח על ידי בני עוולה פלשתינים. אני כואב, שמאבק לעצמאות לאומית עולה על שרטון של מרחץ דמים, בו קופחו גם חייו של הנער דביר שורק. אני מסכים עם מגיבים רבים למאמר קודם, ש"אם עולמנו היה מורכב מנשמות כמו דביר שורק, טוהר וזכות היו ממלאים אותו".

אני מבקש לפנות לחברי במחנה הדתי הלאומי, שיתנו דעתם שחוסן דתי ודבקות באמונה מלאו את כל ישותו של דביר שורק ז"ל. אך דווקא אדם שעולם התורה והמצוות מילאו את חייו, היה פתוח לשיח רוחני עם מה שמייצג הספר "אִתִּי הַחַיִּים מְשַׁחֵק הַרְבֵּה". ספר שיועד גם כשי למוריו-רבניו אותם אהב.

אני משוכנע, שלא נפגמה אמונתו של דביר, כשביקש לנהל דיאלוג רוחני לא מתלהם עם ורה, גיבורת ספרו של דויד גרוסמן, ורה, המעמיסה על כתפיה נטל כבד של עשור תשיעי לחיים, זו שמבקשת ש"רבע שעה אתה לא מחזיק אותי בחיים, אם מגיע יום שאני כבר לא מסוגלת לעמוד בכביש ביום ששי בהפגנה של נשים בשחור!…" {עמ' 34) הפגנה נגד כל מה שמאמין דביר שורק, הפגנה נגד כל מה שהווה תמצית חייו, הפגנה נגד שליטת ישראל ביהודה ובשומרון, הפגנה נגד מגמות של סיפוחם למדינת ישראל.

כואב, שהשנאה שקטפה חיים בפיגועים רבים, קטפה גם את חייו של מי שביקש לבנות גשר. סמליות הגשר מזדקרת מהספר, שהיה בידיו של הנרצח דביר שורק, ידיים שחיבקו את הספר "אִתִּי הַחַיִּים מְשַׁחֵק הַרְבֵּה". ואם לא ביקש לבנות גשר, הרי בעצם רכישת הספר כשי למחנכו ביקש דיאלוג רוחני..

לידידי במחנה הדתי הלאומי אבקש לומר: "רַק מִלָּה אַחַת בְּעִבְרִית חוֹדֶרֶת אֶל עוֹרְקַי אֶל נִשְׁמָתִי בְּגוּף כּוֹאֵב בְּלֵב רָעֵב – כָּאן הוּא בֵּיתִי". המשפט  "אֵין לִי אֶרֶץ אֲחֶרֶת" מנחה אותי. זו תשובתי למטיחים לכתובתי מלים קשות. נותר לי לענות – "אֵין לִי אֶרֶץ אֲחֶרֶת, גַּם אִם אַדְמָתִי בּוֹעֶרֶת … לֹא אֶשְׁתֹּק, כִּי אַרְצִי שִׁנְתָּה פָּנֶיהָ, לֹא אֲוַתֵּר לָה, לְהַזְכִּיר לָה, וְאָשִׁיר בְּאָזְנֶיהָ עַד שֶׁתִּפְתַּח עֵינֶיהָ".

כן, לא אשתוק, אזכיר יום-יום לארצי עד שתפתח את עיניה, כי שליטתנו על עם אחר היא אינה מוסרית, זו שליטה קולוניאלית, מלווה בגילויים אכזריים. וזאת אני כותב, כשאני מגנב את הרצח המתועב של דביר שורק.

סבא רבא שלי בא בשלהי המאה ה-19 מביאלסטוק לישראל, צעדיו הראשונים בארץ כיוונו אותו לירושלים. נשק לאבני הכותל, עמד בשערי הר הבית, ביקר במערת המכפלה ובקבר רחל. רק לאחר מכן עשה את צעדיו עם רעייתו וילדיו כדי להקים בית במושבה הראשונה שהוקמה כבר על גדות הירקון ושם נטע פרדס אתרוגים ובוסתן.

גדלתי בבית, שפעמה בו כמיהה עזה לכל רגב מהאדמה בה חיו אבות האומה. בבית הזה בצד קיום מצוות והתמסרות ללמוד תורה ועבודת אדמה הבשילה גם הכרה, שעל פני האדמה הזו חי עם נוסף. לעם הזה יש מסורות שיש לכבדן. בקרב רבים מהם פועמות אמונות דתיות שונות משלנו ויש לדעת לכבדן. אל העם הזה אין להתייחס בעוינות ובהתנשאות, כפי שמתריס בכאב רב ב-1891 אשר צ. גינצברג (אחד העם) במאמרו "אמת מארץ ישראל".

המאמר לא נכתב על ידי אויב הציונות, אלא כתבו בדם לבו בשר מבשרה של ההנהגה הבכירה ביותר של התנועה הציונית. מתוך לב כואב כתב אחד העם: "אנחנו מתהלכים עם הערבים באיבה ובאכזריות, משיגים את גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה בלי כל סבה מספקת ומתפארים כי כן יעשו ואין איש אשר יעמוד בפרץ ויעצור בעד הנטייה הבזויה והמסוכנת הזו."

במאמר חוזרת ונשנית אזהרה "לבלתי עורר עלינו חמת עם הארץ על ידי מעשים מגונים", בכאב אני כותב, שגם לנו ישנה אחריות רבה לכך, שבעם הארץ החי לצדנו בארץ הזו קם פרץ של חמת שנאה, פרץ שלבש לבוש סכינאי אימתני, שאינו מבחין בין דם לדם, רוצח וטובח ללא רחם..

חובה עלינו לנהל את חיינו בארץ הזו ברוחו של אברהם אבינו,  שהילך בכבוד עם יושבי הארץ, בני חת, בבואו לקנות מהם אדמה – "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם… וַיָּקֹם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתָּחוּ לְעָם הָאָרֶץ, לִבְנֵי חֵת" (בראשית כ"ג, 4-7) . הכבוד כלפי יושבי הארץ הזו זיכה את אברהם בהכרתם "אֲדוֹנִי, נְשְׁיא אֱלֹהִים"

בהיאחזות הראשונה של אברהם אבינו בארץ הזו ישנם כל ביטויי הכבוד לכל אדם החי כאן. יש שיח ושיג מכבד "וַיְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי-חֵת לֵאֵמֹר", לא בכוח משיחיות דתית ולא בכוח עוצמה צבאית. בימים טרופים אלו שסכינאות וירי הם כלי תגובה של החברה הפלשתינית, אסור לנו לתת למרחץ הדמים הזה להשתולל, עלינו לעשות הכל כדי להגיע להידברות כנה ואמתית, המציגה בפני העם הפלשתיני את התקווה להקמת מדינה פלשתינית לצידה של מדינת ישראל.

כשם שלי אין ארץ אחרת, כך עלינו להפנים שגם לפלשתינאי החי כאן אין ארץ אחרת.

ואסיים במובאה קצרה "משא ערב" שכתב רבי בנימין בשבט תרס"ו: "כי תבוא אל ארץ מולדתך לא תבוא אליה כצר וכאויב, ופקדת לשלום את יושבי הארץ …וְאָהַבְתָּ אֶת יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, כִּי אַחִיךָ הוּא עַצְמְךָ וּבְשָׁרְךָ, לֹא תַּעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ, וּמִבְּשָׁרְךָ לֹא תִּתְעַלַּם…"

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

תגובה אחת

  1. ידידה :

    כשהמשיחיות משתלטת על המחנה הדתי הלאומי האפשרות להידברות הולכת ומצטמצמת

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.