חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בחירות 2019 סיבוב שני – לנהל קמפיין לעומתי נגד השלטון

נושאים כלכלת בית, פוליטי ב 6.08.19 0:08

המריבות בתוך הימין הן חלק מהותי מהאסטרטגיה שלו לנצח בבחירות. אך אסטרטגיה זו אינה מתאימה לשמאל האופוזיציוני.  על מפלגות האופוזיציה לנהל קמפיין לעומתי, להציב אלטרנטיבה  ולתקוף את השלטון ולא האחת את השנייה

מאת: ק. טוכולסקי

המריבות בתוך הימין הן חלק מהותי מהאסטרטגיה שלו לנצח בבחירות

הימין "מתקוטט", מפלגת הימין הגדולה מאשימה את הקטנות והן עונות לגדולה. מפלגת הימין ה"חילונית" מנסה להיבדל ממפלגות הימין החרדיות כאילו הן לא ישבו באותה קואליציה במשך 8 מתוך 10 השנים האחרונות וחוזר חלילה.

בכירי הפרשנים הפוליטיים מציגים כל מריבה כזאת כעניין אמיתי שמאיים על שלמות הימין. הם מעידים בכך על חוסר הבנה במקרה הטוב, או שהם לא עיתונאים אלא פרסומאים במקרה הרע. כי כל המריבות בתוך גוש הימין נועדו להבטיח שקולות לא יזלגו מהגוש החוצה ותו לא. באמצעות המריבות שבין "ישראל ביתנו", "הליכוד" ו"יהדות התורה", או איחוד מפלגות הימין, גוש הימין ממצב את עצמו כמחנה שיש בו אלטרנטיבה מהותית. זו טקטיקת בחירות שמוכיחה עצמה פעם אחר פעם מחדש. בפועל אין הבדל בין הצבעה ל"עוצמה יהודית", או ש"ס, "יהדות התורה", או "ישראל ביתנו", "הליכוד", או איחוד מפלגות הימין. כולן שותפות שהמשותף להן רב על השונה. כולן מפלגות האדישות למצבה של המדינה ומצב הרוב המוחלט של אזרחיה ותושביה ה-99%. כולן שותפות להמשך הגזל של אזרחי ישראל בתוך מדינת ישראל והעם הפלסטיני בשטחי הכיבוש שלה. לכולן לא אכפת מהדרדרות המעמד הבינוני, מהתרחבות העוני, מקריסת התשתיות, מזיהום האוויר, היבשה והמים. כולן יחדיו מעדיפות שקומץ טייקונים ותאגידים ייהנו מטובה של הארץ. כולן יחדיו מאמינות במידור הפרדה ושיסוי. כל ה"מאבקים" ביניהן הם בסך הכול אסטרטגיה למניעת זליגת בוחרים לא מרוצים מהגוש.

האסטרטגיה הפשוטה הזו של הצגת "אלטרנטיבות" באמצעות חידוד ההבדלים לכאורה ויצירת מצג שווא של פערים בלתי ניתנים לגישור עובדת למפלגות שלטון. זאת שיטה מצוינת לשימור בוחרים בתוך הגוש. לא סתם בשנים האחרונות הסוקרים שטועים בחלוקת המנדטים הפנימית בתוך הגושים לא מפספסים ברוב המקרים את החלוקה בין הגושים עצמם. זה עובד מצוין למי שרוצה לשמור על השלטון, לא בשביל מי שרוצה להגיע אליו.

בימין מציגים מצג שווא של התקוטטות, וסומכים על כך שאף פרשן פוליטי לא יהיה מסוגל או יעז להגיד שכל ה"התקוטטות הזו" היא בסך הכול חלק מתעמולת הבחירות של הימין. היא נועדה להבטיח שהבוחר הימני הלא מרוצה יישאר בגוש בטוח, שיש פתרונות למה שהוא רוצה בלי להצביע לאלטרנטיבה.

בשמאל גם מתקוטטים. בל"ד מכריזה שהמשותפת לא תחתום על הסכם עודפים עם מפלגה ציונית ולא תמליץ על מועמד לראשות הממשלה. פרץ עוקץ את מרצ, המחנה הדמוקרטי "נכנס" ב"עבודה-גשר". אם היינו בשלטון, זאת הייתה אסטרטגיית שימור לקוחות סבירה גם אם לא הוגנת במיוחד. אבל כשאנחנו אמורים להציג אלטרנטיבה, זה די מגוחך ומשחק לידיים של הימין.

במקום לתקוף את עצמנו, צריך לתקוף את הימין, כל הזמן ובכל הכוח. וגם להסביר פעם אחר פעם שאין שום הבדל בין הצבעה ל"ליכוד", ל"ישראל ביתנו", ש"ס "יהדות התורה", או איחוד מפלגות הימין. כולן מפלגות ימין שמקדמות את התעשרות העשירים, המשך הכיבוש והתעלמות מוחלטת מהבעיות האמתיות של ה-99%, תוך הזנחה פושעת של מערכות הרווחה, הבריאות והחינוך, התשתיות, הקרקע, האוויר והמים.

המדינה המזוהמת, המקוטבת, הכובשת, האלימה והמזניחה שיש לנו היום היא תוצר של שלטון ימין ממושך, של החבירה בין מפלגות ימין חילוניות, דתיות וחרדיות שאין ביניהן שום הבדל משמעותי לשלטון כובש ומשרת הון, אלים מפלג ומזניח.

הבשורה של השמאל צריכה להיות אלטרנטיבית, ואלטרנטיבית מהותית. הקרב הוא לא בתוך המחנה האחד נגד השני. כי באופוזיציה משחק סכום האפס הזה לא עוזר ולא משנה מהותית. משחקי סכום אפס זה טריק של מפלגות שלטון, שנשארות יחדיו גם אם ביניהן חלוקת המנדטים משתנה. לאופוזיציה זה לא יעזור. לכן על מפלגות השמאל, "העבודה-גשר", "הרשימה המשותפת" ומרצ-המחנה הדמוקרטי לנהל קמפיין לעומתי ולהציב אלטרנטיבה תוך שהן תוקפות את השלטון ולא האחת את השנייה.

סביר להניח שלא תהיה מערכת בחירות נוספת ב-2019, את ההזדמנות שקבלנו צריך לנצל ולזכור תמיד שהיריב נמצא בימין.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

8 תגובות

  1. יעקב לקס :

    "מר ביטחון" – של מי בדיוק?

    שנים מנזקי נתניהו "מר ביטחון"
    שניהם לתועלתו האישית
    האחת – לכאורה – כדי לקבל כסף, הרבה כסף!
    השנייה כדי לקבל תמיכה פוליטית.
    ולעזאזל הביטחון של כולנו.
    הצוללות המתקדמות למצרים נועדו לספק עבודה לטיסן-קרופ שספק הפלדה שלה הוא הבן-דוד מיליקובסקי, הכספומט של ראה"מ (הכל "לכאורה").
    אישור הצוללות היה סוד שהוסתר ממערכת הביטחון הישראלית בעוד שהיה גלוי וידוע למערכת הביטחון המצרית.
    "מר ביטחון" – של מי בדיוק?
    אישור החזקת חמאס – שיורה, מצית ומתגרה בישראל תוך הפיכת תושבי עוטף עזה לבני ערובה שחייהם אינם חיים – הכל כדי שלא לחזק את הרשות הפלסטינית, כי בן-גביר, סמוטריץ', הרבפרץ וחבריהם – יקירי ראה"מ לעת הקמת קואליציה – חולמים על ביטולה והשלטת דין-תורה על מדינת ההלכה שתירש את מדינת ישראל.
    הפקרת תושבי עוטף עזה (ולעתים גם באר-שבע, אשקלון, אשדוד ועוד), תמורת גחמות נוער הגבעות ותומכי כהנא.
    "מר ביטחון" – של מי בדיוק?

  2. נטע :

    טוכולסקי - תמשיך לחלום.

    רק לתקן את נזקי המריבות הפנימיות צריך עוד איזה חודשיים.
    אין חודשיים.
    זה באמת לא יאומן.
    אבל זו המציאות.:-(

  3. נטע :

    תסתכלו החוצה -

    https://13news.co.il/item/news/politics/state-policy/reelection-2019/cameras-voting-booth-315064/

    מה אתם רואים?
    איפה זה קורה?
    באיזה שנה?

  4. נטע :

    מבחן הסכם העודפים

    למיטב זכרוני –
    המשותפת וכח"ל הלכו בפעם הקודמת ללא הסכם עודפים.
    מה יקרה הפעם?

    וד.א. – נדמה לי שאפשר להכניס בתגובות גם ענייינם אישיים. לי למשל יש עכשיו כאב ראש.

    כי מי בכלל קורא את המאמר הכל כך מדויק של טוכולסקי – פרץ, הורביץ – מי?

    (לדעתי ביבי וליברמן משתפים פעולה מרגע פיזור הכנסת ועד עכשיו. הם מבינים כנראה את מה שבשמאל רק בודדים מצליחים להבין).

    הלוואי הלוואי ונתבדה.

  5. החגב עמד יציב :

    טוכלסקי החולמני

    טוכלסקי החולמני, אתה ודומיך אינם רלוונטיים כלל למערכת הבחירות הנוכחית, התחרות היא בין בנימין נתניהו, מנהיג רב פעלים בקנה מידה היסטורי, אשר פעם אחר פעם מביס את יריביו בדרך דמוקרטית אמיתית- בקלפי.

    התחרות היא בינו, לבין גנץ-לפיד, דמויות שרחוקות מעולמך הפוליטי המדומיין והתמהוני מרחק רב.
    הציבור הישראלי מבין היטב שהסכסוך עם בני דודינו היקרים אינו "סכסוך מעמדי", זהו סכסוך דתי-לאומי בו שכנינו אינם מוכנים להתפשר כהוא זה, במבט היסטורי ומבט לזוועות המתחוללות במדינות השכנות, נראה כי ערבים סונים אינם מוכנים לחיות עם אף שכן בן דת אחרת, אם הוא אינו נתין, אזרח סוג ב' אשר נחות מהם בזכויותיו החוקיות.
    לנוכח חוסר רצונם של בני דודינו בפשרה,מה שאתה קורא לו "הכיבוש" אינו ניתן "לסיום" ללא שפיכות דמים בקנה מידה היסטורי, אבל אולי זה מה שאתה וחבריך רוצים, על זה בוסס אוסלו לא?

    מיהו ג'ון גאלט!?

  6. ק. טוכולסקי :

    אז למה אתה מקדיש לנו זמן?

  7. החגב עמד יציב :

    מישהו צריך

    מישהו צריך לשחרר אתכם מהתודעה המעמדית הכוזבת שלכם וכן להסביר שאין באמת אפילה בצהריים.

    מיהו ג'ון גאלט?! 🙂

  8. ק. טוכולסקי :

    תמיד חשבתי שספרו של א. קסטלר אפילה בצהריים היה ספר שנועד להסביר לקומוניסטים שהם חיים על הירח, אבל אני מבין שאתה לא בודק מה אתה מצטט הא?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.