עוד אין לנו ממשלה חדשה, אבל די ברור שהעומד בראשה ובכירי שריו המיועדים מתכננים התקפה על זכות השביתה. לפני שהכנסת מגבילה בחקיקת בזק את זכות השביתה, ההסתדרות צריכה להיערך למאבק כולל ולהשבית את המשק כדי למנוע את הפגיעה בזכות השביתה
מאת: ק.טוכולסקי
ההסתדרות צריכה להתעורר
האיגודים המקצועיים - המטרה הבאה של הימין הכלכלי
אם הימין יהיה בשלטון לאחר הבחירות הבאות, הוא עשוי לנסות ולקדם את החלשת האיגודים המקצועיים. זאת באמצעות חקיקת חוקי "הזכות לעבודה" המועתקים מהימין האמריקאי, שמטרתם להחליש את כוח המיקוח של האיגודים המקצועיים מאת: ק. טוכולסקי
חוסר האחריות של יו"ר ההסתדרות היוצא שעזב בתקופה שכזו את תפקידו כדי להיות חבר כנסת באופוזיציה, או אולי שר זוטר, ושל יו"ר ההסתדרות הנכנס שאחת מפעולותיו הראשונות הייתה השבתת כלי התקשורת המרכזי של האיגוד, זועק לשמים. ככה לא מתארגנים להתמודדות עם שלטון כושל שהולך להפיל על מעמד העובדים את מלוא האחריות שהוא לא ייקח לגירעון שהוא יצר כשרוקן את הקופה הציבורית והעביר מאות מיליארדים לכיסיהם של תאגידים וטייקונים.
אז הנה זה מגיע, המשבר שהתקשורת לא טרחה לדווח עליו למרות שאפשר היה לראות אותו די בקלות כבר לפני חודשים (לדוגמא: http://www.blacklabor.org/?p=59824 ) וממשלת ההסתה הימנית הבאה, סימנה לעצמה מטרה ראשונה להאשים בכישלון מדיניותה ומינויה לניהול רכבת ישראל (ובתחבורה בתחבורה הציבורית בכלל) את העובדים.
10 שנות שלטון רצופות של הימין, 10 שנים ששר תחבורה מהליכוד אחראי על המדיניות, 10 שנים שבהן עיקר ההשקעה הציבורית בתחבורה הולכת לכבישים שמיועדים לרכבים פרטיים, 10 שנים שבהן ההרחבה הלא מספקת של התחבורה הציבורית בכלל והרכבת בפרט לא מלווה בהשקעה באחזקת התשתיות, הציוד ובתוספת כוח האדם הנדרשת. 10 שנים שבהן ההפרטה נותנת אותותיה הרעים באיכות הציוד המסופק ואיכות התשתיות המוקמות וממשלתנו שלא לוקחת אף פעם אחריות על כלום, לא מתכוונת לשנות דרכה גם כעת.
40 סכסוכי עבודה שונים יש ברכבת ישראל בין העובדים, שנאבקים בראש ובראשונה על שלומם של העובדים ועל הבטיחות ברכבת, לבין הנהלה כושלת, שבראש מעיינה ריצוי שר התחבורה גם במחיר של סכנה לחיי אדם. כך במקרה של פתיחת הקו המיותר נתב"ג-ירושלים. לקראת בחירות פתחה הנהלת הרכבת לצרכים פוליטיים של שר התחבורה, קו שהתשתית שלא אינה מוכנה, בלי שיש בשבילו קטרים וקרונות, אותם היא הורידה מקווים אחרים חשובים יותר. וכך יש לנו קו שנוסע חצי ריק במקרה הטוב, והתקלות בו מרובות מהנוסעים. אז יש לנו שר כושל והנהלת רכבת כושלת ומולם עובדים שנאבקים על גיוס עוד עובדים לרכבת, והכשרתם לצורך נהיגה בקטרים ותחזוקה של המסילות, הקטרים והקרונות. מצב די פשוט לסיקור לעיתונאי מקצועי עם אתיקה מקצועית, בדיוק מה שאין בארץ.
אז היות שאין לנו עיתונות בארץ, אלא שורה של כלים שבהם דוברי ויחצני שלטון ההון מתווכים את המציאות לקוראים, צופים ומאזינים, הממשלה מרשה לעצמה להסית בפראות נגד העובדים ברכבת ולהסיט את הדיון מהכישלון הנוראי של מדיניות התחבורה שלה לספין תורן שנועד לפגוע בארגוני העובדים.
למרות שאין שביתה ברכבת, למרות שההנהלה במצוות הממשלה משביתה את הרכבת, התקשורת מדווחת על שביתות פראיות וקוראת באמצעות שופרי הסתה של ההון, כמו הדר שטריימקר, להגבלת זכות השביתה. בשלב הזה, שבו כבר ברור שפוליטיקאים כושלים שניצחו בחירות באמצעות עיסוק בהכל חוץ מאשר במציאות, מוכנים לשלב הבא במאבק מול העבודה המאורגנת (העבודה המאורגנת אינה ארגון טרור לכן היא לא תקבל מהם מזוודות מלאות דולרים) עוד פגיעה בעבודה המאורגנת במטרה להחליש אף יותר את ארגוני העובדים.
מעטות המדינות המפותחות שבהן יש כל כך מעט שביתות כמו בישראל. מעטות המדינות המפותחות שבהן זכות ההתארגנות כל כך מוגבלת. מעטות המדינות שבהן ארגון העובדים המרכזי רואה את תפקידו לא כמייצג של העובדים אלא כמי שאמור לתווך בינן ובין הממשלה. אבל לממשלות ימין זה לא מפריע, ככל שהאיגודים יותר חלשים ופחות לוחמניים כך הן ששות להיאבק בהם יותר.
כבר היום, האופן שבו יוצאים לשביתות דורש בעצם שלב של בוררות חובה שבו אמור להתנהל משא ומתן בין נציגי העובדים והנהלות החברות או המדינה. רק שבאופן קבוע, נציגי המעסיקים והמדינה לא מוכנים להגיע לשום פשרה והסכם לפני שיש שביתה. כשכבר יש שביתה בסכסוך עבודה היא אינה מבטיחה משא ומתן הוגן בין העובדים והמעסיק, כי הרי מיד טורח ומתערב גם בית הדין לעבודה וכופה את בוררות החובה שלו כתנאי להמשך השביתה אם בכלל.
זה הזמן של ההסתדרות להתעורר. על כל מגרעותיה, ההסתדרות היא ארגון העובדים הגדול והחשוב בישראל (יש לה הרבה מה ללמוד מ"כוח לעובדים" אבל כרגע יש דברים אחרים על הפרק). לפני שהכנסת מגבילה בחקיקת בזק את זכות השביתה, ההסתדרות צריכה להיערך למאבק כולל ולשימוש בנשק השביתה הכללית במשק בכדי למנוע את הפגיעה בזכות השביתה ואולי אפילו לאלץ את הממשלה לעגן את הזכות הזו סוף סוף בחקיקה.
ההסתדרות צריכה להתעורר ולעמוד על זכותם של עובדים לייצוג בהנהלות החברות. ובאין ייצוג כזה, זכותם של הוועדים להיאבק על טובת מקומות העבודה מול הנהלות מטעם, שכל מטרתן היא הכשלת מקומות העבודה והפרטתן.
זה לא מתחיל ולא נגמר ברכבת. זה קורה גם בנמלים, בחברת החשמל ובדואר ישראל, (הכנסת תחרות פרטית לא מאורגנת ולא הוגנת, מיקור חוץ וייבוש הנמלים והדואר) זה קורה גם במשרדי הממשלה ובעיריות (העסקת נותני שירותים ושימוש גובר בחברות עירוניות בהם העובדים לא מאוגדים). לפני שכולנו כעובדים, כצרכנים, כאזרחי ותושבי ישראל נשלם את מחיר ההפרטה הזוחלת והנפשעת שתעבור להאצה כאשר זכות השביתה תבוטל או תוגבל אף יותר מהיום. ההסתדרות צריכה להכריז כעת על סכסוך עבודה כללי במשק, כדי שביום שהממשלה הבאה תושבע, היא תוכל להשבית את המשק בשנייה שהממשלה החדשה תנסה לפגוע בזכות השביתה.
מעמד העובדים בישראל גם ככה נאבק עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. זכות השביתה בישראל גם ככה מוגבלת. ההסתה נגד עובדים ושביתות היא פרועה, וסיקור הוגן של מאבקי עובדים זה דבר נדיר.
מעל לכל, ההסתדרות כבר שנים חושבת שהיא צריכה לתווך בין העובדים והמעסיקים, ולא לייצג את האינטרס של העובדים. וכאשר היא באה בדרישות, הן בסיסיות ביותר. אבל אין לנו ברירה אלא לקוות שהיו"ר החדש של ההסתדרות יבין את המציאות יותר מקודמו, וייאבק ברצינות על זכות השביתה וזכויות יסוד נוספות של העובדים.
אם ההסתדרות לא תתעורר, מעמד העובדים בישראל יספוג מכה אנושה, מכה שתאפשר לשלטון ההון להמשיך ולדרוס את ה-99% ולהיטיב עם המאיון העליון בלבד. זה הזמן לסכסוך עבודה כללי במשק בדרישה להגנה על זכות השביתה ועיגונה בחוקי העבודה.
Tags: בוררות-חובה, ההסתדרות-הכללית-החדשה, זכות-השביתה, רכבת ישראל
לא תפגע זכות השביתה, אבל יקבע בחוק שלפני שקופצים לשימוש בנשק השביתה, ומשביתים את כל המדינה בגלל 50 עובדים סרבנים (או 500, או אפילו 1000) וגורמים נזק למיליונים – נעשה ניסיון אמיתי בגישה סבירה להגיע לפשרה באמצעות הידברות.
את מעמדה של ההסתדרות בשוק העבודה הישראלי יש להגדיר מחדש, ובהתאם גם את סמכויותיה להשבית שירותים ציבוריים בכלל ושירותים חיוניים בפרט.
מבחינתי ההסתדרות איננה מדינה בתוך מדינה ואיננה צריכה לעסוק בשום דבר מלבד יחסי-עבודה, תאני שכר של העובדים ותנאי העסקה.
כשנקבע עובדות אלה בחקיקה מתוקנת, נפתור 50% מהבעיה. את 50% הנותרים נפתור ע"י חינוך ושינוי הנורמות של הדברות בין עובדים למעסיקים – בשירות הציבורי ובשירות הפרטי כאחד.
כן, נזכרתי, באותה הזדמנות שייעשה פה סדר, יהיה צורך לקבוע גם תקנון רציונלי לקשר בין שכר לתפוקה.
מי שרוצה להיות דומה בכל למדינות ה- OECD, כדאי שיתחיל מפריון העבודה ומרמת התפוקה.
גם היום אי אפשר ישר לשבות יש הכרזת סכסוך עבודה ומשא ומתן וליווי של בית הדין עד ששובתים.
אלא כאשר כמו שקרה ברכבת ההנהלה משביתה את הרכבת. הנהלות יכולות להשבית חברה מתי שהן רוצות וזאת ממש בעיה.
הפריון פה נמוך כי שעות העבודה ארוכות, החופשות קצרות השכר עלוב וההכשרה המקצועית בפח.
טוכולסקי, השכר עלוב בעיקר במקומות עבודה שאינם חשופים ליבוא ותחרות אך במקביל אינם מחזיקים שאלטאר כלשהוא בידי איגודים דורסניים שמשיתים את שכרם המופקע על כלל משלמי המיסים במדינה.
ואם הפיריון בישראל נמוך "בגלל מיעוט ימי חופשה" אולי תגלה לנו מדוע הפיריון בארה"ב (אין חוק פדרלי על מינימום היקף ימי חופשה, נתון להחלטת המעביד) גבוה בקרוב ל 50% מאשר בישראל.
לגבי "שעות עבודה ארוכות", תבדוק כמה עובדים בדרום קוריאה למשל.
"הכשרה מקצועית" לא עושה פלאים ובמקרים רבים מעבירה עובדים מסקטור נחשל אחד לסקטור נחשל אחר.
אין פתרון אחר לשגשוג מאשר כלכלת שוק תחרותית עם מינימום התערבות של המדינה.
ולפני שתקשקש פה על מדינת סקנדיביה כדאי שתזכור שקיימת שם כלכלת שוק קפיטליסטית לחלוטין. כאשר נוקיה (פינלנד) וסאאב (שוודיה) התמוטטו ופוטרו עשרות אלפי עובדים המדינה לא נקפה אצבע כדי למנוע את זה.