חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בחירות 2019 – מכת ברק 13

נושאים דעות, פוליטי ב 15.04.19 0:44

 קיצור תולדות המלחמות הפנימיות בשמאל בכלל ובמפלגת העבודה בפרט – ואיך חיזק השמאל את ביבי תוך שהוא מרסק את עצמו

מאת: נטע חוצן

בבחירות – 2006 עמד עמיר פרץ, לשעבר יו"ר ההסתדרות, בראש מפלגת העבודה. רבים ראו בבחירתו תקווה גדולה והצטרפו  למפלגה, ביניהם שלי יחימוביץ. התקווה נכזבה כשבבחירות חזרה "העבודה" וקבלה  "רק" את 19המנדטים שהשיגה בבחירות הקודמות. "רק" – משום שבמקביל עזבו את "העבודה" חברים ותיקים שהצטרפו ל"קדימה".

"קדימה" שהוקמה ע"י שרון והצטרפו אליה גם מ"הליכוד" – התייצבה לבחירות כשבראשה אהוד אולמרט וזכתה ב- 29 מנדטים. אולמרט הקים ממשלה עם "העבודה" (19) ו"שינוי" (15). "הליכוד" בראשות ביבי קיבל 12 מנדטים והלך לאופוזיציה.

זה קרה – לא במאה הקודמת אלא לפני 13 שנה! ממשלת אולמרט נפלה בסופו של דבר גם בגלל מלחמת לבנון השנייה, שהובילה להתפטרותו של פרץ שר הביטחון, וגם בגלל החקירות נגד אולמרט.

ליו"ר החדש של "העבודה" נבחר אהוד ברק, שחזר אחרי כישלון צורב ב- 2001 מול אריק שרון (בחירות אישיות). ברק (עדיין לא ח"כ), וביבי מהאופוזיציה –  התחרו ביניהם מי יקרא בגרון ניחר יותר  להתפטרותו של אולמרט – בגלל החקירות, כמובן.

אולמרט התפטר ולבני החליפה אותו בראשות ממשלה קצרת מועד. ב- 2009  שוב בחירות.

"קדימה" בראשות לבני זכתה ב- 28 מנדטים, "הליכוד" בראשות ביבי התאושש עם 27 מנדטים. ברק בראשות "העבודה" השיג – 13 מנדטים! ביבי הצליח לקושש מרסיסי מפלגות 65 ממליצים לנשיא, ולעבודה הייתה אופציה להצטרף לאופוזיציה גדולה שתקשה על הממשלה הצרה שביבי יקים, או להצטרף לממשלה ולחזק את ביבי, או לפעול להקמת ממשלה בראשות לבני יחד עם "הליכוד" ו"העבודה". ברק עשה הכל כדי למנוע את האופציה השלישית ופתח במהלכים אגרסיביים לטובת הצטרפות "העבודה" לממשלת ביבי.

שנאתו היוקדת ללבני (מסיבות שאינן מובנות לגמרי עד היום), חששותיו מאופוזיציה שכללה 11 נציגים ערבים, גברו על כל הסתייגויותיו מביבי. אבל ב"עבודה" פרצה מלחמת-עולם בין התומכים לבין המתנגדים. על מלאכת השכנוע בעד הצטרפות לממשלת ביבי – הופקד יו"ר ההסתדרות דאז, עופר עיני, שהצליח לקבל מביבי הסכמה לחקיקת חוק המכיר בזכויות העובדים להתארגן.

לחץ מסיבי הופעל על חברי וועידת מפלגת-העבודה, כשהחוק האמור שימש נשק כבד, שאכן הכריע  בסופו של דבר בעד ההצטרפות (ברוב זעום).

על ההישג הנוגע לחוק – ראוי להתעכב קצת.

לא מדובר "חלילה" בחוק יסוד שיאזן את חוק יסוד חופש העיסוק (מי בכלל מכיר וזוכר אותו?). לא מדובר "חלילה" בחוק יסוד שמכיר בחופש ההתארגנות – זכות יסוד  בסיסית בכל משטר דמוקרטי, שנעדרת באופן בולט מחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. החוק האמור התקבל ברוב רגיל ומעמדו – בהתאם.

למרבה המזל קם ב- 2007 "כוח לעובדים". עופר עיני לא התייחס ברצינות, אבל הגוף הקטן והצעיר הצליח לנצל היטב את החוק החדש, עד שבשלב מסוים הבינו גם בהסתדרות שאי אפשר יותר להזדנב מאחור ובצעדי צב, כמי שכפאם שד, חזרו שם לעשות את מה ששכחה ההסתדרות לעשות – לארגן עובדים.

המציאות בשטח (שבלטה בדיונים רבים בבית הדין לעבודה) הוכיחה שוב ושוב שהחוק שהכתיר את ביבי לראשות הממשלה – הוצג מלכתחילה בציניות גמורה, ו"כוח לעובדים" ממש גרר את ההסתדרות להפעיל אותו.

במקרים מסוימים, לאחר ש"כוח לעובדים" הצליח להקים וועד במקום עבודה שההסתדרות לא התעניינה בו קודם לכן –  היו מגיחים לפתע נציגיה, כמי שהתעוררו הרגע מתנומה ארוכה, אצים רצים לסגור "עניינים" עם המעסיק, כדי להעביר את העובדים המתארגנים אל ההסתדרות. העובדים שנכחו בדיונים נחשפו לדבר האמתי שמעבר למאבקים האישיים המתוקשרים.

הפרסומים על התארגנויות עובדים חדשות ועל התנהלות ההסתדרות, זו שהובילה את העבודה לתוך ממשלת ביבי – כשכבר הגיעו לתקשורת, מצאו דרכם למדורים משניים.

גם ברק, שר הביטחון החדש, לא התעניין בהתארגנות עובדים. אבל במפלגת העבודה לא חדל הרחש בחש – ומהלכים לקראת פיצול והקמת סיעה נפרדת שתעבור לאופוזיציה, נרקחו בלי הרף – ללא הצלחה. לחץ רב הופעל על יחימוביץ להצטרף למהלכים אלה והיא, בחוכמה, לא אצה להיענות. בסופו של דבר היה זה ברק שפיצל את הסיעה כשפרש מהעבודה והקים סיעה חדשה בת 5 ח"כים. "העבודה" נשארה עם 8 (!) ח"כים בלבד. לכל הפיאסקו הזה ניתן דווקא פרסום בולט בתקשורת.

שוב נערכו בחירות ליו"ר המפלגה בהן הפסיד עמיר פרץ לשלי יחימוביץ. לא עברה יממה ושוב פרצה מלחמת עולם במפלגת העבודה. כל מי שעיניו בראשו, בין אם תמך או התנגד ליחימוביץ – לא יכול היה להתכחש לעובדה שיחימוביץ הצליחה להזרים מחדש את הדם בעורקי המפלגה. היא בצעה למעשה נס רפואי כשהחזירה לחיים שכיב מרע שרבים פקפקו בסיכוייו להתאושש.

יחימוביץ נבחרה בבחירות דמוקרטיות, ולא קבלה אפילו 100 שעות חסד. היריות לתוך הטנק לא איחרו להגיע. כל התותחים גויסו – עיתונאים, אנשי רוח, ומי לא. בוויכוח הלוהט נשכח כמובן החוק שהכריע בעד הישיבה עם ביבי, ושמלכתחילה רק מעטים התייחסו אליו ברצינות.

למרות האש שספגה יחימוביץ, ולמרות הקמתן במקביל של "יש עתיד" ו"התנועה" של לבני (אליה פרשו מהעבודה פרץ ומצנע כדי להקים עוד סמול לא שמאל ) – בבחירות 2013 קבלה העבודה 15 מנדטים. אפשר להגיד בהסתייגות הנדרשת – מי שהזהיר מפני יחימוביץ, ש"בטוח" תשב עם ביבי, הכניס במו ידיו את "יש עתיד" ואת "התנועה" לממשלתו של הנ"ל – סה"כ 25 מנדטים שביבי קיבל במתנה. שוב השמאל חיזק את ביבי.

המתקפה הבלתי נלאית נגד יחימוביץ מיד עם היבחרה ולאורך מערכת הבחירות –הייתה מדהימה. יחימוביץ איננה מושלמת ולא חפה מטעויות (למשל, יחסה ל"כוח לעובדים" בתחילת דרכו). אבל מתקפה בוטה וחסרת פשרות מבית, כולל האשמות מצוצות מהאצבע בבחינת "תוכיחי שאין לך אחות" –סימנו יותר מכל אבדן דרך שהוביל את השמאל לגלות ארוכה.

בכל הכבוד לביקורת – יש עת להילחם ויש עת לשלב ידיים. במערכת בחירות זוכרים מיהו באמת היריב, ולא משחקים לידיים שלו. לא זה מה שקרה. חשד להעדר תום לב בביקורת על שלי, מתחזק לנוכח העובדה שהמתנפלים על שלי, בדרישה שתתחייב לא לשבת עם ביבי,  לא דרשו זאת מלבני ופרץ, שישבו עם ביבי ועוד איך. דרישה כזו לא הופנתה אליהם  – לא במהלך מערכת הבחירות ולא בשלב הקמת הקואליציה.

הבחירות ב- 2015 היו בבחינת שירת הברבור. מלחמת "כנופיות רחוב" בלתי פוסקת ושימוש ציני בחקיקה – אינם מאפשרים הצבת אלטרנטיבה משכנעת.

זה לא העם – טמבל.

עצוב.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.