חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עוז לתמורה של שמאל חדש

נושאים כלכלת בית, פוליטי ב 14.04.19 23:48

התנהלות השמאל עד כה הובילה לכישלון עד כדי סכנת חורבן. רק לשמאל שידע לאחד את מרכיביו תהיה תוחלת

מאת: ק. טוכולסקי

עוז לתמורה אחרי הפורענות

עושה רושם שהדמוקרטים בארצות הברית לא למדו כלום. בזמן שהאגף הפרוגרסיבי הגיע בבחירות האמצע להישגים יפים, בזמן שברור שהציבור האמריקאי תומך סקר אחר סקר ברפורמה מקיפה בחוקי אחזקת הנשק, בביטוח בריאות ממלכתי ואפילו שומו שמים בניו דיל הירוק, הנהגת המפלגה הדמוקרטית הממסדית והמאובנת עושה הכל חוץ מאשר להתעסק בנושאים אלו וכך היא נופלת ישר לידי ההסתה הספינים והפרובוקציות של טראמפ. נשיא כושל ולא פופולארי שמצליח שוב ושוב לקבוע את סדר היום באמצעות הפיכת נושא ה"הסתננות" לארצות הברית מזניח לחלוטין עובדתית למשהו בעל משמעות.

הדמוקרטים הממסדיים עושים את זה כי הם לא רוצים שעל המפלגה ישתלט החלק הפרוגרסיבי שלה. הם רוצים להיכשל שוב כמו ב-2016 ומנסים להמליך על המפלגה את סגן הנשיא הקודם ג'ו ביידן, דמוקרט ממסדי שמופעל כמו מריונטה ע"י תורמים ובארונו שלדים לרוב של התבטאויות גזעניות, נגיעות לא הולמות בנשים ושירות מסור להון וללאומנות. ביידן יכשל ב-2020 כמו הילרי ב-2016 אבל הימין הדמוקרטי לא מבין כלום ועתיד המפלגה הדמוקרטית לוט שוב בערפל.

האם הניצחון של 2018 יהיה מנוף לניצחון ב-2020 באמצעות הליכה שמאלה או יתמוסס בידי הדמוקרטים התאגידיים משרתי ההון וחביבי התקשורת הממסדית השנואה על הציבור הרחב.

ולמה אני מספר לכם את כל זה, למעלה משנה וחצי לפני הבחירות בארצות-הברית ופחות משבוע אחרי הבחירות בישראל. כדי שנבין שאנחנו לא לבד. תמורה אמיתית דורשת מחיר שלשמאל מרכז ולמרכז קשה לשלם. הם יעדיפו להימחק כמו הדמוקרטים בין השנים 2010 ו-2016 כאשר איבדו את תחילה את השליטה בבית-הנבחרים, אחר כך את השליטה ברוב הממשלים המקומיים ולבסוף את הסנאט והנשיאות. הם יעדיפו להימחק מאשר לעשות תמורה אמתית במפלגה ולתת לציבור את מה שהוא רוצה ובצדק: אלטרנטיבה שמאלית שתדאג ל-99% ולא רק לקומץ פלוטוקרטים ותאגידים.

המצב לא היה שונה עד כה בישראל הביא אותנו שבוע שעבר לחורבן אמתי. כן עשור אחרי המפולת של 2009, כל מה שהשמאל, שסרב להשתנות והצליח להשיג בעמל רב מאז, נעלם. יותר מכך, המפולת החדשה גדולה אף יותר. ב-2009, גוש השמאל מנה 27 מנדטים, ב-2019 הוא מונה 20 בלבד. השמאל הישראלי זכה לאמונם של פחות מ-20% מהאוכלוסיה. שבר נורא, השפלה מדהימה. עכשיו נשארת השאלה איך השמאל יתמודד. כי אם השמאל לא יתמודד נכון כמו בפעם הקודמת. אם השמאל ימשיך לחפש לנצח את משרתי-ההון במגרש של בעלי-ההון, אז גם אם נחווה התאוששות קלה, כמו שחווינו ב-2013 וב-2015 בבחירות, בסוף תבוא שוב המפולת ובפעם הבאה שהיא תבוא, יכול להיות שכבר לא יהיה בכלל איך להתאושש ממנה.

עוז אמתי לתמורה אחרי הפורענות הוא לא חיבור מחדש של כל הערביות יחד ומערך חדש בשמאל הציוני, אלא מפץ גדול אמתי בתודעה המעמדית. העבודה מרצ וחד"ש (ואם הן בעניין גם תע"ל ובל"ד) צריכות להתאחד למפלגת שמאל ישראלית ולקדם סדר יום מעמדי ואזרחי. זה גם לא נגמר בפוליטיקה הפרלמנטרית. אנחנו צריכים ליצור ערוצי תקשורת פרוגרסיביים, עצמאיים, הרחק מהתקשורת הממסדית כמו "מומנטום" בבריטניה או "הטורקים הצעירים" בארצות-הברית. אין שום סיכוי לסיקור הוגן בתקשורת המיינסטרים בישראל. הבחירות האחרונות הוכיחו כמה היא רצוצה. אנחנו גם צריכים לפעול לדמוקרטיזציה של ההסתדרות ,או לעבור ל"כוח לעובדים". להיות חלק ממנגנון מנוון ומנוון, שמונע כבר עשרות שנים מהעובדים לקדם ביעילות את האינטרסים שלהם, לא נתן לנו כלום ולא ייתן לנו כלום.

אחרי כל הרעש והצלצולים, אחרי שמפלגות לווין מסוימות לא עברו את אחוז החסימה, אבל הצליחו לנגוס כמה עשרות אלפי קולות ממחנות המרכז והשמאל, אחרי ששיעור ההצבעה של הערבים ירד ביותר מ-10% ושיעור ההצבעה הכללי ירד ב-5%, הצליח גוש הימין לקבל 2 מנדטים פחות מאשר בבחירות הקודמות.

אבל השמאל התרסק. המרכז שתה את מצביעיו. הניסיון של השמאל להתמרכז, ניסיון שהתחיל עם אהוד ברק ב-2009, המשיך עם יחימוביץ, שעל כל תנועה כלכלית שמאלה פיצתה בתפיסה מדינית ניצית ב-2013, והמשיך עם הרצוג ולבני ב-2015 וגבאי ב-2019, השמאל נכשל.

אין תוחלת לחיקוי של המרכז כשם שאין תוחלת לכך שהמרכז מחקה את הימין. לשמאל במתכונתו הנוכחית מפלגות מיעוטים ושמאל ציוני אין תוחלת. רק לשמאל שידע לאחד את מרכיביו תהיה תוחלת, וזה לא צריך להיות שמאל אנטי לאומי וזה לא צריך להיות שמאל מתנכר.

השמאל הזה לא צריך לברוח משאלות קשות, בטח לא כשהתשובה פשוטה. כשישאלו את היהודים: ומה עם הציונות,. צריך להגיד שמגילת-העצמאות היא חוק הלאום שלנו, ולשלוח את מי שמתעניין עם קישור לטקסט ולדבר על השאר. השאר הוא החיים עצמם, כאן והיום, שמאל של בנות ובני-הארץ, יהודים וותיקים, ילידים ומהגרים, חילונים ודתיים, כל מי שרוצה את השוויון, החירות והאחווה, המעמד האזרחי של כל מי שתחת שלטון ישראלי, איכות האוויר והמים, הביטחון הסוציאלי מהעריסה עד הקבר, חופש הדת והחופש מדת, זכויות עובדים וזכויות נתמכים, שליטה במשאבי הטבע, מיסוי הוגן וכל שאר הדברים שהעיסוק שבהם הוא הבסיס להיות תנועה תנועת שמאל.

אנחנו קצת אחרי הבחירות, מאבקים גדולים לפנינו. מאבקים על מי ישלם את מחיר המשבר, על עצם קיומה של העבודה המאורגנת וכוחה, על המשך הכיבוש והשלכותיו, על איך תיראה מדינת ישראל.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד עשור של דשדוש וכבילה למושגים שאבד עליהם הכלח.

מפלגות מיעוטים ושמאל ציוני הם שני דברים שצריכים ויכולים להתחבר. לשמאל של בני הארץ, לשמאל מעמדי, שמאל סוציאליסטי ודמוקרטי יש אלטרנטיבה אמתית כמו שמציעים היום במישור התנועתי-פוליטי ב"עומדים ביחד" ובתחום העבודה המאורגנת ב"כוח לעובדים". הדרכים האחרות, הישנות, המסורתיות נכשלו והגיע הזמן להפנים שלחזור עליהן זה בדיוק כמו להצביע שוב למפלגת השקר התורנית במרכז. זה חסר סיכוי וחסר תקווה. אז בואו נבחר בתקווה, שלא נצטרך לספוג עוד 4 שנים, עוד פורענות.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

11 תגובות

  1. רפי לאופרט :

    כרגיל. תמשיכו כך ותגיעו ל- 10%.

    כבר נכתב בסיפורי המקרא: ויקשיח ה' את לב פרעה… – זו הייתה ההכנה ל-10 המכות. מי שאינו עוסק במציאות אלא בתקוות שווא או ברעיונות הבל, מכין עצמו מבלי משים לתוצאות הבלתי נמנעות – חורבן או שבר.
    התהליך לא התחיל ב- 2009, הוא התחיל ב- 1967!
    מגילת העצמאות איננה חוקה ואיננה תורת משה מסיני שאסור לפרש אותה או אסור לדון. מגילת העצמאות הייתה הצהרת כוונות ובמובוא אליה נאמר שתוחלף בחוקה.
    נכון שכרגע איננו עוסקים בחוקה אלא בחקיקת-יסוד. אולם משהוסכם שחוקי-יסוד הם "המבוא המעשי לחוקה", כך יש לנהוג בהם עד אשר יוחלפו במסך חדש שיאגד את כולם, ישלים את החסר ויאושרר ע"י משאל-עם.
    בכל מקרה, בדמוקרטיה לא יתכן שבית המשפט יעמוד מעל למחוקק, שהוא הריבון ואך ורק הריבון.
    אני מניח שעניין זה עומד להיפתר בקדנציה הנוכחית של הכנסת. אחרי שיוסדר, תבוסס הפרדת הרשויות בישראל וניתן יהיה לנהל מדינה מסודרת יותר עפ"י עקרונות דמוקרטיים ריאליים.
    אם השמאל רוצה להיות חלק מהמשחק, כדאי שישתלב מבעוד מועד, השתלבות קונסטרוקטיבית.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    35 המנדטים של כחול ימין, והייתי אף מעריך חלק גדול של קולות העבודה ומרצ מגיעים רובם ככולם מהעשירונים העליונים שהתעניינותם ותמיכתם ב"שמאל סוציאליסטי" וכל מיני "מאבקים מעמדיים" דומה לתמיכתו של טוכולסקי במילטון פרידמן.
    צעד כזה יהיה בחזקת המתת חסד סופית של המרכז-שמאל יהודי במדינה.
    אבל כל זה דיבורים ברוח כי מנהיגי כחול לבן אינם כסילים ומכירים היטב את האלקטורט שלהם, מה עוד שחלק הארי של המפלגה מורכב מאנשי ימין כלכלי. טוכולסקי, זה לא הולך לקרות.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    יחי ההבדל הקטן בין עובדות פשוטות לבין אגדות אורבניות

    1. כדי לטעון שבית המשפט "עומד מעל המחוקק" – צריך להביא ראיות ונתונים.
    אלה מראים דווקא את ההיפך מהנטען פה.

    2. על פי עקרונות דמוקרטיים בסיסיים(!) חייבת להתקיים זכות השתתפות שווה של כל האזרחים.
    כל(!) האזרחים הם הריבון.
    בישראל רק 80% מהאזרחים נכללים בריבון של לאופרט.

    אז תעשה טובה. תתבסס על עובדות ולא על אגדות אורבניות.

    אם ישראל היא מדינתה ההגדרה העצמית של העם היהודי, ואם ההגדרה העצמית כוללת קיומו של משטר דמוקרטי – חייבת להיות לכל האזרחים בישראל זכות שווה להשתתף בתהליכים הפוליטיים.

    הליכוד לא הפסיד הזדמנות אחת בבחירות האחרונות – כדי לטעון שבעיניו זה בדיוק להיפך – הכל כשר רק כשהערבים בחוץ.

  4. נטע :

    טוכולסקי – הטענה שלך נגד שלי כללית מדי ולא מדויקת.

    1. לא זכור לי בליץ כמו שעשו לה מיד אחרי שנבחרה ולאורך כל הדרך, במהלך מערכת הבחירות ואחריה.
    אפילו גבאי לא "זכה" לבליץ כזה.

    2. הבליץ כלל הכשלות מתוכננות היטב כמו בראיון עם גידי וייץ
    https://www.haaretz.co.il/misc/1.1374238
    את השאלה "האם ההתנחלויות הן פשע" היה צריך להפנות ללבני. שאם כן, הרי על-פי אמנת רומא, לבני היא פושאת מלחמה.
    לשלי לעומת זאת, גם אחרי חיפושים קדחתנייים, אי אפשר להדביק אפילו קריטריון אחד שיאפשר ל"זכות" אותה בתואר המפוקפק.

    3. שלי תמכה באופן עקבי בפתרון שתי המדינות, לא כתוצאה מאיזה "התגלות" שגרמה לשינוי אצל אנשי א"י השלמה.

    4. על הטקטיקה שלה אפשר להתווכח. אבל הויכוח צריך להתנהל ביושר.

  5. שגב :

    ה "90%" לא מצביעים ולעולם לא יצביעו לשמאל בישראל.
    אבל ההצעות שלך הן דרך מצויינת למרכז-שמאל לאבד גם את ה 100% של 10% העלונים שכן מצביעים למרכז-שמאל.
    מה לעשות טוכולסקי, האלקטורט שכן מצביע למרכז-שמאל מתנגד לחלוטין לרעיונות הניאו-מרקסיסטיים שאתה מפזר כאן. אמרו לך את זה לפני הבחירות ולא הקשבת והנה התוצאה.
    10 מנדטים לשמאל הלא ערבי.

  6. ק. טוכולסקי :

    חברות וחברים יקרים
    השמאל הציוני מת לפני שנים, יש מרכז ציוני ויש שמאל שי בו ציונים. גם מפלגות המיעוטים כבר לא ממש חיות.
    אני לא מצפה להחזיר את הליברלים לשום מקום אלא להפך לשלח אותם למקומות שבהם שבירת העבודה המאורגנת היא לגיטימית בימין.

    נטע
    שלי חתכה ימינה לא האשמתי אותה בכל מה שאמרת כאן אבל היא חתכה ימינה כמו נגד דב חנין ב-2008 בתל אביב
    כמו בקריצה שלה ימינה והיא הודתה בטעות שלה ב-2013 והפלירט שלה עם המתנחלים.
    היא נכשלה גם עמיר נכשל והקרבות המטופשים ביניהם הביאו לנו את אבי גבאי. אבל כל זה לא רלבנטי כי גם אם הם יתפייסו עכשו את האסון שהם הביאו על מפלגת העבודה בששת השנים האחרונות אף אחד כבר לא יוכל לשקם.

    אם ה-90% לא יצביעו מרכז שמאל אז לא צריך מרכז שמאל או שמאל. אני מאמין שכששמאל ידבר מעמדי ולעניין תהיה לו תוחלת. זה הכל.

  7. שגב :

    טוב, יצא המרצע מן השק.
    "לא צריך" את הליברלים, לא את ה 90%, לא את ההם ולא את ההם.
    בהצלחה עם זה טוכולסקי.

  8. ק. טוכולסקי :

    כל הניסיונות בעשורים האחרונים להתעלם מהצורך בבנייה של שמאל מעמדי סוציאליסטי/סוציאל דמוקרטי, מפירוק המסגרות שבהן השמאל הזה הוא מיעוט כמו מרצ והעבודה והתאחדות עם הציבור הערבי בשותפות הביאו אותנו לשמאל ציוני של פחות מעשרה מנדטים.
    אפשר להמשיך להתעלם מהצורך בבניית אלטרנטיבות פוליטיות פרלמנטריות, פוליטיות חוץ פרלמנטריות, פוליטיות איגודיות ותקשורתיות או שאפשר להמשיך לחבוט את הראש בקיר ולהגיע לפחות ופחות כוח.

    לא אנחנו לא צריכים את הליברלים, אנחנו צריכים להיות אלטרנטיבה לחידלון הליברלי שמתחיל במה שנשאר במרצ והעבודה דרך כחול לבן ועד הליכוד וכולנו.
    אנחנו צריכים לוותר על עטיני ההסתדרות וחסדי התקשורת הממסדית
    אנחנו צריכים אחדות פוליטית ומעמדית במסגרות כמו עומדים ביחד וכוח לעובדים ואיחוד של הכוח הפרלמנטרי של השמאל.

  9. שגב :

    הצצתי באתר של "עומדים ביחד".
    אי אפשר להבחין במיקרוסקופ מה ההבדל בקווי היסוד המרכזיים בין תנועה זו לתנועת דע"מ ו\או מפלגת חד"ש.
    עוד פעם השמאל הרדיקלי, הזעיר בפני עצמו, מתפצל שוב ושוב כמו אמבה.
    המשיכו כך חברים.

  10. נטע :

    טוכולסקי

    שלי לא חפה מטעויות.
    אין דבר כזה.
    השאלה היא איך מתיחסים לטעויות בהקשר השלם. חלק מהטעויות של שלי היו מתפרשות אחרת אם מישהו אחר היה עושה אותן.
    והאמת היא שהמתקפה שנחתה עליה לא אפשרה לה בכלל לפעול.

    נעשו דברים שהם על גבול הנבלה.
    אתה יושב בחוג בית וקורא עליו אח"כ בעיתון ולא מאמין מה שאתה קורא.
    לא סתם סילופים.
    לא סתם הוצאה מהקשר.
    לא סתם חיפוש אחרי הסנסציה ועיסוק בטפל במקום בעיקר

    אלא ממש אג'נדה שקופה שמכוונת את הדיווח.

    לא נולדנו אתמול ולא שלשום וכבר ראינו טריקים ושטיקים, נכחתי בחיי באיזה בישול אחד או שניים (כצופה מהצד, ותבין מזה מה שתבין).

    מה שקרה במקרה של שלי היה מתקפה גלויה, רווית אמוציות שליליות מלווה בניחוח של ידיים מכוונות. זה לא נראה תמים או ספונטני. וזה בא מהמחנה שלה.
    אף אחד לא טרח לחשוב איך זה נראה בעיני הקולות הצפים המתבוננים מהצד.
    וזה לא מפליא.
    הכי גרוע היה כשדברתי עם חלק מהתוקפים, שהסכימו בשמחה לשפוך מהרעל בפני כל מי שגילה עניין – רובם ידעו עלי מעט מאוד ודברו בחופשיות מפתיעה.

    למרבה ה…. לא ברור איך לקרא לזה, התבהר לי שיש פה אנשים שמנותקים מ- 90% מהציבור.

    אי אפשר ככה לעשות פוליטיקה אלא אם אתה מכוון מראש להיות מפלגת נישה.

    כל הטורח בתגובה הזו איננו סנגור על שלי.
    היא במקרה המשל.

  11. ק. טוכולסקי :

    אני רואה את ההצלחה הגדול של השמאל המתמרכז מ-56 מנדטים ב-1992 ל-10 מנדטים ב-2019. בלי להתפצל כמו אמבה, פשוט להכחד.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.