מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
תומס פרידמן ופיתרון המדינה האחת
תומס פרידמן, עיתונאי יהודי אמריקאי, ביטא את רעיון המדינה האחת כפתרון לסכסוך הישראלי-ערבי בראיון שנערך עמו ב"ידיעות אחרונות". המדינה האחת היא הדרך היחידה להציל את הדמוקרטיה ולהבטיח את אופייה הליברלי והסובלני של ישראל
מאת יעקב בן אפרת
"האם אנחנו עדין מתווכחים על השאלה איזה הסכם טוב יותר במסגרת פתרון שתי המדינות, או שהגיע הזמן לוויכוח אחר – איזה הסכם טוב יותר במסגרת מדינה אחת, דו-לאומית מהירדן לים." זאת התשובה שקיבל נחום ברנע מתומס פרידמן לשאלה "מה אתה מבקש ללמוד בישראל בביקור הנוכחי? הראיון פורסם בטור השבועי של ברנע במוסף השבועי האחרון של ידיעות אחרונות, שכותרתו "מה שרואים משם". המשפט המצוטט סוגר את הרעיון ללא דיון נוסף, כאילו ברנע, כמו רוב הציבור בישראל, אינו רוצה להעמיק בשאלה. כך נותרו הגיגיו של פרידמן לגבי פתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני כהערת אגב חסרת משמעות.
פרידמן מבקר בארץ לאור הוצאת ספרו "תודה שאיחרת" בתרגומו לעברית, והשאלה היא האם קיים קשר כלשהו בין תוכנו של הספר לבין הצהרתו המדינית, אשר ללא ספק מנתצת את עקרון שתי המדינות. זהו עקרון שנחשב עד כה לקודש הקודשים של השמאל הציוני הישראלי, שפרידמן מזוהה אתו ללא כל ספק. ייתכן שהספר הזה יספק תשובות לשנוי שחל בהשקפתו של פרידמן לגבי פתרון הסכסוך, והתובנה שהוא הגיע אליה, שאבד הכלח על פתרון שתי המדינות.
חלק מהתשובה לכך נמצאת בכותרת המלאה של הספר "תודה שאיחרת – מדריך האופטימיסט לשגשוג בעידן התאוצות". הספר מתמקד במושג התאוצה במישורים הטכנולוגי, האקלימי והגלובליזציה. השנויים שהביאה עמה המהפכה הטכנולוגית, שקרויה בפי רבים "המהפכה התעשייתית הרביעית", הם הסבר לתופעות הפוליטיות שהופיעו בשנים אחרונות, כמו עליית טראמפ, הברקזיט, עליית הפשיזם באירופה, ועלייתו של הימין הפונדמנטליסטי בישראל.
כבר בראשית ספרו, שנכתב במקור ב- 2016, מתוודה פרידמן שהוא נחשף לעולם חדש שטרם הכיר. הוא מציין את 2007 כשנה שבה התחיל השינוי הגדול, תחילת השימוש בטלפון החכם, הפייסבוק ואמזון, שכבר משנים את פני האנושות עוד לפני שהצלחנו לעכל את אופי השינוי. הטענה המהותית של הספר היא שמאז 2007 אנו חיים בעידן של תאוצה טכנולוגית, אך קצב ההסתגלות של האדם לשנויים האלה הוא הרבה יותר איטי, מה שגורם לאנרכיה חברתית, ומערער את מוסדות השלטון הדמוקרטי. הגירת הייצור ומקומות העבודה מהמערב אל המזרח הרחוק, וההגירה של מחפשי עבודה מאפריקה, המזה"ת, מזרח אירופה ואמריקה הלטינית למערב – כל אלו גרמו לתסכול, כעס ופחד בקרב מעמדות הביניים הלבנים בארה"ב ובאירופה. אלו פנו אל טראמפ ודומיו, המנצלים את מצוקתם בהצלחה רבה.
תגיות: דעם, יעקב-בן-אפרת, מדינה אחת לשני עמים, תומס פרידמן
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
27 במרץ, 2019 בשעה 21:56
בן אפרת,
רעיון המדינה האחת מעשי וישים בערך כמו הרעיון המרכזי השני במצע שלכם לגבי "שיוויון ואחוות עמים" אשר ראינו כיצד פעל באופן נפלא בכל מקום בעולם בו יושם.
אפשר לכתוב הררי הסברים מדוע רעיון המדינה לא הולך לעבוד אבל אני מניח שזה יהיה דו שיח של חרשים.
לכן ארשום נקודה אחת מרכזית ופשוטה גם לך להבנה: רוב היהודים בישראל, בוודאי המשכילים שיש להם יותר אופציות להתפרנסות, פשוט יהגרו מישראל בתוך תקופה קצרה מאוד. אם כבר מדינת "כל אזרחיה", יש מדינות במערב שהרבה יותר נעים לגור בהן.
ובהצלחה לכם הנשארים עם המשך החיים במדינה הנפיצה והדתית שתהיה פה.
לגבי פרידמן, אפשר להתחיל להתחשב בדעתו 5 דקות אחרי שייהגר עם משפחתו מגדות הפוטומק לאיזה עיר בקו התפר כך ש, כפי שאומרים האמריקאים, "ישים את כספו היכן שפיו".
28 במרץ, 2019 בשעה 9:20
אפשר לחיות במדינה אחת ויהיה לזה מחיר יתרונות וחסרונות, אפשר גם שתי מדינות לאום. להאחז בתומס פרידמן שופר של הנאו ליברליזם הליברלי זה די מגוחך.
3 באפריל, 2019 בשעה 8:18
קורט
אתה כותב שתי מדינות לאום או מדינה אחת כאילו מה זה משנה, ומציין שלכל אחד מהפתרונות יש חסרונות ויתרונות אבל בפועל זו התעלמות מהמציאות.
פרידמן הוא אומנם ניאו ליברל אבל הוא מבין משהו שרבים מהשמאל לא מבינים -הגלובאליזציה, הטכנולוגיה ומשבר האקלים הביאו לכך שטכנית עידן הלאומיות נגמר. בפרט עידן הכלכלות הלאומיות ואיתם האפשרות לכלכלה לאומית מדינית המקיימת משק לאומי וויכוח לאומי האם ללכת למדיניות רווחה לאומית או לקפיטליזם לאומי.
הסכם אוסלו שנולד בתקופת הצמיחה של הנאו ליבראליזם שריסק את הכלכלות הלאומיות לא הביא ולא יכול היה לביא למדינה לא רק מאחר והישראלים לא נתנו אלא בגלל זה בעיקר.
פרידמן מתמודד בספר החדש שלו עם השינויים העצומים המתרחשים בעולם ומבין את זה ולכן הוא שואל, בפליאה, האם אנו עדיין מקיימים את הוויכוח העקר הזה על איך להגיע לחלוקה של שתי מדינות לשני עמים ומציע ויכוח אחר- איך להגיע לשוויון אזרחי.
באשר לויכוח על מדינת הרווחה כן או לא?
גם זה מת מול הכלכלה הגלובאלית, הטכנולוגיה ומשבר האקלים.
אבל זה לא אומר שאין אפשרות להציב פרספקטיבה של כלכלה שוויונית המספקת רווחה – אלא שבשביל באמת להשיג זאת יש לקיים מאבק ושיח על לאומי.
על זה מדברים כאשר מדברים על כלכלה ירוקה ובת קיימא למשל.
לא כל כך חשוב מה עמדת פרידמן על שוויון כלכלי אלא שהיא עומדת במסגרת הוויכוח הפוליטי כלכלי הנכון – האם לייצר מנגנונים של כלכלה גלובלית שוויונית דמוקרטית וירוקה – או להמשיך בכלכלה הגלובלית הנאו ליברלית, המזהמת והלא שוויונית שמרוקנת את הדמוקרטיות מתוכן ומרסקת אותן .
לצערי השמאל עסוק במלחמה הקודמת – נלחם למען מדינת רווחה במסגרת לאומית במקום להתמודד עם האתגרים הגלובאליים.
נלחם על שתי מדינות לאום חסרות בסיס קיום במקום על מדינה אחת דמוקרטית ושוויונית בתוך סדר גלובאלי חדש
3 באפריל, 2019 בשעה 18:20
האם אין גבול להבלים והזיות על איזה אוטופייה שתתקיים כאן, כביכול, תחת "מדינה אחת דמוקרטית ושוויונית בתוך סדר גלובאלי חדש" ?
כמו שרשמו כאן, הסיבה היחידה שיהודי העולם התקבצו בלבנט היא בשביל קיום כעם נפרד במדינה יהודית נפרדת. אפשר לא לאהוב את זה אבל אי אפשר לא להסכים לעובדה פשוטה זו.
מה יישאר כאן ? קומץ של יהודים ורוב ערבי שיראה להם מאיפה משתין הדג.
שיבושם לכם.