חוק הנאמנות בתרבות – זכות שליטה על מחשבה ויצירה

חוק הנאמנות עוסק בשליטה. הוא קצה הקרחון בניסיון שיטתי וציני לסתום פיות. במסווה של כספי המסים של כלל האזרחים, מבקשת הממשלה להבטיח לעצמה זכות וטו על מחשבה, רעיונות, דעה ויצירה, ולתחום את גבולותיהן

מאת: אמנון פורטוגלי

חוק הנאמנות

חוק הנאמנות של השרה מירי רגב קובע שהממשלה לא תממן תרבות המנוגדת לאמונותיה, לא תממן את האמנים ששואלים בעבודותיהם מה מייצגים סמלי המדינה, מה משמעותו והגדרתו של הקיום היהודי והישראלי, מיהו יהודי ומהי ציונות, ומה משרת את 'קיום העם' בכלל, ומי שיקבע זאת תהייה השרה מירי רגב.

המנטרה הנפוצה ביותר של רגב וחבר מרעיה, היא 'חופש המימון', 'לא נממן תרבות ששוללת את קיום המדינה'. מי שחושב שנושאים כמו מדינה דמוקרטית יהודית,  טרור, כיבוש או הסתה הם בנפשנו ומחייבים ליבון ובירור מעמיק ומתמיד כדי לחלץ אותם מסיסמאות הדמוניזציה ומערכת ההפחדה של שיח הימין, שלא יצפה למימון מממשלה שאינה מסכימה עמו.

לאמיתו של דבר חוק הנאמנות אינו עוסק במימון, אלא בשליטה. הוא קצה הקרחון בניסיון שיטתי וציני לסתום פיות. במסווה של כספי המסים של כלל האזרחים, מבקשת הממשלה להבטיח לעצמה זכות וטו על מחשבה, רעיונות, דעה ויצירה, ולתחום את גבולותיהן.

חוק הנאמנות הוא רק השלב הראשון במלחמה על נפשה ומהותה של ישראל.  מדינה שלא רואה עצמה מחויבת להבטיח את זכותו של כל אזרח לחופש הדיבור והיצירה במרחב התרבותי השייך לכולנו והממומן על ידי כולנו, תגיע במהרה לשלבים הבאים. למאבק שיטתי בכל גילוי של חופש יצירה שלא תואם את רוח המפקד, למאבק שיטתי בכל גילוי של חופש יצירה שנתפש כמחלל את הרוח היהודית, את התפיסה הציונית כפי שהמפקד או השר, ורק הוא, מגדיר אותן.

מוזיאונים, הממומנים מכספי המסים שלנו יתבקשו לסגור שעריהם בפני הציירים של התקופה;

ספריות יסירו ממדפיהן ספרים הפוגעים בקיום העם היהודי ולא תורמים מאומה לתרבות הלאומית;

הוגים וסופרים דיסידנטים בעלי שם יתבקשו להתפטר מאקדמיות וממוסדות במימון המדינה, שכן איך אפשר לצפות ממשלם המסים שיממן את משכורתו של מי שנועץ סכין בלב האומה.

ואם זה נראה אפוקליפטי, אזכיר שכבר היום מוזיאונים מסתירים יצירות אמנות,עבודות מחקר וממצאים מדעיים הפוגעים לדעתם בציבור הדתי-חרדי. כבר היום המל"ג מתיר ואוניברסיטאות מקיימות הפרדה מגדרית כדי לרצות את השליטים.

בשלב הבא תיאסר עבודתם, ויפוטרו מורים, מרצים ופרופסורים במוסדות הממומנים על ידי המדינה, אשר מחקריהם לא תאמו את תפיסת הממשלה. שיצירותיהם לא טיפחו וחיזקו את התודעה ההיסטורית היהודית, את הקשר למסורת ישראל ותורתו, את הרוח של דבקות בארץ ישראל.

חוק הנאמנות מסמן את הגורל המצפה לפרופסורים או למחלקות באוניברסיטאות הנהנות ממימון ממשלתי, שיעסקו, בחקר האיסלאם, בחקר העמים הערביים, בחקר העם הפלסטיני, בחקר הנכבה, שינסו להבין את גודל אסונו של העם הפלסטיני, שבאותה תקופה קצרה של הקמת מדינת ישראל הפכו 700 אלף מהם לפליטים נטולי זכויות אדם ואזרח.

חוק הנאמנות מסמן את הגורל המצפה לפרופסורים או למחלקות באוניברסיטאות הנהנות ממימון ממשלתי, שיעסקו, בחקר הציונות, בחקר העם היהודי, בחקר האינקוויזיציה וגרוש ספרד, שמחקריהם יקראו תיגר על החפיסה המקובלת של חורבן בית שני, של מרד בר-כוכבא, ושל חיי היהודים בספרד לפני הגירוש שהפך חלק מהם לפליטים.

חוק הנאמנות מסמן את הגורל המצפה לאומנים ויוצרים, ישראלים ופלסטינים. שיכתבו על העם הפלסטיני, שיציירו ציורים על הנכבה, שיכתבו שירה על אסונו של העם הפלסטיני. אלו יראו איך היצירות שלהם מסווגות כאמנות מנוונת,  סוטה, משסה ומסיתה, שאינה ראויה כלל להיקרא אמנות, שצריך להחרים אותה.

לפי המאמר של עדה אושפיז

אמנון פורטוגלי, מרכז חזן

 

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6656139

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , ,

Leave a Reply