חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בית-המשפט העליון ימני

נושאים דעות, כלכלת בית, משפט ופלילים ב 18.10.18 1:41

בית-המשפט ימני. גם התקשורת ימנית. הימין החדש החל לתקוף את מערכת-המשפט שהיא בשר מבשרו באותה צורה בה הוא תוקף את התקשורת שבמשך שנים מקדמת את ענייניו

 מאת: ק. טוכולסקי

בג"צ השלים את מסעו מהמרכז-ימין לימין

"הבית היהודי" לא יהודי והתקשורת לא חופשית

איילת שקד מנהיגת "הבית היהודי" משקפת בחזונה במאמרה ב"השילוח" ערכים קפיטליסטים שמרנים פרוטסטנטיים שאין דבר בינם ובין יהדות ודמוקרטיה.  בין ראש השנה ליום כיפור, חשיפת החזון הזו מראה עד כמה לא יהודית היא המדיניות שמבקשת מפלגת "הבית היהודי" לקדם מאת: ק. טוכולסקי

לקריאה נוספת

במשך שנים טפח הימין את השקר שהתקשורת ובתי המשפט הם שמאלנים. שקר שחוזרים עליו מספיק ובהתמדה בדרך כלל תופס. במיוחד אם כמו במקרה שלנו התקשורת היא ימנית והשקר משרת את המטרות של בעלי כלי-התקשורת. בבתי-המשפט בישראל, מתקופת המנדט ועד היום, נחלקו השופטים לשמרנים וליברלים. אנשי ימין כמו מאיר שמיר או בנימין הלוי כיהנו בנחת בצידם של שופטים כמו יצחק נבנצאל ואהרון ברק. למעט בודדים יוצאי דופן כמו אדמונד לוי, שהיה אמנם איש ימין מובהק, אבל, בניגוד לרוב המוחלט של השופטים, גם בעל מספיק רגישות חברתית, היה נדיר למצוא שופט מכהן שיש לו איזושהי תודעה מעמדית ורגישות חברתית מספיקה. הליברלים אולי לא תמכו בהפרטת בתי הכלא כמו השמרנים, אבל גם הם סירבו לקבוע שיש צורך להגדיר מהו קיום בכבוד. הם גם סרבו לקבוע שלעובדים זרים מגיע לעבוד כמו עובדים ישראלים. ועוד ועוד.

במשך שנים, כמו בתקשורת כך גם בבתי-המשפט, האיזון בין ליברלים ושמרנים נשמר. פעם בית המשפט היה שמרני עם גישה ליברלית ופעם ליברלי עם גישה שמרנית. גם האקטיביזם השיפוטי המפורסם לא הפך את בית המשפט לבית משפט אחר, מודע יותר לצרכים של הציבור הרחב. בית המשפט המשיך לייצג את האליטות של מדינת-ישראל ולשמור על האינטרסים של ההון. בסופו של דבר שופטים הם רק בני אדם ובישראל כמו במקומות רבים אחרים שופטים הם חלק מהאליטה, והם דואגים לאינטרס המעמדי של המעמד שלהם.

כל הספינים והמהלומות של הימין כנגד בית-המשפט לא הייתה להם אחיזה במציאות. בית- המשפט נותר במקומו: במרכז ימין הישראלי. רק שהמרכז-ימין נמחק. הליברלים של פעם שיכלו להילחם על זכויות אדם כמו חברי-כנסת מהליכוד, פרופסור האנס קלינגהופר, או השופט בנימין הלוי וחבריהם נכחדו. השופטים נותרו במקום, הימין הלך ימינה, הליברליות שעד 1992 הייתה מזוהה עם הליכוד הפכה להיות מוצגת כ"שמאל". השמאל האמתי הודחק לשוליים ונמחק מהתודעה הציבורית, והימין החדש החל לתקוף את מערכת-המשפט שהייתה במשך שנים בשר מבשרו באותה צורה בה הוא תוקף את התקשורת שבמשך שנים מקדמת את ענייניו.

בשנים האחרונות הפכו שורה של שרי-משפטים את בית המשפט העליון, שהיה תמיד במחוזות הימין-מרכז לימני לחלוטין. שורה של מינויים הבטיחה שבית-המשפט יהיה ימני מאוד לשנים ארוכות. מבחינה מדינית , כלכלית וביטחונית בית-המשפט היה ימני לאורך שנים, אבל כעת גם הרגישות הסמלית לזכויות יסוד ולשוויון בפני החוק נגוזה.

השופטים החדשים הם משרתי-הון מסורים לא פחות משהם משרתים את נגע הכיבוש כמו בעבר, אבל אפילו את עלה התאנה של זכויות-האדם הם לא עוטים. האקטיביזם של בית המשפט הולך ותופס תאוצה מהותית לראשונה, והוא הופך לא פחות מהכנסת הנרצעת לכלי שרת של הממשלה וחותמת גומי למדיניותה.

בג"צ היה עד לא מזמן בלב הקונצנזוס המזויף שהאליטות יצרו לישראל, מאוזן בגדול בין ליברלים במרכז לשמרנים וניאו-שמרנים בימין (לשופטים שמייצגים שמאל לא היה מקום בבג"צ הישראלי) אבל כעת האיזון המעוות הזה נגמר. בג"צ כבר שייך רק לימין הקיצוני.

ערב יום הכיפורים, פסק בית-המשפט העליון כי תקנות הבקעה עומדות ותקפות. למי שלא מכיר את התקנות המרושעות האלה, אלו תקנות שדורשות כי עובד לא ישראלי המתלונן בבית הדין לעבודה כנגד מעבידו יצטרך להפקיד ערבות. אם יפסיד בתביעתו נגד המעביד, הערבות תחולט.

שרת המשפטים הנוכחית, מצאה לנכון לפגוע בעובדים הכי פגיעים בשוק העבודה הישראלי. אלה הם עובדים לא ישראלים, עובדים שכל מחקר מראה שהם בתחתית סולם השכר, שזכויותיהם לא ניתנות כחוק ושמעסיקיהם מנצלים אותם בכל דרך שניתן להעלות על הדעת. שרת המשפטים העניקה  מתנה למעסיקים הפוגעניים ביותר במשק, הלא הם מעסיקי הזרים. היא מונעת מעובדים את היכולת לגשת לבית-המשפט. מהיכן אמורים עובדים, שמרוויחים פחות מכל שאר העובדים, להעמיד את כספי-הערבות כדי לתבוע את המגיע להם? ממתי בכלל נדרשת בישראל ערבות שכזו. האם אנחנו באמת לא מבינים את העובדה שהזרים כרגיל "נדפקים" ראשונים, אבל אחריהם, אם נישאר אדישים, יגיע גם תורנו? בכל מקרה, נחשו מה? בית המשפט העליון ה"שמאלני/אקטיביסטי", דחה את העתירה נגד התקנות המפלות הללו. תקנות אלה פוגעות בעקרונות המשפט הישראליים וגם באמנות הבינלאומיות עליהן חתומה ישראל בנוגע לזכויות עובדים. ההרכב כלל שופטים מכל הספקטרום של בית-המשפט, והוא אישר את סמכות המדינה להפלות בין עובדים, לעשוק את החלשים ולפגוע בזכות של כל אדם לחפש סעד על עוול מבית המשפט.

בקיצור, הוכיחו לנו שבית המשפט שלנו השלים את התזוזה ימינה ולא רק, ששופטים שהם אולי ימנים מדינית אבל בעלי תפיסה חברתית כבר לא ישבו בו. רק נאמני-ההון המובהקים, ליברלים ושמרנים ישבו בו.

אני מקווה, לפחות בשביל השופטים שכתבו וחתמו על גזר-הדין שהם לא טרחו לצום בכיפור. אולי הם קונים את מקומם בעולם הזה. אבל בלי שום ספק, הם איבדו את מקומם בעולם הבא. בית המשפט כבר אינו "מאוזן" בין משרתי-הון שונים. הוא שייך כל כולו לימין הכלכלי והמדיני וככה הוא גם נראה.

האמת, עדיף כך, ללא מראית העין ובאופן שמראה לנו כיצד שלטון של השרים ה"נכונים" מעצב את בית-המשפט.

כאשר במקום עמותות ותנועות תהיינה לנו מפלגות עם רוב בכנסת שמתוכן יבוא שר משפטים, נוכל גם אנחנו לעצב את פני בית-המשפט.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    מאיר שמגר במקום מאיר שמיר….

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    גם הגיבוי שנתן בית המשפט להריסת חאן אל אחמר משקף את העובדה ששופטים בו קשובים לאווירה השלטונית ומצייתים לה.

  3. ק. טוכולסקי :

    יש שופטים בירושלים נאמר בידי בגין אחרי שהם אשרו בפלפול משפטי מתוחכם את שוד הקרקעות עליהם עומדת אלון מורה. בית המשפט תמיד היה פתוח לגזל של הפלסטינים.

  4. רפי לאופרט :

    הייתי מברק על העובדה אילו הייתה נכונה

    אלא שכמו דעות אחרות שמציג טוכולסקי כהצהרות יחיד מטעם עצמו, גם זו איננה מחזיקה מים.
    אגב, אינני סבור שבית המשפט צריך להיות ימני, כשם שאינני סבור שהוא צריך להיות שמאלני. הוא צריך לייצג באופן סביר את עמדות כלל הציבור בשאלות היסוד.
    מאחר והחלטותיו נגזרות בין היתר מדעת השופטים ומהשקפות עולמם, איזון כזה מוסיף הרבה מאוד בריאות לדימוי, לאמון ולמעמד בית המשפט בציבור.
    הוויכוח העקרוני שבאלת ההירארכיה בין מוסדות השלטון במערכת דמוקרטית, הוא אחר ונפרד. יסודו בשאלה מיהו מקור הסמכות (הריבון) בדמוקרטיה והאם יתכן שיהיה גורם שתחת תירוץ כזה או אחר יפקיע מידי הריבון את ריבונותו. תשובתי לכך: משום פנים ואופן לא. ללא זהות ברורה ויציבה של הריבון אין דמוקרטיה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.