חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

דגם המדינה האחת מסוכן – הפתרון: שתי מדינות

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 28.09.18 0:15

דגם שתי המדינות לשני עמים יאפשר לנו ולעבור  לצד הנכון של ההיסטוריה, הצד  של אלה השואפים לקדם ערכי מוסר אוניברסאליים ("תיקון עולם" במושגים שלנו) במקום לראות בכוח ובקשרים עם בעלי כוח את הדרך למימוש מאוויים

מאת: גבי אנדי

"מדינה אחת"

א.ב. יהושע הכריז לא מזמן על נטישת החזון של שתי המדינות לטובת "מדינה אחת שוויונית". הוא הסביר את התפנית המדהימה בעמדתו בכך שמפעל ההתנחלות יצר עובדות בשטח שלא מאפשרות  פתרון אחר—ואם כבר, יש לשאוף לממש לפחות את ערך השוויון, שהוא אידיאל מאחד ובעל עוצמה. הוא לא התייחס לפוטנציאל ההתפוצצות המובנה בעצם רקמתה של מדינה כזאת , שהרי מדינות דו-לאומיות  (או רב-לאומית )  במזרח התיכון משמשות זה מזמן כמקפצה למלחמות אזרחים עקובות מדם ,שכל  "הכרעה" בהן היא רק פסק זמן לקראת המערכה הבאה. זוהי תמצית ההיסטוריה של לבנון  .זה הרקע לטרגדיה הסורית—וגם העיראקית והתימנית—של ימינו. זה גם מה שהוביל למלחמת אזרחים שלא ברא השטן ביוגוסלביה ז"ל. בכל המדינות האלה, אגב, יחידות הצבא והמשטרה התפרקו באופן כמעט מידי לפלנגות עדתיות כדי להצטרף ללחימה. בוקה ומבוקה ומבולקה– זו המשמעות המעשית של מדינה דו-לאומית במחוזותינו.

החזון של המדינה האחת השוויונית  אכן נשגב– יותר, ייאמר בכנות, מזה של מדינה יהודית לא-שוויונית—אבל הוא כל כך רווי בחומר נפץ שאסור להיגרר אליו אפילו על רקע תסכול עמוק. פתרון שאינו פתרון לא ראוי להישקל—ולא יועילו פניות לדמיון היצירתי בנוסח "אם תרצו אין זו אגדה". מי שמתעלם מההיסטוריה חוטף קריאת השכמה מחרידה ממנה , הוא וצאצאיו.

חסידי "ארץ ישראל השלמה" ייטיבו אף הם לשעות ללקחי ההיסטוריה. אמנם  יש בעיות בטחון כמעט אינהרנטיות  בפתרון שתי המדינות. הנסיגות שלנו הניבו מנה גדושה של אלימות—אבל דגם המדינה האחת מסוכן פי כמה וכמה. יעידו על כך התכניות הגאוניות המועלות על ידי חסידי הסיפוח כדי שהכוח השלטוני יישמר בידינו. מעטים מאד בימין שותפים לתמיכת הנשיא ריבלין באזרחות שווה לכולם. השאר מנפנפים בפטנטים המיועדים לסרס את הכוח האלקטורלי של המתאזרחים החדשים. פלוני מדבר על מעמד דומה לזה של תושבי מזרח ירושלים, שאינם רשאים להצביע בבחירות הכלליות. אלמוני ממליץ להציב  תנאי נאמנות דרקוניים כבסיס לקבלת מעמד מעבר  ל"תושבות". אחרים דוגלים  בשמירת הרשות הפלשתינאית כדי שהיא תשמש כמקור האזרחות הבלעדי של תושבי הבנטוסטנים הפלסטיניים המצטמקים שיוותרו בשטח ה"סופר-משוחרר". יש גם כאלה התומכים בצעדים לעידוד הגירתם למדינות אירופה (הרי קיים מחסור בפליטים ערביים בארצות האלה…). המשיחיים החרד"ליים ותומכיהם מסוממי הכוח והאידיאולוגיה אינם זקוקים לטריקים כאלה. הגאולה וודאית, הם מסבירים, אם רק לא נאבד את האמונה בדרכנו ונאמץ תקיפות קנאית. למשל, הקמת בית המקדש השלישי…

מה שכולם מסרבים להבין הוא שאם נגיע  למצב של שוויון דמוגרפי  בתוך מדינה אחת ,הפטנטים האלה לא יועילו. הצד הפלסטיני ידרוש שוויון מלא כולל נתח גדול מאד בשלטון ובכוחות הביטחון –ויותר ויותר אנשים בעולם המערבי  יתמכו בדרישותיהם. מלחמת אזרחים  קשה תפרוץ כשאנו משוללי העוגן הדמוקרטי-מוסרי שהעניק למאבקנו עד כה עוצמה פנימית ותמיכה חיצונית. כל תוצאה תהיה גרועה, אפילו אם נשיג ניצחון מוחץ על הקרקע.

לכן רבים שואפים שהמצב הנוכחי פשוט יימשך. זה בעצם מה שרוב הישראלים רוצים—והאחוז הגבוה של שביעות רצון בסקר של ה OECD מצביע על כך. הצלחנו להדוף לחצים לסגת אפילו בכהונתו "העוינת" של אובמה והממשל החדש בוואשינגטון מיישר אתנו קו. יש רגיעה יחסית ביהודה ושומרון ו"אינתיפאדת  היחידים" דעכה. משימתנו, אם כן, היא לתמרן כדי להבטיח את המשך המצב הזה בעתיד הנראה לעיין ואף מעבר לכך.

כאשר האינתיפאדה  השנייה דוכאה אני נמניתי עם תומכי המדיניות הזאת. העתיד היה לוט בערפל ולא העזתי לחשוב על נסיגת צה"ל מאף עיר, כפר או מחנה פליטים בצד השני של הקו הירוק. ואולם, לא לעולם טראמפ ולא לעולם אבו מאזן ולא לעולם  המלחמה בסוריה ולא לעולם הגל הלאומני במערב—ולא לעולם חוסן. דעת הקהל הפלסטינית חוזרת לצדד בדגם של "המדינה  החילונית המשותפת"—ונוכח המציאות הקולוניאלית  בשטחים ( לבושתי אין הגדרה הולמת יותר ) , חוגים רבים בעלי משקל בעולם הגדול זזים לכיוונם. רוב הנוצרים האוונגליסטים (לא כולם) תמיד יעמדו לצדנו ,אבל הם מיעוט בעולם הנוצרי, אפילו בארה"ב. היהודים האורתודוקסים הלא-חרדיים במערב יישארו נאמנים אך הם מיעוט עוד יותר קטן. ניתן לצרף למחנה גם אי-אילו משטרים לאומניים ותנועות איסלמופוביות  ברחבי אירופה, אבל לא הם יכריעו את הכף. כאשר נתייצב מול קואליציה גדולה  של מדינות ומוקדי-כח בינלאומיים הדורשים בכל פורום  אפשריOne man, one vote" ", נתגעגע לימים העליזים של הBDS. האם אנחנו רוצים—על אף כל ההבדלים המהותיים – למצוא את עצמנו יום אחד בנעליה  המצורעים של דרום אפריקה לשעבר?

לכן הפתרון חייב להתבסס על חזון שתי המדינות. זה לא אידיאלי מבחינות שונות אבל אין בלתו. זה יציב בפנינו אתגרים אבל אין ספק שנדע לעמוד בהם. במוקדם או במאוחר יצר ההישרדות יאלץ אותנו להתפכח מהחזון המשכר של "ארץ ישראל השלמה". זה גם יאפשר לנו ולעבור  לצד הנכון של ההיסטוריה, הצד  של אלה השואפים לקדם ערכי מוסר אוניברסליים ("תיקון עולם" במושגים שלנו) במקום לראות בכוח ובקשרים עם בעלי כוח את הדרך למימוש מאוויים.

מה הסידורים שיידרשו בשטח? אילו גבולות ייקבעו? איך נדאג לצרכי הביטחון שלנו? זה כבר שלב ב'. ואם הפלסטינים יטרפדו, אם שוב לא יפספסו הזדמנות כדי לפספס הזדמנות? זו תהיה הבעיה שלהם. הבעיה שלנו היא לעצור את הדהירה שלנו למציאות שתוביל למיטת הסדום  של "מדינה אחת" וככל שנקדים ייטב לנו. כמו שדה קלרק , שותפו האפריקנר הלבן של נלסון מנדלה בעיצוב ההסכם שהעביר את השלטון בדרום אפריקה לידי הרוב השחור ללא אלימות, העיר בביקורו בארץ: "היתרון הגדול  של ישראל לעומתנו הוא שמקובל בעולם שפה יהיה הסדר של שתי מדינות. אל תתנו לזה ללכת לאיבוד כי האלטרנטיבה תהיה איומה."

כאשר הלחץ הבינלאומי יכריח אותנו לחזור לחיקו החמים של פתרון שתי המדינות, הליכוד וודאי יסית  את תומכיו נגד "הסמול הבוגדני בראשות הקרן החדשה" כאחראי למצב– אבל אחרי הפורקן הדמגוגי  הוא אשר יצטרך לבצע את המהלכים הנחוצים –כולל ההתמודדות עם ההשתוללות החרד"לית  הוודאית. לא יהיה מנוס מכך. הרי בארץ ציון וירושלים "רק הליכוד יכול".

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.