חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מנדלבליט – יועץ משפטי המשרת שרי-ממשלה ולא את האינטרס הציבורי

נושאים דמוקרטיה במדרון, התמונה הגדולה, משפט ופלילים ב 25.09.18 0:37

אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, מאמין בדגם יועץ שתפקידו לשרת את האינטרסים של שרי הממשלה ולא את האינטרסים של הציבור. תפיסה זו מנוגדת לתפיסה הנהוגה הרואה ביועמ"ש שומר סף, המקדם את האינטרס הציבורי, שומר זכויות אדם ודואג למינהל תקין

 מאת: אמנון פורטוגלי

'דגל שחור משפטי', מנדלבליט והקונסיליירי

ד"ר אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה מאמין כי התפקיד העיקרי של היועץ משפטי לממשלה והיועצים המשפטיים של משרדי הממשלה השונים, הוא לסייע לממשלה לקדם את מדיניותה. הוא מאמין בדגם של יעוץ משפטי הכפוף ומשרת את האינטרסים של שרי הממשלה, ולא בדגם של יעוץ משפטי הרואה את תפקידו כמשרת הציבור והמחויב לאינטרס הציבורי ולנורמות של יושרה מקצועית.

התפיסה של מנדלבליט משנה את נורמות הממשל המשפטיות שהיו נהוגות בישראל (עד מינויו של ויינשטיין).

מנדלבליט הציג את תפיסתו באשר לתפקיד היועץ המשפטי והפרקליטות בנאום בכנס לשכת עורכי הדין באילת ב-4 באפריל 2016:

"…….גם באותם מקרים שהם נדרשתי לקבוע כי קיימת מניעה משפטית מנקיטת צעד שלטוני מסוים, פעלתי בשיתוף הדרג הנבחר על מנת למצוא דרך פעולה חלופית, אשר מגשימה ככל הניתן – וגם אם לא באופן מלא – את המדיניות המבוקשת, תוך עמידה בדרישות החוק."

המשמעות של התפיסה המוצגת בידי מנדלבליט היא שבאותם מקרים שבהם קבע היועץ המשפטי כי קיימת מניעה משפטית מנקיטת צעד שלטוני מסוים, הוא צריך לפעול, בשיתוף הדרג הנבחר, על מנת למצוא דרך משפטית חלופית.  דרך אשר תאפשר לבצע, גם אם לא באופן מלא, את המדיניות המבוקשת, תוך עמידה בדרישות החוק, כפי שהוא מפרש אותו מחדש במטרה לרצות את השלטון.

מול עיננו מתבצע הוקוס-פוקוס משפטי, קיימת מניעה משפטית, לא קיימת מניעה משפטית.

בהגדרת התפקיד של היועץ משפטי לממשלה, היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה השונים והפרקליטות לפי מנדלבליט, אין איזכור לנורמות של יושרה מקצועית משפטית ואין איזכור לתפקיד כמשרת הציבור המחויב לאינטרס הציבורי.  בין מוסריות וצייתנות מנדלבליט בחר בצייתנות.

המסר של מנדלבליט ברור. היועץ המשפטי לממשלה, היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, ובכירי משרד המשפטים, צריכים להיות ולפעול כפקידים שפלי רוח, צייתנים וכנועים, שאינם עצמאיים ובעלי תעוזה ציבורית. הנאמנים לאלו שמינו אותם לתפקידם ולממונים עליהם, יותר מאשר לציבור.

המיומנות המשפטית הנדרשת מהיועצים המשפטיים ומהפרקליטות, לפי מנדלבליט, היא לחפש פרצות בחוק, למצוא לקונות, וכאשר זה נוח, להסתמך על חוקים ארכאיים מימי העות'מנים והממשל הבריטי, מלפני היות ישראל מדינה עצמאית, לפרש פרשנות המתאימה לרוח השר, ואם צריך, להאריך את החקירות עד אינסוף, והכל כדי לרצות את השר.

'דגל שחור משפטי'

נראה שלמנדלבליט אין מעצורים בדרכו לרצות את השר או הממשלה. צריך להזכיר לו את המושג 'דגל שחור' המתנוסס מעל מהלך בלתי חוקי בעליל, סמל למעשה או מצב פסולים לגמרי מבחינה מוסרית וערכית.

ואכן, לפי עידו באום הפרשן והעורך לענייני משפט של דה-מרקר, "אינספור פעמים נדרשים היועצים המשפטיים של משרד ממשלתי להתייצב מול שרי ממשלה שקידמו מדיניות לא חוקית בעליל או פעלו בעצמם באופן לא חוקי."

מול התפיסה של מנדלבליט יש לשים את התפיסות ההפוכות של השופטים העליונים אגרנט וזמיר. כאן אצטט מדברי עו"ד אבי ליכט המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שפרש לאחרונה, בהרצאה במסגרת יום עיון על חוברת "המדריך לחקיקה" – מסמך שליכט גיבש באחרונה ואמור להנחות את המשפטנים שומרי הסף:

"אמנם תמיד היו התנגדויות לעבודת משרד המשפטים, אבל בשנים האחרונות התפקיד, ועיקר הפעילות שלנו של שמירת סף, קידום אינטרס הציבור וזכויות אדם, נתפשים בקרב קהלים גדלים והולכים – כולל בכנסת ובממשלה – כלא לגיטימיים, קמה גישה אידיאולוגית שמסבירה שמה שאנחנו עושים אסור. את הגישה הזאת אפשר לתמצת בשתי מלים: 'מי שמכם?'".

בהמשך הדגיש ליכט "חובה עלינו לומר את דעתנו גם כשאין רק מניעה משפטית. תפקידנו הוא גם לקדם זכויות אדם ומינהל תקין", אבל סייג כי "זהו לא שיח כופה אלא שיח של שכנוע והצפת הקשיים. אם נגיע לעולם של יש או אין מניעה, זה יקשה עלינו והשאיפה היא לא להגיע להטלת וטו"

מנדלבליט רוצה למעשה יועצים משפטיים ופרקליטות שיפעלו כקונסיליירי, שיפעלו לפי גחמות השר, שימצאו את הפרצות בחוק, שיפרשו את החוק בפרשנות המתאימה לרוח השר, כדי לרצות אותו. ובמידה והמעשה כבר נעשה, גם אם הוא בניגוד לחוק, שימצאו את הדרך המשפטית כולל חקיקת חוקים, כדי להכשיר את השרץ, ולחלץ את השר או המדינה מהבוץ. זה התיאור של קונסיליירי, ושל עורכי דין ומשפטנים המשמשים כ'חרב להשכיר'.

כל זה נעשה כבר עתה בריש גלי ע"י החטיבה להתיישבות, ארגון הצל של הממשלה ביהודה ובשומרון, ב'התנחלויות בלתי מוכרות',  כך זה היה עם סעיף 52 במתווה הגז, זה נעשה עכשיו לבדווים בדרום הארץ, זה יעשה לכולנו, וזו תהייה המציאות של חיינו אם היועץ המשפטי לממשלה ובכירי משרד המשפטים, יאמצו ויפעלו ברוח מנדלבליט.

כדאי לקרוא את דברי דינה זילבר מבכירי משרד המשפטים, שהזהירה מהפיכת הייעוץ המשפטי לממשלה ולשרים ממשרתי ציבור לקונסיליירי של השלטון:

"הערכים שלאורם פועלים [משרד המשפטים מימיו הראשונים ולאורך הדורות וכל היועצים המשפטיים לממשלה ולמשרדי הממשלה] וכן שיטות העבודה נותרו כשהיו ולא השתנו. משרתי ציבור ולא "קונסיליירי" של השלטון; שמירת סף לגיטימית ולא אימפריאליזם משפטי; אג'נדה מוסדית של מחויבות לערכי יסוד של השיטה המשפטית, לזכויות אדם, שלטון חוק, מינהל תקין והגנה על האינטרס הציבורי ולא אג'נדה אישית; שליחות ציבורית ועשייה מתוך תפיסת נאמנות של הציבור בכללו ולא שיקוף אינטרס נקודתי גרידא של שר, מנכ"ל וכו'."

יועץ משפטי ופרקליטות של שרי ממשלה. של שרים המקדמים מדיניות לא חוקית בעליל או הפועלים בעצמם באופן לא חוקי. יועץ משפטי ופרקליטות של ממשלה המכופפת את החוק, המחוקקת חוקים שמטרתם לטהר ולהלבין פעולות בלתי חוקיות, ממשלה הפועלת בצורה פסולה מבחינה מוסרית וערכית, הם כ'קונסיליירי' של השלטון.

וכדאי לקרוא את דברי פרופ' רות גביזון:

"האם יועץ משפטי רשאי לסייע ל״לקוחו״ למצוא כל פרצה אפשרית בחוק, אף אם ייצור הדבר מצב שיהיה בו ״נבל ברשות התורה״? או האם הוא חייב לנווט את לקוחו לנהוג בצורה ראויה אף אם זו אינה נדרשת על־ידי האות הברורה של החוק?"

"…..שהמחויבות לאינטרס הציבורי ולנורמות של יושרה מקצועית מגבילה את מחויבותו של משפטן בשירות הציבור לרשות."

השר, ולא הציבור, יהנה מחסיון עורך דין־לקוח עידו באום, שהוזכר קודם, מתאר חלק מהבעיות בתפיסה של מנדלבליט במאמר ב'דה-מרקר' בכותרת 'מבוא לשחיתות: החוק החדש של איילת שקד הוא רק ההתחלה'.

עו"ד גיל ברינגר, יד ימינה של שרת המשפטים אילת שקד, הוא דמות חשובה במשרד המשפטים, ועמדתו משקפת את עמדתה של שקד. בכנס משפטנים שעסק בדמותו של המשפטן בשירות הציבורי הסביר ברינגר, ואני מצטט מהמאמר של באום:  "כי התפישה הנכונה של תפקיד המשפטן בשירות הציבורי היא שבינו לבין השר יש "יחסי עורך דין־לקוח". בעיניו, השר הוא הלקוח. זאת, בניגוד לתפישה המקובלת בקרב משפטני השירות הציבורי כיום, שלפיה המדינה והציבור הם האינטרס שאותו משרת המשפטן עובד המדינה, גם אם השר הוא הלקוח."

הבעיה האיומה היא שאם תתקבל הגישה של מנדלבליט, ברינגר ושקד כי בין המשפטן בשירות הציבורי לבין השר יש "יחסי עורך דין־לקוח", הרי שמתקיים גם חיסיון ביחסי עורך דין־לקוח בין היועץ המשפטי למשרדים השונים לבין השרים.

"חיסיון כזה חוסם את האפשרות לחקור עורך דין על מידע ומסמכים שקיבל מהלקוח. בישראל החיסיון גורף ביותר וניתן להסיר אותו רק במקרים נדירים ביותר. למשל, אם עורך הדין היה שותף בעצמו לעבירה שביצע הלקוח."

באום ממשיך:  "מחקרים רבים מראים כי החלת חיסיון על ייעוץ משפטי מאפשרת ללקוח שמעוניין לעבור על החוק לקבל מעורך דינו ייעוץ שמתמקד בשאלה כיצד לעבור על החוק באופן מיטבי. זאת, בלי שעורך הדין יהיה שותף בעצמו לדבר העבירה ובלי שניתן יהיה לקבל מעורך הדין מידע מפליל על הלקוח."

אם כפי ששקד, מנדלבליט וברינגר רוצים, היועץ המשפטי במשרדי הממשלה יהפוך להיות איש אמונו של השר. הכפוף ומשרת את האינטרסים של שרי הממשלה, הרי שכאשר שרי הממשלה ירקמו מהלכי שחיתות בסיוע היועץ המשפטי שלהם, חוקרי המשטרה לא יוכלו לחקור את היועץ על שיחותיו עם השר.

אמנון פורטוגלי, מרכז חזן

לקריאה נוספת:

"גיל ברינגר – על היועץ המשפטי לממשלה ובכירי משרד המשפטים" – חדשות האנרגיה במזרח התיכון

"היועץ הנאמן של איילת שקד חושף תפיסה מסוכנת" – גלובס

המאמר של גיל ברינגר ב"השילוח"

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , ,

4 תגובות

  1. daniel doron :

    may name is daniel doron from eilat 204085922

  2. אנה ינקלביץ :

    סיימתי עורכי דין בצבא ועבדתי שנה ברחוב כשוטרת תנועה אשמח אם תקבלו אותי לעבודה

  3. רפי לאופרט :

    אין זו פעם ראשונה שפורטוגלי מתווכח עם הימין ע"י גיבוב מובאות מדברי השמאל.

    לכך יש שלוש הערות:
    1. השמאל איננו אלוהים, ולא כל מה שהוא מאמין בו נכון, אמת ומחייב אוטומטית את הכל וכולם.
    2. מחלוקת עם בני פלוגתא אינך פותר עי"כ שאתה מציג להם דעות זהות לשלך מפי אנשים התומכים באותה השקפת עולם. ההיפך הוא הנכון. רק שכנוע בדרך העובדות או בלוגיקה חלופית הוא בעל ערך בשיח מסוג זה.
    3. ללא קריטריונים ברורים של מה מוסכם ומה אינו מוסכם, וכיצד מתמודדים בדרך הוגנת עם מה שאינו מוסכם, אין סיכוי להבנות. גינויים אינם עוזרים במקרים אלה.

    הוויכוח עם איילת שקד הוא בדיוק הוויכוח ממין זה. אם הכנסת היא נציגת הציבור הנבחרת, לא יתכן שבכל מקרה של פער-השקפות בינה לבין בתי המשפט (שאינם נבחרי-ציבור) ההכרעה הסופית תהיה בידי בתי המשפט. זה אלמנטרי מבחינה לוגית ועקרוני מבחינה דמוקרטית.

  4. דליה :

    דמוקרטיה מאופיינת בהפרדת רשויות. שקד רוצה להשליט את הרשות המבצעת על הרשויות האחרות

    רפי. הכנסת היא נציגת הציבור הנבחרת. היא הרשות המחוקקת. דמוקרטיה מאופיינת בהפרדה בין שלוש הרשויות: מבצעת, מחוקקת ושופטת. כל רשות היא עצמאית. איילת שקד היא חלק מהרשות המבצעת. היא רוצה להשתלט על הרשות השופטת. היא רוצה שהיועצים המשפטיים יהיו כפופים לשרים. זה לא דמוקרטי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.