מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
יחס ממשלת ישראל למיעוטים – הסתה, ניכור וגירוש
במקום לחבק קבוצות מיעוט לא יהודי ולאפשר להן להשתלב ולפתח נאמנות, הרשויות בישראל דורכות עליהן, מפקירות אותן וגורמות להקצנתן. כך עם הבדואים בנגב ועם היישוב חאן אל-אחמר, עם "העברים השחורים", עם מבקשי-המקלט
מאת: גבי אנדי
הלאומנות כחוויה ישראלית מזוכיסטית
אם באת לשבת ליד המקומיים, אינך שולל את קיומם. כאשר אתה בא לשבת במקום המקומיים, אתה שולל את קיומם! ואז, יוצרים מציאות משפטית שנותנת הכשר חוקי למעשים לאומניים-גזעניים של פינוי ישובי הבדואים. להושיב ליד, לא במקום
מאת: עמוס גבירץ
הכשל המוסרי של המפעל הציוני – פינוי ישובי הבדואים
המקרה הקלסי הוא הבדואים בנגב , שפעם הניפו דגלי ישראל והתנדבו לצה"ל בהמוניהם ( כן!!)—אבל יש דוגמאות נוספות לרוב. למשל, הכפריים הנוצריים מבירעים ואיקרית ליד גבול הצפון, שנענו לבקשת צה"ל לפנות "זמנית" את יישוביהם במלחמת העצמאות, הסכימו עם הזמן לא לתבוע את הקרקעות שעליהן הוקמו יישובים יהודיים והפגינו הרבה רצון טוב עד שממשלה אחר ממשלה—משמאל ומימין– חזרה בה מהבטחתה להחזיר אותם למה שנשאר מכפריהם. הם הרבה פחות ידידותיים כלפי המדינה היום.
ועוד : זוכרים את "העברים הישראליים" ( "העברים השחורים" מדימונה ) , שהובטח להקים עבורם כפר בנגב ולהסדיר את מעמדם כדי שיוכלו להיות אזרחים נאמנים ומועילים — כולל שגרירים של רצון טוב לקהילה האפרו-אמריקאית החשובה והמתחזקת בארה"ב? ההבטחה נגרסה כשלג דאשתקד.
וכיום? נא להכיר את חאן אל אחמר , ישוב בדואי קטן של מפונים מהנגב בתש"ח שהממשלה החליטה להרוס ולשלוח את תושביו להסתדר בפאתי מזבלה של ישוב פלסטיני עוין כדי לאפשר לכפר אדומים להתרחב לכיוון מזרח. הבדואים—בתמיכת עשרות מתושבי "הכפר"—הציעו להשתלב בשכונה משלהם בכפר אדומים הגדול והמתפתח אבל הממשלה מסרבת לסטות מעמדתה. מדוע לבחון פתרון יוצא דופן למיעוט לא -יהודי אם ניתן פשוט "להעיף אותו"?
ומה חדש עם מבקשי המקלט? במקום לבצע את ההסכם עם נציבות האו"ם לפליטים , שבמסגרתו חצי ממבקשי המקלט מאריתריאה וסודאן היו עוברים למדינות מערביות והחצי השני היה זוכה להשתלב ברחבי הארץ במעמד של פליטים (תוך כדי עזיבת דרום תל-אביב על ידי רבים מהם) ,מדברים שוב על פתיחת מיתקן חולות והדמגוגים בגרוש מבטיחים שוב "לפתור את בעיית בג"ץ ולהחזירם לאפריקה". עוד נתגעגע להצעת האו"ם…
הפוליטיקאים הישראליים טיפחו בשיטתיות—ובמנה גדושה של אטימות וטמטום—נוסחת פלא ליצירת ריכוזים של מיעוטים מרירים ומנוכרים: תחילה מתעלמים מהם , תוך כדי הפרחת הבטחות שווא בעלי מראית עיין של פתרון. בשלב השני מסיתים נגדם ומפקידים את עניינם בידי המשטרה. כששוטרי ישראל לא מצליחים לרבע את העיגול , פוגעים בתנאי קיומם ,כולאים חלק מהם ומתחילים לגרש לחו"ל. וכאשר השיטה האחרונה מתגלה כלא מציאותית — בהחלט לא בגלל בג"ץ– פשוט מפקירים אותם וחוזרים להסתה ולהבטחות "אבו עלי" בפורומים המתאימים. והתוצאה? עוד ניכור ועוד מרירות ועוד אובדן של בעלי ברית.
אין סיכוי להחזרת מבקשי המקלט מאותן שתי מדינות עד שהשלטונות בהן יכריזו באופן אמין על חנינה כללית למתנגדים פוליטיים ומדינות אירופה המערבית יובילו מדיניות של "החזרה"—וזה לא יתרחש בעתיד הקרוב. אז כדאי מאד שבמקום להפוך את שנת ה'תשע"ט לעוד שנה אבודה , הממשלה תשתחרר מלפיתת החנק של שפי פז ומרעיה ותעשה מעשה של תיקון. החברה הישראלית תצא נשכרת לא רק מבחינה כלכלית וחברתית אלא גם מבחינה מוסרית.
כמה מרענן יהיה אם ממשלת ישראל תיתן אף היא את דעתה לקיום מצוות בין אדם לחברו בעשרת ימי התשובה.
תגיות: בדואים, חאן אל אחמר, מבקשי-מקלט, מיעוטים
קישור קבוע
תגובות