מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
אמנסטי –דו"ח: מדיניות ישראל ל"עזיבה מרצון" היא כפייה בלתי-חוקית
תנועת אמנסטי אינטרנשיונל העולמית קובעת בדו"ח מיוחד "בלתי חוקי ובכפייה" שמתפרסם היום כי למרות מכבסת המילים והשימוש במונחים מתייפייפים – מדובר בגירוש מבקשי מקלט, ולא בעזיבה מרצון, וזוהי מדיניות אכזרית ובלתי חוקית
דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל קובע: מדיניות ישראל של "עזיבה מרצון" של מבקשי מקלט מאפריקה וגירושם – מדיניות של כפייה בלתי חוקית
חן בריל אגרי מאמנסטי אינטרנשיונל ישראל אמרה על הדו"ח החדש: "למרות כל השינויים והתהפוכות שראינו בתקופה האחרונה, עדיין אין בישראל מערכת מקלט, אין מעמד למבקשי המקלט ואין להם ביטחון. בתוך כך, ממשלת ישראל ממשיכה לשלוח מבקשי מקלט לאוגנדה, להחתים אותם על ערימת שקרים שאין כל קשר בינה לבין המציאות, ולזרוק אותם שם בלי אישורים, בלי גישה למערכת מקלט, בלי כלום. כל זה במסגרת מהלך בלתי חוקי ואכזרי מתחת לרדאר בישראל ובאוגנדה, בכוח, תחת לחץ, ומבלי לספק להם כל הגנה".
בריל אגרי הוסיפה כי "הדו"ח החדש חושף עדויות עדכניות של מבקשי מקלט שהגיעו לאוגנדה השנה, ומציגות מציאות שונה מאוד מהבטחותיה ומהסבריה של ממשלת ישראל. הדו"ח מבהיר כי תחת אי תפקודה המכוון של מערכת המקלט, יחד עם חקיקה שנועדה להקשות על חייהם של מבקשי המקלט והבטחות השווא שניתנות להם – מדובר בגירוש ולא בעזיבה מרצון. לא משנה איך ממשלת ישראל מנסה לקרוא לכך. הדו"ח מציג עדויות חזקות מאוגנדה על מהלכים בלתי כשרים בעליל, ועל ידה הארוכה של ישראל שיודעת כל מה שקורה שם, שמסייעת באופן ישיר לגורמים מקומיים שמציעים למבקשי המקלט לשקר לרשויות אוגנדה על אופן הגעתם או להבריח אותם החוצה מהמדינה באופן לא חוקי. ישראל לוקחת חלק בכך תוך התעלמות מוחלטת ממצבם הקשה ומקריאותיהם לעזרה של מבקשי המקלט, שאותם גירשה לשם".
דובר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, גיל נוה, הוסיף כי "הדו"ח לא רק חושף בפני העולם כולו את המדיניות האומללה והאכזרית של ממשלת ישראל כלפי מבקשי המקלט, אלא גם מאיר את האופן שבו הסכמים סודיים בין שתי מדינות מהווים סכנה על כל המערכת הבינלאומית להגנה על פליטים, בכך שהם 'מכשירים' את הפניית העורף של ישראל לאחריות הגלובלית המשותפת לטיפול במשבר הפליטים העולמי. בלתי נתפש שישראל מסרבת לספק מקלט למספר זעום של פליטים בתחומיה ובמקום זאת מעבירה את האחריות למדינה שענייה ממנה עשרות מונים וכבר קלטה לתחומיה מיליוני פליטים. מדיניות זו והסכמים אלו אינם רק מפירים את עיקרון אי-ההחזרה, לא רק שמסכנים את כל שיטת מערכת המקלט בעולם, אלא הם מותירים את מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודאן ללא ברירות כמעט, למעט המשך מסע ההגירה המסוכן שלהם".
רקע וממצאי הדו"ח
בינואר 2018 השיקה ממשלת ישראל הליך חדש, נוהל גירוש למדינה שלישית, לפיו גברים רווקים מסודאן ומאריתריאה, שלא הגישו בקשת מקלט עד סוף שנת 2017 (או שבקשתם נדחתה), יגורשו ל"מדינה שלישית" באפריקה. באפריל 2018 הודתה ממשלת ישראל בכך ש"המדינה השלישית", רואנדה, סירבה לקבל את המגורשים, והכריזה על ביטול מדיניות הגירוש ועל הסכמים חדשים עם נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), שבמסגרתם יימצא פתרון לכ-33,000 בני אדם. פחות מ-24 שעות לאחר מכן ביטלה הממשלה את ההסכם עם נציבות האו"ם לפליטים, והזדרזה להרגיע את בית המשפט העליון שהסכם גירוש ל"מדינה שלישית" אחרת (אוגנדה) עדיין שריר וקיים. למרות הבטחות אלו, לא עלה בידי המדינה להציג בפני בית המשפט הסכם חתום עם מדינה אפריקנית המוכנה לקבל אליה את המגורשים. ב-15 באפריל הורה בית המשפט העליון על דחיית תכנית הגירוש ועל שחרורם של כל מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודאן העצורים בהמתנה לגירושם. נכון למועד כתיבת דו"ח זה, בוטל הגירוש למדינה שלישית באפריקה; אולם ככל הנראה ישראל ואוגנדה ממשיכות במו"מ לקראת הסכם אפשרי להרחקת אזרחים מסודאן ומאריתריאה. חשוב ודחוף מכך: ההרחקה "מרצון" שמבצעת מדינת ישראל מאז 2013, עודנה נמשכת.
אמנסטי אינטרנשיונל תיעדה העברות בני אדם אשר אינן עומדות בסטנדרטים הבינלאומיים שמגדירים עזיבה מרצון והן אכזריות ובלתי חוקיות. גורמים ישראליים רשמיים הנפיקו מסמכים והבטיחו בעל פה הבטחות למגורשים שיזכו למעמד תושב באוגנדה, שיאפשר להם לשהות ולעבוד במדינה ויגן עליהם מהחזרה כפויה לארץ מוצאם. ממשלת אוגנדה הכחישה באופן עקבי את קיומו של הסכם כלשהו לקבלת המגורשים מישראל ובאופן חד משמעי הכחישה את דבר נוכחותם של מבקשי מקלט שהגיעו מישראל לשטחה וסירבה להכיר בכל מחוייבות כלשהי כלפיהם, זאת על אף שיותר מאלף מבקשי מקלט הגיעו אליה מישראל. לפיכך, מרגע שהגיעו לאוגנדה, מבקשי מקלט שרואיינו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל סיפרו שמצאו כי ההבטחות של ממשלת ישראל היו ריקות מתוכן. לא רק שלא זכו למעמד תושב, הם נותרו במעמד מהגר בלתי רגיל, תחת סכנת מעצר, ללא אפשרות לעבוד ובסכנת החזרה כפוי לארץ מוצאם תוך הפרת עיקרון "אי ההחזרה".
"מערכת המקלט הבלתי מתפקדת של ישראל הותירה את מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודאן תלויים באוויר במשך שנים", אמרה שרמיין מוחמד, ראש תחום זכויות פליטים ומהגרים באמנסטי אינטרנשיונל. "האנשים הללו שבאו לישראל בחפשם ביטחון, נתקלו במעצרים ממושכים ובהפרות של זכויות האדם הבסיסיות ביותר שלהם, למקלט, לבריאות ולביטחון. הם כעת הם ניצבים בפני עתיד עגום ביותר שצופן להם גירוש לארץ בלתי מוכרת או חזרה לרדיפות שמהן נמלטו". היא הוסיפה כי "אנחנו קוראים לממשלת ישראל לעצור את ההליכים הללו, להעניק למבקשי המקלט גישה למערכת מקלט הוגנת ויעילה שתהווה מסלול למעמד חוקי בישראל".
טענת דו"ח זה היא שללא קשר לבחירת המילים של ממשלת ישראל בבואה לתאר את ההרחקה, גירוש אזרחי אריתריאה וסודאן לאוגנדה אינו באמת מרצון: ההחלטה אינה מבוססת על הסכמה מדעת ומרצונו החופשי של האדם המגורש. עד אפריל 2018, הכלי העיקרי בו נקטו הרשויות בישראל היה מעצרים ללא הגבלת זמן (או איומים במעצרים שכאלו), על מנת לכפות, הלכה למעשה, על אזרחים סודאנים ואריתראים לעזוב את הארץ (פרק 2). מספר צעדים וגורמים נוספים ננקטו אף הם על מנת להקשות עליהם את המחיה בישראל:
- ראשית, מערכת המקלט בישראל בלתי הוגנת ותפקודה לקוי. כתוצאה מכך, הסיכוי לקבל הגנה בישראל הוא למעשה אפסי, או שואף לכך. למרות טענת המדינה לפיה אזרחים סודאנים ואריתראים השוהים בישראל הם בעצם מהגרים כלכליים (מהגרי עבודה), רבים מהם מבקשים הגנה מפני רדיפה ומפני הפרות חמורות אחרות של זכויות האדם שלהם. מערכת המקלט בישראל חוסמת ומעמיסה מכשולים בהליכי הגשת בקשות מקלט; מטפלת בבקשות אלו בקצב איטי להכאיב; או דוחה אותן בסופו של תהליך בלתי הוגן ורצוף פגמים מהותיים (פרק 1).
- שנית, סירוב הרשויות בישראל לנקוב בשמן של המדינות אליהן נשלחים המגורשים – וכישלונן לעמוד בהבטחות הנוגעות ליחס לו יזכו עם הגיעם ליעדם – מעיד כאלף עדים על המידע הזעום והמטעה שמקבלים המגורשים בבואם לעזוב את המדינה (פרק 3).
- שלישית, השיח הגזעני ורווי שנאת הזרים בו משתמשים נושאי תפקידים בממשלה תורם גם הוא להחלטת מבקשי המקלט לעזוב (פרק 4).
בהינתן תנאים אלו, לא תיתכן הסכמה לגירוש "מרצון" הנובעת מבחירה חופשית וכנה.
מכיוון שגירוש מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודאן לאוגנדה נעשה בכפייה, אפילו אם המגורש חותם על מסמכי הסכמה, עדיין עליו לעמוד בתנאי החוק הבינלאומי ובעיקרון אי ההחזרה, האוסר על מדינות לגרש אדם כלשהו למדינה שבה יהיה נתון בסיכון ממשי לרדיפה, הפרת זכויות אדם או פגיעה חמורה בהן, או למדינה שבה לא יזכה להגנה מפני גירוש דומה.
טענת הדו"ח היא שגירושם של מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן מישראל מפר את עקרון אי-ההחזרה הקבוע בחוק הבינלאומי, ועובר על איסור האפליה בחוק הבינלאומי.
לעיון בתקציר תרגום הדו"ח בעברית – "בלתי חוקי ובכפייה – גירוש מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן על ידי ישראל לאוגנדה –אמנסטי תקציר דוח תרגום
גיל נוה, ראש יחידת תקשורת ודוברות, אמנסטי אינטרנשיונל ישראל
תגיות: אוגנדה, אמנסטי, אמנסטי אינטרנשיונל, גירוש הפליטים, דו"ח, מבקשי-מקלט
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
18 ביוני, 2018 בשעה 9:07
הגיע הזמן לשינוי
לאור עמדותיו של אמנסטי אינט', על ישראל לקרוע את מסכת השקרים הממוסדת המייצגת ע"י ארגון זה, ולהפסיק כליל את שיתוף הפעולה עימו כולל הוצאתם מישראל של נציגיו ומוסדותיו.
אצל אמנסטי בדומה לרובם המכריע של אירגוני שמאל פונדמנטליסטים, אין בנמצא מאומה, מלבד דעתו "המשוחדת תמיד".
הואיל וישראל היא מדינה ריבונית, שום אירגוןצ אינו מוסמך לכפות עליה את דעותי, השקפותיו או עמדותיו הפוליטיות. דעת אמנסטי איננה עדיפה משום בחינה על דעתן של כנסת ישראל וממשלת ישראל.
בהגדרתה המוסרית, מדינת ישראל היא מדינת מקלט לעם אחד בלבד – העם היהודי. בהיותה מדינה קטנה ונתונה במאבקים קיומיים מיום הקמתה, עליה לפעול מתוך התחשבות בצרכים אוניברסליים, אבל בשום פנים ואופן לא בכפיפות לתכתיבים של ארגונים דוגמת אמנסטי, ומבלי לוותר על סדר העדיפויות הלאומי שלה!
אם אין דרך להגיע עם אמנסטי להבנות בנושא זה ללא התכתשויות מיותרות וניסיונות כפייה בלתי מתקבלים על הדעת, על ישראל לפרוש מהארגון ואמנותיו ולפעול עפ"י שיקול דעתה הריבוני. אפשר שדווקא כך תגיע למודוס אופרנדי עם ידידים ויריבים, אשר ישתכנעו שדרך השקרים והלחצים אינה מוליכה לשום דבר קונסטרוקטיבי.