מרצ והמשותפת – התקווה של השמאל

בראש שתי מפלגות השמאל הגדולות צפויים לעמוד מנהיגה ומנהיג שמציעים אלטרנטיבה לחברה הישראלית. שמציעים לבוחר תקווה ולא ייאוש, התקדמות ולא התבוססות במקום, צדק והתפתחות

מאת: ק. טוכולסקי

הימין מפחד ובשמאל יש תקווה

אם נסכם את אירועי שבוע שעבר בקצרה, ביבי הכניס את המערכת כולה לסחרור בשל רצונו להסיח את הדעת מחקירותיו ולהעלים את דיוני התקציב שממשלתו מעבירה. הוא  עשה זאת בהצלחה. במשך שבוע שלם כולם עסקו באפשרות של בחירות ובתוצאות הסקרים, שני דברים שלראשון לא הייתה תוחלת ולשני לא הייתה משמעות. הימין מפחד, ביבי אולי ניסה להסתיר את זה והטיח באופוזיציה שמפחדת מבחירות, אבל הימין מפחד. גוש הימין נכנס לכנסת ה-20 עם 67 מנדטים, 6 יותר מאשר בכנסת ה-19 ובאף סקר שנערך לאחרונה גוש הימין לא התקרב ל-67 מנדטים. כן הליכוד קיבל הכי הרבה מנדטים ותמיד (צר לי אבל סקר בישראל היום אין לו שום אמינות) ל-30 המנדטים שיש לו היום, אבל ביבי הבין שהוא ילך לבחירות יקבל 26-30 מנדטים אבל על חשבון ש"ס וישראל ביתנו שעשויות לרדת מתחת לאחוז החסימה ולא על חשבון יש עתיד ומה שמשמאלה.

אז ביבי, איש לא אמיץ באופן כללי, לקח צעד אחורה מהספין והחזיר אותנו לדיוני התקציב, בדיוק חמש דקות אחרי שהעיתונים של יום רביעי ירדו לדפוס. הימין מפחד ובצדק ולא רק ביבי, ב"בית היהודי" שעושה שמות במשרדי החינוך, המשפטים והחקלאות, ש"ס ו"יהדות התורה" מתחרות זו בזו בשוד הקופה הציבורית לטובת ישיבות מיותרות ומנגנונים עבשים ומושחתים של מקורבים. "ישראל ביתנו" ו"כולנו" אם תתאחדנה אולי תצלחנה לשחזר שני שליש ממה שיש להן כיום, בקיצור בימין עסוקים בבזיזה ובפשיזציה אין להם לא רצון לבחירות והם לא מטומטמים מספיק כדי למהר לקלפי. דווקא בשמאל (ולא מפלגות המרכז הקיצוני יש לפיד והעבודה, אלא בשמאל המהותי) יש זרעים של תקווה.

הרשו לי כעת לחזור אחורה, שנת 1955 הגיעו המפלגות שמשמאל למפא"י להישג היסטורי שלא שוחזר מאז, מפ"ם, אחדות העבודה ומק"י הגיעו יחדיו ל-25 מנדטים. זה לא היה מקרי, זה היה תוצאה של שנים בהם חלקים גדולים מהציבור סבלו מרמת חיים ירודה, אלימות משטרתית, תחושה שהממשל (ממשלת אחדות של שתי המפלגות הגדולות דאז מפא"י והציונים כלליים ביחד עם הדתיים) לא סופר אותם. ההישג כאמור לא שוחזר מאז, המפלגות הציוניות משמאל למפא"י הפכו לשותפותיה אחרי הבחירות, מק"י לא הצליחה יותר מעולם להגיע ל-6 מנדטים. ובאופן כללי הציבור הישראלי, גם אם בדעותיו הלך שמאלה, בהצבעתו הלך ימינה. השמאל הישראלי, השמאל האמיתי, המפלגות הציוניות והלא ציוניות שמשמאל למפלגת המרכז-שמאל (לכאורה), מפלגת העבודה, מנסה מאז לשחזר את כוחו והנה לראשונה מאז, לאחר שנים של שחיקה, יש סיכוי לשחזר את ההישג.

הבחירות במרצ עוד לא הסתיימו וגם ב"רשימה המשותפת" יכולות תמיד להיות הפתעות, אבל אם לא תהיינה הפתעות בראשות מרצ ו"המשותפת", שתי מפלגות השמאל הציונית והלא ציונית היחידות בישראל, יכהנו איימן עודה, יו"ר חדש ותמר זנדברג. מנהיגים צעירים ורהוטים, שהניסיון הפרלמנטרי והציבורי שלהם ראוי להערכה.

בשבוע שעבר, עת נימק את ההצעה לפיזור הכנסת, נשמע עודה תקיף נוקב וחד. הוא עשה משהו שנדיר לראות בכנסת דיבר לעניין. בכלל, הקדנציה שלו בכנסת התאפיינה עד כה בפעילות עניינית ויעילה לטובת בוחריו והחברה הישראלית. כך גם תמר זנדברג, שאמנם כיו"ר וועדת סמים פעילה מאוד במאבק למען הפסקת ההפללה של אזרחים רבים וטובים על שטויות, אבל לא נעדרה ממאבקים מעמדיים חשובים לא פחות, כמאבקים על זכויות עובדים, התאגדות ותחבורה ציבורית יעילה, מסמך העקרונות שהיא ואילן גילאון פרסמו בשבוע שעבר הוא אחד המרעננים והרציניים שהופיעו בישראל בשנים האחרונות ומציע גם הוא אלטרנטיבה מהותית.

זכינו, ובראש שתי מפלגות השמאל הגדולות צפויים לעמוד מנהיגה ומנהיג שמציעים אלטרנטיבה לחברה הישראלית. שמציעים לבוחר תקווה ולא ייאוש, התקדמות ולא התבוססות במקום, צדק והתפתחות. בזמן שמפלגות המרכז והשמאל מרכז אינן מציעות דבר למעט בידול מאישים בימין, השמאל הציוני והלא ציוני כאחד מציעים לבוחר משהו אחר, דרך אחרת, אלטרנטיבה משמעותית. תקציב המדינה המרושע, שהממשלה העבירה בשבוע שעבר, ושזכה בעיתונות העלובה שלנו לאפס ביקורת, בזמן שפוליטיקאים ציניים מכנים אותו חברתי, הוסתר בספין. הימין רועד ויש לו סיבה טובה לרעוד, בשמאל המהותי שלנו יש אלטרנטיבה.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

Leave a Reply