מי בעד גירוש הזרים

הרעיון ש'החיים קודמים לאיכות החיים' נירמל חיי שרידות בהמיים. בעצומות נגד גירוש הפליטים אין קריאה לחלץ מהחיים הבהמיים לא תושבים ותיקים ולא מהגרי-עבודה

מאת: אמיר יובל

מי בעד גירוש הזרים

מי שקורא את העצומות נגד גירוש הזרים, הראויות כשלעצמן, מבין את מה שלא ניכתב בהן: "אנחנו אנשי – הרוח החתומים מטה, מחויבים לחיים אבל לא לחיים אנושיים, אנחנו נגד ציד אדם אבל לא יותר מזה, לשחורים יש זכות לחיות אבל לא כמונו, ב'שכונות' אבל לא בבית ספרינו. מגילת זכויות האדם מחייבת אותנו להגן על 'פליטים', ואותה מגילה כופה עלינו שתיקה  כשמסלקים "פולשים" מגבעת עמל ומשכונת הארגזים."

הרעיון ש'החיים קודמים לאיכות החיים' הפך למפלצתי מפני שהוא נירמל ×—×™×™ שרידות בהמיים בשכונות המוחלשות המוגנות על יד הזכות – 'תנו לחיות לחיות'.  כך נראית שכונת שפירא: דיר/×” לעשרות, פינות האכלה, נברני אשפה, מחסני ילדים, חצרות בושת, צחנת שתן, שוק – עבדים בגינת הילדים. הגורל  המשותף של תושבי השכונות המוחלשות ושל ×”'זרים' כופה בחירה אכזרית, מי יישאר ומי יהגר: מהגרי העבודה' החדשים', או מהגרי המעמד' הוותיקים! הברירה היא גזענות אפלה או ×—×™×™ בהמה.

"לפטור את זעמו של מעמד הפועלים הלבן כלא יותר מגזענות ×–×” אוכל נחמה אינטלקטואלי, וזה מסוכן", כתבה פרופ' ×’'ואן וויליאמס,  וציטטה את ברברה ארנרייך שסיפרה ×›×™ אביה "לא יכול ×”×™×” להגות את המילה 'רופא' ללא התוספת 'אליל'. עורכי דין היו אצלו 'נוכלים'… ופרופסורים היו תמיד 'מזויפים'".  כך ניראה הזיוף: 'הזכות – לחיים – לא -אנושיים, מוסר ניפרד ליושבי המגדלים הלבנים ולשוכני החורים השחורים, מידה כנגד מידה: 'אנחנו' לא נסתכל איך שחיים בדרום ובתמורה אתם אל תסתכלו איך אנחנו חיים ב'שיכון צמרת'.

אלו הן חמש עצומות שאנשי – רוח לא חתמו עליהן:

  1. העצומה על כל ילד שלישי עני.
  2. העצומה על החינוך בתחתית ה OECD ועל חיסול מדעי הרוח.
  3. העצומה על מחסני הילדים, הזקנה מהמסדרון והנגיפים העמידים-האמידים.
  4. העצומה על תוחלת ההצלחה ועל תוחלת החיים במרכז ובפריפריה.
  5. העצומה על עובדי הקבלן, קבצני התרופות והגטאות של יוצאי אתיופיה.

העצומות נגד גירוש הפליטים נראות מזויפות ומעוררות בוז מפני שהן עומדות על בסיס בלתי מוסרי כפול: אין בהן קריאה לחלץ מהחיים הבהמיים את הוותיקים (מהגרי – המעמד כהגדרתה של ג'ואן וויליאמס) וגם לא את מהגרי – העבודה, והן מבליטות את הניכור ואת החלל שפערו חמש העצומות היתומות.

פרופסורים נושאים באחריות להעביר לחברה את החוכמה והידע האנושי המצטבר. האם הם יכולים למלא את חובתם לחברה או שהם נקלעו לניגוד עניינים בינם לבין המוחלשים?  האם העוני של הדרום מבטיח את העושר של הצפון? אדם סמית', הפילוסוף הגדול של כלכלת השוק, כתב (כמה עשורים לפני קרל מארקס): "על כל אדם עשיר אחד, חייבים להיות לפחות חמש מאות עניים, והעושר של המעטים מניח את העוני של הרבים."

אם אין ניגוד עניינים ואם אינטרסים מגזריים אינם מנחים את אנשי – הרוח, איך קרה שבעצומות למען הפליטים לא הופיעה קריאה לבנות מגדל אחד לפחות ל'מהגרי המעמד' שנדחקים מבתיהם בשכונות הדרום מאז שנות השמונים?  סולידאריות השנאה של הרב אליהו, נתניהו, דרעי ורגב היא הסולידאריות הזמינה היחידה לאחר שסולידאריות קוסמופוליטית השביתה כל אחווה אנושית אחרת בחלקים של הנאורות המשכילה.

הזיכרון ההיסטורי והמוסר אינם נעצרים בהגנה על פליטים, הם מחייבים פעולה אנושית חיובית להגנה על תשתיות, ועל מוסדות החינוך הבריאות והרווחה כדי למנוע התפרצות כסנופוביה, לאומנות ופאשיזם. זהו לקח היסטורי ומוסרי לא  פחוּת.

האם זה רציונאלי או מוסרי לדבר על מגילת זכויות האדם האוניברסאלית  עם הילד השלישי  הרעב, עם התלמיד השני שנכשל בהבנת הנקרא, עם הסטודנט הראשון עם אפס נקודות בספרות, או עם החייל  השחור, מהעצומה החמישית, הנאזק באלימות. האם, בעצם, מולדת הדקדנס אינה בצפון?

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , ,

4 Responses to “מי בעד גירוש הזרים”

  1. ×§. טוכולסקי הגיב:

    קודם כל כן. צריך לדבר על זכויות אוניברסאליות גם כשהמצב בקאנטים. ככה משיגים זכויות אוניברסאליות, לא באמצעות התעלמות ממצוקות קשות בחצר האחורית בטענה שיש עוד מצוקות.
    העובדה שבצד כוחות מעמדיים מגויס גם המחנה הליבראלי למאבק לא אומרת שהנרטיב שלו שולט.
    הקריאה של גורמים כמו עומדים ביחד, מרצ, חדש, השומר הצעיר ועוד גורמי שמאל לפתרון למבקשי המקלט ולמצוקות של השכונות הקשות בהן חלק לא מבוטל מהם חי שולטת במאבק.
    אי אפשר בטהרנות לבוא כל פעם שיש מאבק ולשאול אבל למה לא.
    אפשר לצאת למאבק מקביל, אפשר להשתלב, אפשר הרבה דברים. אבל כל מיש אומר עניי עירי קודמים לא מטפל גם בהם.

  2. נטע הגיב:

    פעילות פוליטית אפקטיבית עובדת כנראה כמו ברפואה – מי שלא רוצה הפיכות עקובות מדם, צריך לזכור שב"ממזרים" צריך להכות עוד כשהם קטנים.

    מי שלא מזהה בזמן את התהליכים הפוליטיים-חברתיים-כלכליים, ואת הקשר שלהם לתהליכים פוליטיים מדיניים-בטחוניים; מי שלא מוכן ללכלך קצת את הידיים, לפני שיהיה צורך באמצעים דרסטיים יותר – יגלה מאוחר מדי שמאבקים אלגנטיים הם חסרי תוחלת. לכל היותר מנצחים פה ושם איזה קרב ומפסידים כל הזמן במלחמה.

    ויש דוגמאות למכביר פה ממש מתחת לאפנו.

  3. אמיר יובל הגיב:

    לטוכולסקי שלום,
    בשום מקום לא 'כתבתי ×¢× ×™×™ עירך קודמים'. מה שמכריע לדעתי הוא סדר הדברים –
    הכרונולוגי:
    1) הקמת התחנה המרכזית החדשה ודחיקת תושבים וותיקים קדמו למהגרים ואף אחד לא קם ולא חתם. כך גם ביחס למצוקות הילדים הקשישים ויוצאי אתיופיה. השחתה רב ממדית של צלם אנוש נמשכת שנות דור – וכיכר העיר ריקה!
    2) עכשיו כשהפאשיזם חושף את פרצופו בדמות ציד האדם השחור, הסדר הכרונולוגי שוב משפיע:אחרי שנות דור של השחתה, אין למעמדות הנדחקים את הכלים האינטלקטואלים והנכונות להקשיב למי שהתנכר להם. מגילת זכויות האדם נראית לאנשי – הלחם מותרות של של אנשי – רוח. הפיתרון היצרי והאלים נגד הפליטים נראה הרבה יותר פרקטי וטבעי לדחויי מערכות החינוך הבריאות הרווחה ועוד. בברכה, אמיר יובל

  4. some lev הגיב:

    […]       http://www.blacklabor.org/?p=59539 […]

Leave a Reply