חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

קול הדמוקרטיה אינו קולו של רוב מזדמן בכנסת

נושאים דעות, זכויות אדם, חינוך ותרבות ב 18.02.18 0:28

המאמצים להחליש את הרשות השופטת מול הכנסת והממשלה חייבים להדליק אצל כל שוחרי הדמוקרטיה אור אדום בוהק. וכאשר שרת המשפטים איילת שקד נמנית עם מובילי המגמה הזאת, הסכנה היא חמורה כפליים

מאת: גבי אנדי

"עריצות המיעוט", איילת? פקחי את עינייך, שרת המשפטים

איילת שקד ועוד כמה נפשות דמוקרטיות טהורות בקואליציה זועקים חמס על בג"ץ בשל "התערבותו", המונעת מסיעות הרוב לקפח ציבורים שאינם לרוחם. אל לה לרשות השופטת, הם טוענים, לפסוק שחוק שהתקבל בכנסת סותר חוק  יסוד ( כגון "חוק יסוד כבוד האדם וחרותו") ולכן אינו חוקתי. קצפם יוצא במיוחד על פסילת חוקים שנועדו לפגוע בקבוצות לא- פופולריות כמו הפלסטינים בשטחים, בני הפזורה הבדואית בנגב, מבקשי המקלט מאפריקה וארגוני זכויות האדם. שרת המשפטים אפילו טרחה לקבוע שאין אח ורע ל"עריצות" שבית המשפט ניכס לעצמו במדינת היהודים.

אז קודם כל, איילת, מן הראוי שתבדקי את העובדות לפני שאת חורצת דין בנושא כלשהו. זכורה לי תכנית רדיו מלפני שנים , בה הכרזת בקלילות מבודחת  ש"99.99%" ממבקשי המקלט מאפריקה אינם אלא מהגרי עבודה. האם טרחת לבדוק את מניעיו לעומק של אפילו אחד מהם? איך את מעיזה להפגין ציניות כזאת כלפי ציבור חסר הגנה? אבל כללי ההגינות הקלסיים אינם חשובים, מן הסתם, בעידן ה"פייק ניוז", בו חוגים בימין הלא-ליברלי נותנים דרור לתפיסתם שהאמת והמוסר מוגדרים אך ורק על פי אינטרסים לאומניים—והעובדות, אם כן, הן בבחינת שלג דאשתקד.

בכל זאת, ברצוני לשתף אותך, כבוד שרת המשפטים, בכמה  עובדות שחוויתי קרוב מאד לבשרי. הייתי בארה"ב כאשר בית המשפט העליון ביטל את הגזענות הממוסדת כלפי האפרו-אמריקאים, עד כדי פסיקה שחייבה להסיע תלמידים( לבנים כשחורים ) לבתי ספר מרוחקים כדי לקיים מערכת חינוך אינטגרטיבית. הקונגרס הסתפק בחקיקת חוקי שוויון כלליים—אך בתי המשפט  התעלו ופסלו כל חוק של מדינה דרומית זו או אחרת וכל נוהג שהשתרש אי-שם בארה"ב שהיה בו כדי להוביל לאי-שוויון על רקע גזעי. מצדדי הגזענות—בכסות של פורמליזם משפטי– צרחו וקיללו ואיימו, אבל המערכת המשפטית "האקטיביסטית" לא הרכינה ראש. מעניין איזו עמדה את היית נוקטת, איילת, לו כיהנת כשרת המשפטים של ארה"ב באותו צומת היסטורי-משפטי מכונן.

ואז עליתי ארצה וגיליתי לתדהמתי שכמעט כל הישג ראשוני של שני הזרמים היהודיים הליברליים—אפילו הזכות לשכור אולם לתפילות בימים הנוראים—הושג רק על יסוד פנייה לבג"ץ. המפלגות הדתיות הפעילו מכבש של  לחצים בכל ישוב וישוב כדי למנוע שכירת אולם או אפילו חדר, לסכל אפשרות של קבלת שטח  ציבורי ואפילו לאלץ מוסדות פרטיים לסרב לבקשות לשימוש במבניהם. ללא הפנייה לבג"ץ היינו פה  ללא בתי כנסת רפורמיים או קונסרבטיביים עד עצם היום הזה. אין ספק  שחבריך מהמפלגות החרדיות היו קופצים מרוב אושר נוכח מציאות כזאת , בהצדיקם אותה כ"ביטוי של רצון העם הדמוקרטי". אבל בג"ץ לא שיתף פעולה אתם , חרף ניסיונם להמריד את חסידיהם נגדו.

מי צדק בסוגיה הזאת, איילת?

הרי גם אויבי הפלורליזם הדתי טענו שכל התערבות משפטית שיש בה כדי לפסול את הכרעת הרוב ברשות מקומית  ( לאחר עקימת ידיים ) היא "אנטי-דמוקרטית"—ולכן חשוב  שתתני לנו להבין את עמדתך: האם בתי המשפט נהגו במקרים האלה כ"מיעוט עריץ" או שפעלו מתוך נאמנות לתפקידם כשומר הסף, המחויב למנוע פגיעה במיעוטים שהשלטון אינו חפץ ביקרם ואולי אף בקיומם.

כל בוגר של בית ספר תיכון בארץ יודע שעם עליית מפלגות טוטליטריות לשלטון—בהליכים דמוקרטיים, כמובן—הן מזדרזות להשתלט על כל מוקדי הכוח העצמאיים, ובראש ובראשונה על מערכת המשפט. כך עשו הבולשביקים ברוסיה, הפאשיסטים באיטליה וגם הנאצים בגרמניה. המשטר האחרון אף דרש מהשופטים להישבע אמונים לפיהרר. אינני טוען שממשלת ישראל היא בעלת אופי דומה אך אני בהחלט מתריע שהמאמצים להחליש את הרשות השופטת מול הכנסת והממשלה חייבים להדליק אצל כל שוחרי הדמוקרטיה אור אדום בוהק. וכאשר שרת המשפטים נמנית עם מובילי המגמה הזאת, הסכנה היא חמורה כפליים.

ובכן, איילת, הגיע הזמן שתסתחררי פחות מהכוח המצוי בידייך ותסתלקי מהמאבק שבחסות הסיסמא של "הכרעת הרוב" חותר לרוקן את הציבוריות הישראלית מערכי הדמוקרטיה האמיתיים—חירות האדם, זכויות הפרט,  חשיבות הפלורליזם, הגנת זכויותיהם של מיעוטים, איזונים ובלמים בין הרשויות ,כפיפות השלטון לחוק וכיו"ב. במקביל, הגיע הזמן שתביני ש"מדינה יהודית ודמוקרטית" לא אמורה להיות מקום שבו מתנגשים רצונם של היהודים להעדפה ודרישת הדמוקרטיה לשוויון—אלא מסגרת שבה הערכים האוניברסליים  של המורשת היהודית יכולים לבוא לידי ביטוי טבעי ומשפיע בשיח הדמוקרטי.

כן, יש ערכים כאלה. "קול היהדות" אינו בהכרח קולם של דרעי את סמוטריץ'. ו"קול הדמוקרטיה" אינו בהכרח קולו של רוב מזדמן בכנסת.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

תגובה אחת

  1. רפי לאופרט :

    ברור שזו הזמנה לאנרכיה

    הדמוקרטיה לא התחילה בבתי המשפט והיא אינה מתמצית בהם.
    הדוגמאות המובאות מארה"ב אינן רלוונטיות לישראל, משום שבארה"ב קיימת חוקה ובה נעשה ניסיון לאזן בין כלל חוקי היסוד. במצב זה, חייב גם בית המשפט ליצור איזון דומה בפסיקותיו.
    בישראל פעלה המשפטיזציה (הדיקטטורה המשפטית) בעורמה כאשר חוקקה, ברגע של חולשת השכל הישר בחוגים הליברליים באמת, את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק אבל "שכחה" באותה הזדמנות לקבוע את מגבלותיו של בית המשפט ואת כפיפות סמכויותיו לחוק.
    דמוקרטיה, בהגדרה היא שלטון העם, ע"י העם למען העם. העם הוא הריבון, משמע מקור הסמכות, לרבות סמכות החקיקה. לכן, אין לקבל בשום פנים ואופן פסילת חוקים ע"י בית המשפט, אלא אם פסילה זו נעשית במסגרת חוק-יסוד מפורש מפורש שמסמיך אותו לעשות כן. חוק כבוד האדם וחירותו אינו רשת השוואה להשתלטות בתי המשפט על כל תהליכי קבה"ח במדינה ונישול כל הרשויות האחרות מסמכויותיהן למשול.
    מחמת הרצון לשמור על סמכות בית המשפט וכבודו, נמנעה הכנסת מהגבלתו בחוקים או חקיקית חוקים עוקפים. אין פרוש הדבר שמותר לו לנצל איפוק זה לרעה. אם לא יזהר, ימצא עצמו עומד בפני "חקיקה מרסנת" ובצדק.
    "עריצו המיעוט איננה סיסמה. היא ניסיון אמיתי להחליף את הדמוקרטיה בשלטון אוטוקרטי משפטי כשאיש לא נתן לו סמכות להתנהל כך. עדיין העם הוא מקור הסמכות. עדיין הכנסת היא הגורם המחוקק וכולם מקבלים החלטות באמצעות רוב קולות, לרבות בתי המשפט עצמם.
    הגיע הזמן להתאפס על עצמנו ולהבין שגם הדמוקרטיה לא תוכל להתקיים, אם תהפוך לאנרכיה או למשפטוקרטיה או לשלטון של אליטות כאלה או אחרות.
    הדוגמאות שמביא הכותב מאירועי אירופה, רוסיה ומקומות אחרים בהם עלתה לשלטון קבוצת-כוח בדרכים דמוקרטיות, אינה סותרת את עקרון שלטון העם, אלא מחזקת אותו. דמוקרטיה שהסתאבה הפסיקה לתפקד ונטלה מן העם בפועל את הסמכות לעצב את גורלו תעלם ולרוב תהפוך לדיקטטורה של קבוצת הכוח החזקה ביותר או האלימה ביותר של אותה שעה. אינני מאמין שהציבור בישראל מעוניין בסוג זה של התפתחויות, ולכן בדמוקרטיה אין תחליף להכרעות רוב, ויש צורך דחוף בחקיקה מאזנת ומרסנת בכדי לשמור על הפרדת הרשויות וכושר פעולה שלטוני.
    המבחן איננו מה רוצה בית המשפט אלא עד כמה מוכן הציבור (רוב הציבור) לוותר על סמכויותיו להחליט על דרכו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.