טורבינות רוח – החברה האזרחית בישראל – יש תקווה

התנהלות אזרחים ונציגיהם ביישובים דרוזיים בגליל המערבי ביחס להקמת טורבינות רוח בתחומיהן מלמדת שיש מה לעשות נגד פעולות הממשלה ולא להמתין חסרי אונים עד שהשלטון יוחלף

 מאת: אמנון פורטוגלי

 החברה האזרחית בישראל – יש תקווה

אזרחי ותושבי ישראל עומדים, לכאורה חסרי אונים, מול עוולות הממשלה בתחומי השלטון והכלכלה במדינה, מול הריאקציה האוליגרכית ומול המדיניות האמונית-לאומנית שהממשלה מובילה.

נראה שאין מה לעשות אלא לחכות לבחירות בתקווה שאז תבחר ממשלה אחרת, שפויה, שתפעל למען העם.  גם אם תוצאות הבחירות יהיו שהממשלה הנוכחית או דומה לה תשאר בשלטון או שהמדיניות האימפריאלית והחברתית הנוכחית תשאר על כנה,  נראה שאין מה לעשות אלא להמתין בארץ או מחוץ לה, לתוצאות מדיניות זו שיביאו ככל הנראה לחורבן הבית השלישי.

אלא שחלק מהחברה הישראלית מורה שאפשר גם אחרת, שיש מה לעשות נגד פעולות הממשלה ומול השחיתות שפושה בה. אציין פעילות אזרחית המתרחשת עכשיו בגליל המערבי.

יצרני חשמל פרטיים מקדמים מזה זמן הקמת טורבינות רוח בכפרי הגליל.  לא מדובר בתחנות רוח ציוריות נוסח הולנד אלא במפלצות ענקיות המגיעות לגבוה של 180 מטר ויותר, הנושאות איתן סיכונים רבים. הכדאיות של פרויקטים אלו ליזמים מבוססת על מחירי חשמל מופקעים שכולנו נשלם דרך חברת החשמל, שהמדינה כופה עליה לרכוש את החשמל מייצרנים אלו במחירים אלו.

האדם המטפס על כנף הטורבינה ממחיש את גודלה הענקי

תאגידים הפועלים בתחום טורבינות הרוח כבר יצרו קשר עם שורה של יישובים, כמו יאנוח־ג'ת הדרוזי או מושב לפידות, ועם תושבים בכפרים אלו כדי לשכור שטחים חקלאיים שעליהם יוקמו הטורבינות. התאגידים החתימו חלק מתושבי הכפרים בגליל המערבי על הסכמים לפיהם הם יקבלו זכות לפעול בקרקעות תמורת תשלום לבעלי הקרקע, והבטחה להעסיק בפרוייקטים את תושבי המקום..

אבל כאשר תושבי האזור החלו לקבל מידע אמיתי ורחב יותר על היקף התוכניות וגודל הטורבינות, שחלקן אמורות להתנשא לגובה של יותר ממאה וחמישים מטר, גברה הדאגה מההשלכות על איכות חייהם וגם על נופי הגליל. הדאגה גברה עוד יותר לאחר שנודע להם כי בקיבוץ מירב בגלבוע החלו תושבים להתלונן על מטרדי רעש מטורבינות שהוקמו בסמוך.

ההשפעה הדרמטית על הנוף ובעיות הרעש עומדות כיום בראש הדאגה של תושבים ביישובים נוספים בגליל.

"בהתחלה הסכמנו כי היינו תמימים", אומר נביה אסעד, ראש מועצת כסרא־סמיע, "אבל עכשיו אנחנו מתנגדים [להקמת הטורבינות]. קודם כל, זה ישנה את הנוף של הכפר ובנוסף זה יגרום רעש שיטריד את האנשים ואני חושש לבריאותם."

הלחץ של התושבים עזר. המועצה המקומית כסרא סמיע החליטה ביוני 2017 "לאשר פה אחד הבעת התנגדות נחרצת של המועצה להתקנת טורבינות רוח בתחום הרשות מאחר והעניין פוגע בנוף ועלול לייצר קרינה, רעש ופוגעות באיכות החיים ואמור גם להגביל הרחבת תוכניות המתאר העתידיות."

המועצה המקומית יאנוח-ג'ת שבעבר תמכה בפרוייקטים להקמת טורבינות באדמות היישוב, החליטה בדצמבר 2017  "כי לא יוקמו טורבינות רוח בתחום השיפוט של המועצה המקומית יאנוח-ג'ת,  בכלל זה לא ייבנו מתקני עזר כלשהם לטורבינות, לא ייסללו דרכי גישה אליהן, ולא יונחו קווי חשמל המחוברים אליהן בתחום השיפוט הנ"ל".  ההחלטה כוללת הנחיות והכתבות ברורות לראש המועצה ולנציגים של המועצה להתנגד להקמת טורבינות הרוח בתחום שיפוט המועצה בכל פורום בו הם חברים, ואוסרת על ראש המועצה עם כל גורם המבקש להקים טורבינות רוח בתחום השיפוט של המועצה.

להתנגדות גורפת זו של המועצות המקומית, כסרא סמיע, וינוח-ג'ת יהיו השלכות שליליות קשות על פרוייקטים להקמת טורבינות רוח בתחומיהן ובמקומות אחרים בארץ. מועצות מקומיות, כפרים ויישובים יכולים להערים קשיים בדרכים שונות, שלא לדבר על בעיות אפשריות שעלולות לצוץ בהשגת ביטוחים לפרוייקט כאלו נוכח מעורבות והתנגדות התושבים לטורבינות רוח.

תאגידים המקדמים פרוייקטים של טורבינות רוח ותחנות כוח השורפות גז חייבים להבין שללא שיתוף התושבים כבר בשלבים הראשונים של הפרויקט, ללא שקיפות ומסירת מידע מלא ומקיף, ובלי תרגילים וקיצורי דרך, ומסירת מידע שהוא חצי אמת, ו'יהייה בסדר', פרוייקטים כאלו לא יאושרו, ואם יאושרו, לא יוקמו.

כדאי ללמוד מאזרחי ישראל הדרוזים בגליל על פעילות של החברה האזרחית

אמנון פורטוגלי, מרכז חזן במכון ון-ליר

 

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , ,

Leave a Reply