חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

גירוש מבקשי המקלט הוא בגידה ביהדות ובהיסטוריה היהודית

נושאים דעות, זכויות אדם ב 7.01.18 0:38

החלטת ממשלת ישראל לגרש את מבקשי המקלט מאריתריאה ודרפור היא בגידה כלפי המורשת היהודית, ההיסטוריה היהודית, מורשת השואה והתחייבויות המדינה באמנות בינלאומיות

מאת: גבי אנדי

הבגידה והשבר

הימין הקיצוני מנפנף כל כך הרבה באישומי "בגידה" שהמושג הטעון הזה איבד מזמן את משמעותו החמורה ועוצמתו הרגשית. אני שייך לאסכולה השולפת את כתב האישום הזה בדחילו ורחימו. אף על פי כן, אין לי מנוס מלהשתמש בו כשאני בוחן את החלטת ממשלת ישראל לגרש את שארית מבקשי המקלט מאריתריאה ודרפור לרואנדה. יש פה תופעה של בגידה בלתי נסלחת—לא כלפי בטחון המדינה אלא כלפי המורשת היהודית, ההיסטוריה היהודית, מורשת השואה והתחייבויות המדינה באמנות בינלאומיות. והבגידה היא כל כך אקוטית, כל כך שערורייתית, כל כך מעמיקה  שאני כיהודי , כציוני וכישראלי נותר עם שבר עמוק כלפי מדינת היהודים.

רבים יטענו שהעניינים יגעים, שאין מה לחדש, שהפור כבר נפל ושהגיע הזמן להסיט את מבטנו מהסוגיה ולהשקיף  קדימה. היחס הזה רק מחריף את השבר. אז לפני שעוברים לערוץ אחר, מן הדין שכל אחד יכריח  את עצמו  לפחות להבין את עומק הבגידה.

אקדים בכך שלכל מדינה קיימת הזכות העקרונית לחפש לאורחים בלתי-קרואים, שאין ביכולתה לקלוט או להחזיר למולדתם, יעדי שהייה  חלופיים–בתנאי שהארצות המיועדות  לכך הוכיחו את יכולתן לספק למבקשי מקלט כאלה חיים בטוחים ועתיד של ממש….אבל רואנדה? אותה רואנדה ששימשה עבור רוב הפליטים שהתפתו לעבור אליה רק לפני שנתיים-שלוש כמנהרה לגיהינום?

נחזור לנקודה הזאת– אבל חוסר האכפתיות של ממשלתנו  לגבי ההשלכות של מדיניות הגירוש  מחזיר אותנו בהכרח למסכת הבגידה.

הביטוי הראשון של בגידה הוא כלפי ערכי יסוד יהודיים המופיעים כבר במקרא. המצווה הרווחת ביותר בתורה מחייבת לגלות רגישות למצוקת ה"גר"—עד כדי "כאזרח  מכם יהיה לכם הגר…כי גרים הייתם בארץ מצרים". אנחנו גם מצווים לא להסגיר עבד שנמלט לאדוניו: "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך" .ובכן, מדינה יהודית המתעללת במבקשי מקלט שנסו על נפשם ממעשי טבח או עריצות –וכל מי שטורח לדבר אתם לא יקנה את הנרטיב הציני  ש"רובם מהגרי עבודה"–ומגרשת את אלה שלא הסכימו "לצאת מרצון" כתחליף למאסר ממושך בוגדת במורשתה באופן מחפיר. וזוהי מדיניות של ממשלה המתגאה בהיותה "הרבה יותר יהודית" מקודמותיה…

הבגידה בהיסטוריה היהודית היא לא פחות שערורייתית. אנחנו עם של פליטים בני פליטים בני פליטים ושרדנו עד כה רק מפני ששליטים ועמים פתחו את שעריהם כדי לקלוט אותנו. אריה דרעי ומירי רגב  לא היו רואים את אור היום אילולא החליטו שליטים מוסלמיים לקלוט את היהודים  האומללים שגורשו בהמוניהם מספרד. ונפתלי בנט וביבי נתניהו לא היו זוכים להיוולד אילו יהודי אשכנז לא היו מצליחים להתקבל בארצות נוצריות חדשות לאחר בריחתם או גירושם מארצות מוצאם. שלל נימוקים "רציונליים" תמיד הועלו על-ידי מתנגדים מקומיים—שיקוף מדהים של טיעוני מצדדי הגירוש בארץ!—אבל כמעט בכל המקרים "המסתננים" לא נאלצו לעשות "אחורה פנה". ודווקא במדינת היהודים  הממשלה מאמצת את "הדרישות הצודקות" האלה.. . האם ניתן להעלות על הדעת מעשה בגידה איום ומביש מזה? איזו ציניות, איזו הפקרות, איזו התכחשות לתובנות הערכיות שחדרו לעומק נפשנו על רקע החוויה היהודית ההיסטורית…אז תגיד לי , ביבי ( או לפיד וגבאי, התעתיקים החיוורים שלך המתיימרים להיות "דוברי האופוזיציה" ), מי כאן "שכח מה זה להיות יהודי"?

הבגידה במורשת השואה בולטת עוד יותר. קרוב ל40,000 "חסידי אומות העולם" סיכנו את חייהם וחיי יקיריהם ( ולא מעטים נרצחו אגב כך) כדי להציל יהודים. אך מדינת הסטארט-אופ  היצירתית ורבת המשאבים, המכריזה על עצמה כנציגה המוסמכת של הנספים והניצולים גם יחד, אינה מסוגלת להתמודד עם נוכחותם של פחות מ- 35,000 מבקשי מקלט לא-יהודיים מאפריקה השחורה?

כאשר תלמידים ישראליים לומדים על דחיית הפליטים בספינת ה"סנט. לואיס" ערב השואה על ידי ארה"ב, או החלטתה של שווייץ להחזיר את היהודים מאוסטריה ש"הסתננו" אליה לפני שהגבול נחסם בשלהי 1938, הם רותחים מזעם. אף אחד מהם לא היה מעלה על דעתו  באותם הרגעים שממשלתם תבצע פשע דומה. אבל מעשה נפשע כזה כבר בוצע על ידינו כלפי פליטים מדרום סודאן, שנאספו על נשיהם וטפם במבצע בזק והוטסו למדינה החדשה ממש בזמן כדי להיקלע למלחמת אזרחים אכזרית שתבעה את חייהם של עשרות מ"פליטי ישראל" והניסה את השאר מעבר לגבול. האם נמנענו מלשקול היטב את המצב  לפני ההטסה מפני שמדובר  "רק בגויים שחורים"? האם לקחי השואה אמורים לחול רק בקשר לבני עמנו? אם נתמיד במדיניות כזאת לא ירחק היום שהמסיירים  ב"שדרות חסידי אומות העולם"  ב"יד ושם" יראו את האתר גם כ"שדרות הצביעות הציונית".

וקיים יסוד מובהק של בגידה גם כלפי האמנות הבינלאומיות המסדירות את  מעמדם וזכויותיהם של פליטים–אמנות שנוסחו על רקע השואה על פי יוזמתם  של חוגים יהודיים. האם החוזים הבינלאומיים האלה מחייבים את כל העולם חוץ ממדינת היהודים? אין גבול לחרפה…

אבל אם חרף כל זה, הלאומנות  האינטרסנטית הצרה—וכן, הגזענות—של השולטים בציון מובילה אותם בכל זאת להתעקש על הגירוש, ההגינות המינימלית מחייבת אותנו לא להפקיר את הפליטים בסביבה עוינת, אלא לנסות להגיע להסכמים עם מדינות כמו גרמניה וקנדה כדי לאפשר את מעברם לסביבה המסוגלת להעניק להם ביטחון אישי ואופק לעתיד טוב יותר.

ניתן היה להפעיל את מנגנוני הקהילות היהודיות הרבות כדי שיספקו "ספונסורים" למשפחות הפליטים. הרי קהילות יהודיות רבות  כבר פרסו את חסותן במיזמים של "תיקון עולם" על פליטים מסוריה .ועוד: פליטים לא מעטים ששהו בארץ הצליחו לעבור למדינות מערביות אחרי שארגונים בינלאומיים הצליחו לאתר עבורם ספונסורים מקומיים. אילו ממשלת ישראל והסוכנות היהודית היו נרתמות לעניין באופן רציני, ניתן היה להגדיל פי כמה וכמה –ותוך זמן הרבה יותר קצר—את מספר נותני החסות.

ואם הממשלה בכל זאת דבקה ב"תכנית רואנדה", היושר האנושי האלמנטרי מחייב אותה לבדוק היטב  קודם לכן מה קרה לאלה שעברו לאותה מדינה בתכנית דומה רק לפני שנים ספורות. עיתונאים ששוחחו עם  חלק מאלה שברחו (וכמעט כולם ברחו, חוץ מאלה שהוסגרו לאריתריאה וסודאן ) פרסמו סיפורים מסמרי שיער. במקום להתבסס על "הבטחות" ממשלת רואנדה ( שישראל משלמת לה היטב עבור שירות שכל המדינות האפריקאיות האחרות סירבו לספק ) ודיווחים מאד לא אמינים של גורמים מטעם, ניתן היה  להפקיד את הבדיקה בידי וועדה בין-מפלגתית של ח"כים ולהמתין לממצאים לפני  שזורקים עוד בני אדם (כן, בני אדם ) למים ופוקדים עליהם לשחות. הרי הפרלמנט שלנו שש להקים ולאייש וועדות.

אבל מהלך כזה מחייב התייחסות ערכית לנושא, התייחסות שהממשלה ה"יהודית-יהודית-יהודית" שלנו בורחת ממנה כבמפני אש.

כשהלל הזקן נדרש להעמיד את "כל התורה" על כלל אחד, הוא לא העלה נושאים כמו כשרות, "עם סגולה" או טהרת המשפחה . הוא פשוט קבע ש"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

הנפש היהודית שלי כמהה למנהיגות לאומית שתאמץ קווי מדיניות על פי ערכים יהודיים אוניברסליים  כאלה ולא על פי דעות קדומות ושיקולי  כוחנות. נפשי הציונית  שואפת למדינה יהודית שניתן להתגאות במעשיה על בסיס מוסרי. והנפש הישראלית שלי תובעת חברה נאורה ודמוקרטית שמתייחסת לקבוצות המיעוט לא כגייס חמישי בכוח,  אלא כפוטנציאל לשותפות והעצמה.

המנהיגות שלנו בזה לשאיפות כאלה—ואין סוגיה המבליטה את השקפתה נעדרת המוסר יותר ממדיניות הגירוש המופקרת. אין ספק שנרחיק מאתנו  יותר ויותר יהודים מצפוניים עם השנים, כי איך אפשר לשאוב השראה או גאווה  ממדינה המשדרת  מנה גדושה של גזענות וצביעות?

אין פלא שלרבים מאתנו משהו בסיסי כבר החל להיסדק.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

תגובה אחת

  1. רפי לאופרט :

    הבלים

    הטיעון היחיד המתקבל על הדעת הוא צורך להתייחס לפליטים משיקולי רדיפה פוליטית שנשקפת סכנה אמיתית לחייהם.
    גם במקרה זה אין הכרח שיקלטו במדינת ישראל ולמעשה, לפי החוק הבינלאומי שמתוקפו נדרשת ישראל לעסוק בהם, כלל לא היו אמורים להגיע אליה, אלא להישאר "בארץ המקלט, מצרים".
    כל שאר מבקשי העבודה והחיים הטובים הם עבריינים ויש להתייחס אליהם ככאלה.
    שום מדינה ריבונית אינה יכולה לעבור לסדר היום על כניסה מסיבית של מהגרים לשטחה ללא אישורה. במקרה ובמציאות של ישראל, הבעיה חמורה הרבה יותר, משום שלתנועת מהגרים זו יש כוונות מכוון "בלתי כשרות" כלפי המדינה היהודית.
    קל מאוד במציאות הישראלית להפוך הגירה מוגבלת ועניינית, לשיטפון אדיר שירסק את המדינה מבפנים, ואם שום סיבה להניח לתופעה כזו שמץ של סיכוי להתרחש.
    נאומים אקדמיים הם חומר מצויין לאקדמיה לא למדיניות ביטחון לאומי ראלית. באקדמיה אפשר להפוך הבהל פה כל רעיון להופכי שלו, במיוחד בעידן הפוסט-מודרני. במציאות, די להתבונן באירופה ובארה"ב בכדי להבין עד כמה רעיונות אוטופיים הופכים אבסורדיים במבחן המציאות.
    טוב מאוד עושה ועשתה ממשלת ישראל ששמה קץ ל"הרפתקה" זו.
    הגיע הזמן גם להפסיק לדון בה, מפני שאין לה משפט קיום במציאות שלנו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.