מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
על הקשר בין 'כלום' לבין 'כלימה' – נתניהו הוא רק המשל
אם אנחנו שואפים לחברה של אזרחים שפויים וחופשיים – עלינו לטפל בסכיזופרניה שהמשטר, בהנהגת נתניהו שליח ההון, מנסה להדביק בה את כולנו. הטיפול כרוך ביצירת סביבה כלכלית שבה כל אזרח יכול לחיות כאישיות שלמה
מאת: נטע חוצן
על הקשר בין 'כלום' לבין 'כלימה' – נתניהו הוא רק המשל
'כלום' בלשון חז"ל – דבר מה מזערי. לפיכך, "אין כלום" פירושו אפילו לא דבר מה מזערי. זהו השדה הנטוש שמשאיר אחריו מצעד הטייקונים הכושלים.
בלשון המדוברת – 'אין כלום' = שלילה כפולה= יש משהו. מהו המשהו הזה? כלימה אחת גדולה = בושה, חרפה, קלון. ראש הממשלה שמנהיג את ישראל כבר קרוב לעשור, נעדר כנראה חוש בושה וכלימה, ובקטע הזה אכן שורר אצלו הריק. האין, או האין כלום. האיש הזה הוא רק החליפה.
כי בואו נודה – האם רק נתניהו סובל מפגם העיוורון והחרשות בכל מה שנוגע לבושה וכלימה?
קחו למשל את סרת התרבות הנוכחית מירי רגב, שלדבריה לא קראה את צ'כוב (מנין היא יודעת בכלל על קיומו אם לא קראה?). אין בכך אסון גדול והעולם ימשיך להתקיים גם אם מירי רגב לא קראה את צ'כוב. אבל רק סרה נעדרת בושה תצהיר על כך בגאווה בראש חוצות, כשבכך היא קובעת, מדעת או שלא מדעת, סטנדרט תרבותי לחיקוי.
או ח"כים שפוגעים במשפחות שכולות, בטון בוטה ויהיר – רק אדם חסר כל חוש בושה וכלימה יעשה כדבר הזה .
דוגמאות אלה ורבות הדומות להן, הן רק הקצף שעל פני המים. מה לנו כי נלין על סרים וח"כים שבאים והולכים, כשהעדר הבושה הפך כמעט ליסוד מוצק בתרבות הישראלית – האנושית, העסקית, התרבותית? בישראל של שנות אלפיים הנורמות הן – בושה ללמוד ("אין הביישן למד" התהפך על ראשו: מ-"אם רצונך ללמוד שאל ואל תתבייש", ל-"אם רצונך ללמוד – בוש והכלם"). בושה לומר אמת. תתגאה דווקא כשאתה משקר (למשל נתניהו כאן). והבושה הגדולה ביותר – להתבייש. מותר לשקר, לתחמן, לנצל, לצפצף על החוק, לנפנף בבורות – העיקר, לא למצמץ ולא להתבייש ולא להתנצל כלל.
כחלון למשל, שבתשובה לשאלת מראיינת לפני הבחירות, הצהיר בביטחון מופגן שאין לו ניגוד עניינים בשאלת מתווה הגז. כשהגיע לתפקיד שאליו נכסף – ברח מאחריות כשהוא עוטה על עצמו בדיוק את התירוץ של ניגוד עניינים. גם מי שאתגר אותו בשאלה הזו לפני הבחירות יכול להתבייש קצת. מן הראוי היה לאתגר אותו יותר על בסיס הכנה מוקדמת רצינית.
האם כחלון מתבייש כאשר חברת כנסת מסיעתו מסבירה שאמנם חלק מבעלי הדירה השלישית הם פנסיונרים שהדירה היא עיקר הכנסתם, אבל אלה בדיוק הדירות שבהישג ידם של צעירים. (ובאמת, מה תועיל העלאת המס על דירת יוקרה שנייה? ונניח שבעליה ימכרו אותה – איזה זוג צעיר יוכל לקנות? לא עדיף להכניס את הסבתא בנכד ולהפך?).
האם המידע שקיבל דירקטוריון טבע היה מדויק? האם שם נשאלו שאלות, או שברוח התקופה זוהי בושה לשאול ולהטיל ספק? כמה התפטרו וביקשו סליחה כש"מנית המדינה" התחילה לצנוח? והאם שאר ה"ספרים" למיניהם מתביישים, כשהם חותכים מחסכונות הציבור? האם הבנקים מתביישים על המינופים המטורפים שיצרו במו ידיהם, על חשבון הציבור?
האם מישהו בהוט התבייש כשהחברה סירבה בכל מיני שיטות כאלה ואחרות לעצור את ניסיונות ההתאגדות של עובדיה, זכות המוקנית להם על פי חוק? האם זה עלה להוט במניין המנויים? מה פתאום. המבצעים נמשכו כאילו דבר לא קרה. והם נמשכים גם בחברות הסלולר, שבשם התחרות מתזזות צרכנים מצד לצד – ממבצע למבצע – תוך פיטורי עובדים רבים, ו"קיצוץ מתמשך בהשקעות שפוגע במובילות הטכנולוגית בישראל ובצרכן הישראלי" (כן זה הממובצע מעל לראשו – מה הוא – מרוויח או מפסיד? זו תוצאת הרפורמה המפורסמת )
תגידו: "אבל אין אבטלה במשק"? האם ניסנקורן מתבייש לשתוק נוכח הדיבורים על "משק ללא אבטלה", כשברור שחלק מן העובדים מועסקים במשרה חלקית וזמנית, ועובדים רבים מקבלים שכר רעב ללא ביטחון תעסוקתי (מה שישפיע על הפנסיות שלהם ובעצם גוזר את דינם לעוני שאין ממנו מוצא עד סוף ימי חייהם)?
גם לשמאל יש על מה להתבייש. לדוגמה: הפיליבסטר שהתקיים בשבוע שעבר בכנסת. לא ברור ממה הייתה האופוזיציה מרוצה כל כך, אחרי שבזבזה זמן רב שעמד לרשותה על שטויות. אירוע כזה ראוי שישיג משהו מעבר להפלת הצעת החוק הנדון. אירוע כזה, בכל הכבוד, איננו הזדמנות להפגנת יצירתיות אישית למען האגו או הפריימריז בעתיד.
לאירוע כזה צריכים להיות תיקים מוכנים מראש ליום פקודה. אדם מן הישוב , במיוחד אם הוא נמצא בחציון התחתון של המפרנסים (7000.00 ש"ח ומטה), אם החליט במקרה לעבור לערוץ הכנסת לראות מהו הפיליבסטר הזה – צריך היה לפגוש שם את עצמו ואת עתידו הלא ורוד.
הצגת המציאות בצבעיה האמיתיים כפי שהיא נוגעת לחלקים רבים בציבור, הייתה אמורה להיות מלווה בהצגת אלטרנטיבה קונקרטית ורצינית. את החומרים האלה היה כדאי להציג ב-לופ, כך שמי שלא ראה בבוקר יוכל לראות בערב או בלילה. בכל הכבוד לשייקספיר – לא זה היה המקום ולא הזמן.
אה – לשם כך נחוצים שילוב ידיים, עבודה מתוכננת לרחוק, וקצת וויתור על האגו היצירתי. את החומרים האלה אין צורך להמציא. הם קיימים. הצגת האלטרנטיבה לא מחייבת שימוש בסיסמאות שדופות. הצגת נתונים בדרך שמובנת לכל דורש היא לא בשמיים, וצריך לנצל כל הזדמנות נקרית – כדי לעשות בדיוק את העבודה הזאת (כבר הצעתי זאת בעבר למי שהצעתי. זו איננה ביקורת בדיעבד):
הייתה לאופוזיציה הזדמנות להציג במערומיה ובמלוא כיעורה את הסכיזופרניה שכופה השלטון על האזרח הישראלי באשר הוא:
המבצעים התזזיתיים והאין סופיים בשם התחרות המדומה, התחתונים הזולים מסין, הבצל הדוחה מתורכיה, התעסוקה "המלאה" בשכר נמוך ובחלקי משרות ללא ביטחון תעסוקתי – אלה לא יעזרו ברגע של אמת – ניתוח לא עושים לפי מבצע ואין מבצעים בפנסיה.
אם אנחנו שואפים לחברה של אזרחים שפויים וחופשיים – עלינו לטפל בסכיזופרניה שהמשטר, בהנהגת נתניהו שתדלן ההון, מנסה להדביק בה את כולנו. הטיפול כרוך ביצירת סביבה כלכלית שבה יכול כל אזרח לחיות כאישיות שלמה שאיננה מסוכסכת עם עצמה מבוקר עד ערב. סביבה כלכלית שמאפשרת לו לחיות בחופש ובשלום עם היותו בו זמנית – עובד, צרכן וחוסך.
סביבה כזו פירושה חלוקה הגיונית של העוגה הלאומית – הכנסה הוגנת, מתח רווחים שפוי, הלוואות עם כיסוי, עידוד לחיסכון אמיתי, השקעות אחראיות, ראייה מושכלת לטווח ארוך של סדרי העדיפויות הנכונים, לטובת כלל הציבור.
אזרח ישראלי שאיננו נלחם נגד עצמו יהיה סובלני יותר ונוטה פחות לריב עם זולתו. הסבא לא יצטרך להילחם על הפירורים מול הנכד.
וכן – יהיה גם אורך נשימה – להתבייש לפעמים.
כל זה איננו תלוי בנתניהו – האיש הזה הוא יותר סימפטום מסיבה. האיש הזה הוא השתדלן של קבוצה אחת – בעלי ההון. מי שתולה על הכלום הזה את כל צרותינו – מתחמק מאחריות ושיתבייש קצת גם הוא.
תגיות: אופוזיציה, בנימין-נתניהו, מירי רגב, משה-כחלון, ניגוד-עניינים
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
2 בינואר, 2018 בשעה 22:47
עושה רושם שהאופוזיציה לא רוצה להיות באמת חלופה סוציאל דמוקראטית למשטר
עושה רושם שהאופוזיציה לא רוצה להיות באמת חלופה סוציאל דמוקראטית למשטר.
ילדינו ונכדינו נדונו להיות עבדים נרצעים לאדוני הארץ,ולהוריהם לא ממש איכפת מהעתיד של צאצאיהם.
במצב כזה אין פלא שביבי ומלחכי הפנכה שלו מחייכים כל הדרך אל הבנק.
3 בינואר, 2018 בשעה 0:13
מיכאל אמרת את זה אפילו יותר חריף ממני
ואתה לצערי צודק.