postpass act=ul view postpass עבודה שחורה » האזכרה ה-22 לרצח יצחק רבין: הדרישה לאחדות – כלי להשתקת השמאל

עוד עבודה שחורה

חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

תגובות אחרונות

אומרים לנו שיש מס אחר

» «

האזכרה ה-22 לרצח יצחק רבין: הדרישה לאחדות – כלי להשתקת השמאל

נושאים עלו ברשת, פוליטי ב 4.11.17 23:57

האזכרה ה-22 לרצח יצחק רבין – כיצד הפכה הדרישה לאחדות לכלי הנשק האולטימטיבי של הימין להשתקת השמאל הישראלי ושיתוקו

מאת: אסף שרון

 מלחמת אחים

על רקע המחלוקת סביב העצרת השנתית לציון הירצחו של יצחק רבין בידי מתנקש מהימין הקיצוני, ד"ר אסף שרון, מייסד-שותף ועמית בכיר במולד, מסביר במאמר חדש כיצד הפכו הדרישה לאחדות והאיומים במלחמת אחים לכלי הנשק האולטימטיבי של הימין להשתקת השמאל הישראלי ושיתוקו

4  בנובמבר 1995 הוא נקודת האפס של הפוליטיקה הישראלית בזמננו. רצח רבין וההתרחשויות שבאו מיד בעקבותיו קבעו את יחסי הכוחות בין המחנות הפוליטיים ועיצבו מחדש את דפוסי הוויכוח ביניהם. בשנים שלאחר הרצח, הימין הדתי – שמקרבו יצא הרוצח – השתלט בהדרגה על הפוליטיקה הישראלית ועיצב את דמותה מחדש, בשעה שמחנה התומכים ברבין נדחק לשוליים, עבר דה-לגיטימציה ונוטרל מבחינה פוליטית.

בימים שאחרי הרצח רבים בשמאל רצו להאמין שהטראומה הלאומית הולידה חרטה אמיתית והפקת לקחים, ונכנעו לחמימות ה"ביחד". מנהיגיהם נענו לתכתיב האחדות, שמשמעותו המעשית הייתה ונותרה הכחשת המימד הפוליטי של הרצח. עם חיסול הפוליטיקה, נותרה רק סנטימנטליות. הזעזוע הפך ל״צו פיוס״ והזעם לתוגה קולקטיבית מנחמת ודביקה. בהקשר הזה, מי שנדרשו לתת דין וחשבון לא היו הקיצוניים שכפו את אמונתם המשיחית באלימות, אלא מי שהעזו לבקר אותם או לקדם מדיניות שלום ״פלגנית". בלהטוטנות פוליטית מרשימה, התוקפים הפכו לקורבנות. הקורבנות נדרשו לפייס את התוקפים. הימין לא נדרש לקחת אחריות על ההסתה, מנהיגיו לא נדרשו לשנות את דרכם והרבנים שקראו לרצח לא הועמדו לדין.

יורשיו של רבין בהנהגת השמאל קנו את הנוסחה לפיה כל ערעור על דרכו של הימין הוא פגיעה באחדות. מבוהלים מבריונות הימין, הם מנסים לקרוץ לאלקטורט מדומה או להמציא ״מרכז״ פיקטיבי. בניגוד לכל הגיון פוליטי, הם עסוקים בהסתרת האמונות שלהם ובטשטוש עמדותיהם. כך, במשך למעלה משני עשורים, שרויה מדינת ישראל במלחמת תרבות במעמד צד אחד. זהו מאבק על דמותה של המדינה, שבו צד אחד נלחם בשיניים ובציפורניים, בעוד הצד השני – מבולבל ומבוהל – מתקפל, מסתתר ובורח מעצמו.

לקריאת המאמר המלא

Print Friendly, PDF & Emailהדפסה או שמירה כקובץ
נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

3 תגובות

  1. רפי לאופרט :
    5 בנובמבר, 2017 בשעה 10:38

    אני נגד השתקת השמאל

    אם השמאל אינו מעוניין באחדות, אסור ל"אנוס" אותו ללכת בדרך האחדות. מוטב ינוון עצמו לדעת בכוחות עצמו.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :
    6 בנובמבר, 2017 בשעה 2:07

    לאופרט - איך הצלחת לנסח במשפט קצר את תמצית הטענות שמעלה המאמר?

    מלאכת מחשבת ממש המשפט הזה.
    יכולת לצאר ולכתוב – מי צריך אופוזיציה בדמוקרטיה?
    תראה כמה מילים שפך אסף שרון כדי לתאר את "תרומתך" לדמוקרטיה הישראלית,
    והנה אתה בא ותמצת את הכל במשפט אחד.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :
    6 בנובמבר, 2017 בשעה 13:56

    תיקון הקלדה:
    "יכולת לקצר ולכתוב – מי צריך אופוזיציה בדמוקרטיה?"…..

    "והנה אתה בא ומתמצת את הכל במשפט אחד".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.