מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
תקשורת כמשרתת אינטרסים אנטי-דמוקרטיים
התקשורת אימצה נרטיב לפיו דמוקרטיה, דיון מהותי, התמודדות אמתית, חילופין תדירים של מנהיגים זה רע ואילו "בחירת מנהיג" מוסכם מראש ללא דיון זה טוב. תקשורת שמציגה את ההליך הדמוקרטי בקונוטציות שליליות ובחוסר סובלנות מקדמת אינטרסים אנטי-דמוקרטיים
מאת: ק. טוכולסקי
התקשורת פוגעת בדמוקרטיה
בגרמניה נבחרו לאחרונה ראשי הסיעה של מפלגת השמאל (הלינקה). בדיון של שלוש שעות במסגרתו אותגרה המנהיגות הקיימת באלטרנטיבה. בדרך כלל תקראו איזה ידיעה זניחה על הלינקה בעיתונות הבורגנית בתחתית האתר, הכותרות נשמרות למפלגות שהעיתונות מנפחת, אבל זכתה המפלגה לכותרות שזעקו על "מאבק כוח" או על "תככים". יש משהו עצוב בעובדה שברגע שבמפלגה יש דבר טבעי, כמו בחירות בהם מתמודדים אנשים שונים וקוראים תיגר על מנהיגות ,שגם היא נבחרה בעבר, התקשורת מציגה זאת כ"מאבקי כוח/תככים/מלחמות חצר" זאת בסך הכול דמוקרטיה, בעל תפקיד נבחר לקדנציה קצובה וניתן להחליפו אם הבוחרים לאותו תפקיד מעוניינים בכך.
למה אני מלאה אתכם בסיפור על תקשורת ומפלגה בארץ אחרת? בעיקר כדי להראות לכם שהתקשורת עובדת בצורה מסוימת בכל מקום. מפלגות דמוקרטיות במשטרים דמוקרטיים בוחרות בעלי תפקידים ולא מושחות מנהיגים. דיון ענייני וסוער, שבסופו נבחרים אנשים חדשים, או אנשים מחדש לתפקיד, הוא סממן דמוקרטי הרבה יותר מדיון קצר, שבו מועמד מוסכם, שנבחר בדיונים מאחורי הקלעים ובמחשכים, ממונה לתפקידו.
דמוקרטיה היא לא דבר קל, היא מצריכה מאנשים חשיבה ופעולה, היא דורשת עימות מילולי ונכונות להגן על ערכים ומעשים, ביצועים ודרך. אבל דמוקרטיה מבטיחה לנו שקולם של כל החברים בגוף הבוחר יישמע ויקבל ביטוי. הסכמות ללא דיון, ללא עימות, ללא הצגת עמדות שונות לקהל בוחרים שבוחר את מה שנתפס בעיניו כנכון, בין אם מדובר בבעל תפקיד או בעמדה בנושא, פשוט לא משרתות את האינטרס הציבורי כי הן מדירות מהחלטות והשפעה את ה-99%.
גם בישראל הדבר דומה, מפלגת העבודה שעל אף מגרעותיה הרבות ניתן לומר לזכותה שיש בה בחירות ליו"ר ואלטרנטיבות שונות מוצגות בפני הבוחרים, מוצגת בתקשורת הישראלית לגנאי כמפלגה אוכלת מנהיגיה. זאת במקום לשבחה כמפלגה שבוחריה לא מהססים להחליף בעלי תפקידים. לאחרונה גונה גם ההליך הדמוקרטי במרצ על-ידי עיתונאי חצר, שפשוט הוקיעו הליכים נורמאליים לחלוטין.
יש פה בישראל פולחן מנהיג, תופעה פשיסטית לחלוטין שמקומה לא יכירנה במדינה דמוקרטית. כך גם הביקורת שהתקשורת מקדישה לכתישת מפלגות שקיים בהן הליך דמוקרטי כלשהו, במיוחד ביחס להעדר הכמעט מוחלט של ביקורת כלפי מפלגות, שוויתרו על הליכים דמוקרטים, או שהפכו את ההליך הדמוקרטי לפארסה בסגנון רפובליקות בננות בהן "נבחרים מנהיגים" בהליכים מגוחכים, שבהם ה"מנהיג נבחר" ב"מאבק" מול מתמודדים פיקטיביים, כמו שמקובל במפלגות כמו הבית היהודי או הליכוד. התקשורת אימצה נרטיב שמשרת את ההון לפיו דמוקרטיה, דיון מהותי, התמודדות אמתית, הצגת אלטרנטיבות רציניות לבוחרים זה רע ואילו "בחירת מנהיג" זה טוב. זה נכון בגרמניה, זה נכון בארצות הברית וזה נכון בישראל.
לאחרונה שמעתי את אריה גולן ב"בוקר טוב ישראל", מראיין את מושל שכם הפלסטיני ואת דובר הארגון החרדי שמתנגד לגיוס. זה לא היה ראיון תקשורתי. זה היה דיון מגוחך שבו המראיין תקף את מרואייניו בקלישאות במקום לנסות ולהבין את עמדתם או לאתגר אותה.
לדבר עם חרדי, שמאמין שהתורה שומרת על עם ישראל יותר מהצבא, על היעדר שוויון בנטל (עוד קשקוש מקושקש) זאת לא תקשורת. לתקוף את עמדתו התומכת בהסכם הפיוס הפלסטיני של מושל שכם באמירות שארגון החמאס הוא ארגון של רוצחים, זה לא תפקידה של התקשורת.
מראיין טוב לא "מאתגר" את מרואייניו באימוץ הקלישאות של יריביהם, אלא אמור לשאול שאלות נוקבות, שיאפשרו לשומעים להבין מה המרואיינים רוצים. אבל אריה גולן לא לבד. התקשורת הישראלית איבדה את זה וגם היא לא לבד. תקשורת המיינסטרים בכל העולם חולה ומשרתת את הימין האנטי דמוקרטי. בגלל זה תוכלו לקרוא כל הזמן על מהומות בוונצואלה נגד שלטון השמאל, אבל בבחירות המחוזיות שנערכו לאחרונה השמאל זכה בבחירות בפיקוח ארגונים בין לאומיים ב-17 מתוך 23 מדינות מחוז, ועל זה לא תקראו בעיתונים.
דמוקרטיה היא לא קלישאה ריקה, היא הליכים מסודרים ושקופים, שבהם מועמדים, או עקרונות, תהליכים ובעלי תפקידים מוצגים לבחירה, ומועמדותם נידונה בכובד ראש, תוך בחינה של אלטרנטיבות. זה מה שקרה בלינקה או במפלגת העבודה, לא תמיד כולנו או חלקנו מרוצים מבחירת הבוחרים, לא תמיד היא מוצלחת במבחן התוצאה, אבל ככה זה עובד. התקשורת שמציגה את ההליך הדמוקרטי בלעג ובבוז, בקונוטציות שליליות ובחוסר סבלנות, משרתת את הפשיזציה של החברה. כך בישראל ובמקומות אחרים. התקשורת תורמת ליכולת של מפלגות לא דמוקרטיות, שמקדמות נסיגה מהדמוקרטיה, ופוגעת באינטרס של ה-99%. והאינטרס הציבורי הוא הרחבת הדמוקרטיה והערכים הדמוקרטיים של חירות שוויון ואחווה.
בכלים מאוד מודרניים, בטלוויזיה, ברשת האינטרנט ומעל גלי האתר, התקשורת הגלובלית, בכלל והישראלית, או הגרמנית בפרט, מקדמות אינטרסים אנטי דמוקרטיים.
תגיות: דיון ציבורי, דמוקרטיה, פשיזם, תקשורת, תרבות-הדיון
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
22 באוקטובר, 2017 בשעה 14:18
הצעה לייעול
טוכולסקי, אם אינך שבע רצון ממידת "הדמוקרטיה" של התקשורת סביבך אולי פשוט אתה וחבריך תקימו גוף תקשורת משלכם בו יציגו את קו המפלגה?
תוכלו לקרוא לו "פרבדה"
אגב, מסקרנות- לא בסדר לכתוב על מה שקורא בונצואלה? אסור שאנשים ידעו על הזוועות שמביא עמו שלטון סוציאליסטי? סתם תוהה
מיהו ג'ון גאלט?!
22 באוקטובר, 2017 בשעה 14:21
המשפט המלא: בגלל זה תוכלו לקרוא כל הזמן על מהומות בוונצואלה נגד שלטון השמאל, אבל בבחירות המחוזיות שנערכו לאחרונה השמאל זכה בבחירות בפיקוח ארגונים בין לאומיים ב-17 מתוך 23 מדינות מחוז, ועל זה לא תקראו בעיתונים.
אם עוד לא הבנת מה לא בסדר בסיקור של וונצואלה אז תשמע יש לך בעיה