החלטה ממשלתית – טורבינות רוח בלי מדידות רוח – חלק שני

נושאים התמונה הגדולה, כלכלה ותקציב ב 26.09.17 0:12

גילגולה של החלטה ממשלתית – הקמת טורבינות רוח בלי ידיעת פוטנציאל הרוח בישראל. הסתמכות על מודל משטר הרוחות במקום מדידות ממשיות להקמת חוות רוח

מאת: אמנון פורטוגלי

הפרטת רשויות - הפרטת התוכנית לתשתית לאומית בתחום ייצור חשמל

החלטת ממשלה מראשית אפריל הפריטה למעשה את התוכנית לתשתית לאומית בתחום ייצור חשמל מגז טבעי, ומסמיכה יצרני חשמל פרטיים להכין תכנית לתשתית לאומית ליצור חשמל מגז טבעי במטרה ליצור שוק עבור מפיקי הגז, ללא התחשבות בנזקים לסביבה ולאדם מאת: אמנון פורטוגלי‏

לקריאה נוספת

פוטנציאל הרוח

פוטנציאל הרוח. הוא הנושא העיקרי החשוב ביותר המשפיע על מיקום חוות רוח, והוא נמדד בשטח ע"י הקמת תרנים למדידות רוח. ללא מדידות מפורטות במיקום המיועד להקמת הטורבינה, לא ניתן להעריך את פוטנציאל ייצור החשמל במקום.

הבעייה היא שלמדינה אין מפות רוח שמתאימות לטורבינות הרוח בגבהים הרלוונטיים. היקף ההקמה של טורבינות רוח שנקבע ל-800 מגוואט עד לשנת 2020, לא התבסס על בחינה של פוטנציאל הקמת טורבינות רוח במתחמים רלוונטיים מבחינת משטר הרוחות.

הפתרון שנמצא היה להסתמך על היזמים המתבססים על מודלים למיפוי משטר הרוח.

אלא שהמודל אינו מחליף מדידה בשטח לצורך הקמה של חוות טורבינות רוח והוא אינו מפורט דיו לקבוע מיקום של טורבינות רוח, בוודאי באזור בעל טופוגרפיה הררית.

השירות המטאורולוגי פירסם בספטמבר 2014 תוצאות ראשוניות של אטלס אנרגיית הרוח של ישראל עם אזהרה מפורשת: "האטלס אינו תחליף לביצוע מדידות. לא ניתן להקים טורבינה על בסיס האטלס"!

במסמך מדיניות לקידום תכניות להקמת טורבינות רוח לייצור חשמל מ- 2012 צוינו הנושאים העיקריים המשפיעים על מיקום של חוות רוח. הראשון (והחשוב) ביניהם הוא פוטנציאל הרוח.

בהמשך המסמך מצויינת השיטה למדידת פוטנציאל הרוח, ע"י הקמת תרנים למדידות רוח. ונכתב:

"מדידת רוח חשובה ביותר לבחינת ההיתכנות להקמה קבועה של טורבינות רוח. כפי שתואר בפרק הרקע, ללא מדידות מפורטות במיקום המיועד להקמת הטורבינה, לא ניתן להעריך את פוטנציאל ייצור החשמל במקום ואת בחירת הטכנולוגיה האופטימאלית לתנאי הרוח."

שנה מאוחר יותר, ב-2013, מדווח רן דרסלר יועץ למנהל התיכנון ומעורכי מסמך המדיניות "אין לנו מפות רוח שמתאימות לטורבינות הרוח בגבהים הרלוונטיים".

שנתיים אחרי פירסום מסמך המדיניות, בדוח של הצוות הבינמשרדי לבחינת תאי שטח בעלי פוטנציאל להקמת חוות טורבינות רוח גדולות מ- 2014, נכתב כי "היקף ההקמה הדרוש של טורבינות רוח נקבע ל-800 מגוואט עד לשנת 2020. מכסה בהיקף זה אושרה על ידי הרשות לשרותים ציבוריים – חשמל. יחד עם זאת, היקף זה לא התבסס על בחינה של פוטנציאל הקמת טורבינות רוח במתחמים רלוונטיים מבחינת משטר הרוחות ובהתחשב באילוצים החלים על שטחים אלו."

ובהמשך: "נכון למועדי הדיון במסגרת הצוות הבינמשרדי, אין בידי המדינה מיפוי של עוצמות רוח על פי המאפיינים המתאימים לטורבינות רוח גדולות. בהעדר מיפוי בידי המדינה, ובהעדר הכוונה מרחבית (לפחות עד עתה), פועלים היזמים לאתר את השטחים הפוטנציאליים בכוחות עצמם, בהתבסס על מודלים למיפוי משטר הרוח"..

על השימוש במודלים אלו כותב הצוות הבינמשרדי: " מודלים אלו יכולים להציג את עוצמות הרוח בהכללה מרחבית גסה יחסית…. המודל אינו מחליף מדידה בשטח לצורך הקמה של חוות טורבינות רוח והוא אינו מפורט דיו לקבוע מיקום של טורבינות רוח, בוודאי באזור בעל טופוגרפיה הררית, אך ניתן לזהות לפיו אזורים בעלי פוטנציאל להקמה של טורבינות רוח"

"עקב כך מקובל לערוך מדידות בשטח, באמצעות תרני מדידה בגובה של כ 75% מגובה התורן המתוכנן של טורבינת הרוח למשך שנה לפחות, ובדרך כלל למשך שנתיים. רמת מדידה זו הינה הכרחית לצורך הקמה של פרויקט בתא שטח מסוים (ואף נדרשת כתנאי סף על ידי הגופים המממנים), אך היא אינה נדרשת לשלב של זיהוי ראשוני של אזורים בעלי פוטנציאל רוח.

בספטמבר 2014 פירסם השירות המטאורולוגי תוצאות ראשוניות של אטלס אנרגיית הרוח של ישראל עם אזהרה מפורשת: "האטלס אינו תחליף לביצוע מדידות. לא ניתן להקים טורבינה על בסיס האטלס"! [1]

אמנון פורטוגלי, מרכז חזן במכון-ון ליר

לקריאת החלק הראשון

לקריאת החלק השלישי

[1] http://energy.gov.il/Subjects/RE/Documents/אטלס%20הרוח/WindEnergyPre.pdf