חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

העבודה ומרצ – שבויים בפוליטיקה של זהויות

נושאים כלכלת בית, פוליטי ב 5.09.17 0:41

למעלה מ-30 שנים שהשמאל מספר לעצמו שהוא לא מעמדי, שהוא ממלכתי, מרכזי, ליברלי, שהוא המרכז והמיינסטרים וכל הזמן הולך השמאל ומצטמק. שמאל שמתחפש לימין או מרכז הוא לא רלבנטי

מאת: ק. טוכולסקי

חודש ומשהו מאז שבוחרי מפלגת העבודה העדיפו שוב מועמד של הדרך השלישית בכלכלה ע"פ מועמד סוציאל-דמוקרט כדאי להמשיך במסע אל מציאות החורבן של השמאל בישראל. אמרתי ואחזור ואגיד, השמאל בישראל הוא סרח עודף זניח, שוליים הולכים ומצטמקים שנמצאים מחוץ למוקדי ההשפעה. אין לשמאל כיום בישראל שליטה בשום מערכת. המרכז והימין חולקים בשליטה לא רק במערכת הפוליטית, בבית המשפט העליון ובתקשורת, לא רק בשלטון המקומי ובמגזר השלישי, אפילו בהסתדרות שולט המרכז והשמאל הוא רק סרח עודף שמתקיים מפירורים. התנפצותה של חד"ש במגזר המקומי ב-2013 שווה בעוצמתה לנפילת מפלגת העבודה ברשויות המקומיות ב-1989, בכל המגזרים ובכל התחומים השמאל אבד את כוחו והוא אינו מיינסטרים. כמחנה אין לשמאל על מי להלין אלא על עצמו. כן תקשורת מאוזנת שקיימת רק בארץ האגדות הייתה יכולה להועיל אבל השמאל חיסל את כלי התקשורת שלו מזמן והברית שכרתו ראשי השמאל מרכז עם הימין הכלכלי מאמצע שנות השמונים לא זוהתה בזמן כמה שיביא על השמאל את חורבנו.

הבעיה הבאה התחילה אחרי שכבר הבנו, מפלגת העבודה ומרצ העדיפו, בשורה של טעויות לאורך שנים ובמקביל, להעמיד בראשם לא מועמדים מעמדיים, אלא מועמדים ששייכים מעמדית למחנה האחר: יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים אורון וזהבה גלאון במרצ, שמעון פרס, אהוד ברק, פואד בן אליעזר, עמרם מצנע, שוב אהוד ברק ואחריהם הרצוג וגבאי כל אלו שלטו במה שאמורות להיות מפלגות השמאל מרכז והשמאל. השמאל הזה לא היה שמאל ולא הצליח לייצג את בוחריו, לקדם את בוחריו ולשמור על בוחריו, וכך נכחד השמאל כי בוחריו הלכו למקומות אחרים.

בתוך העסק הזה של הדרדרות מתמדת כתוצאה מאבדן הזהות המעמדית, אימץ לעצמו השמאל את כללי המשחק של פוליטיקת הזהויות ובכך סייע להמשך הדרדרות מצבו. כבר למעלה מ-30 שנים שהשמאל מספר לעצמו שהוא משהו לא מעמדי, משהו אחר, ממלכתי, מרכזי, ליברלי,. כבר יותר מ-30 שנים שהשמאל מספר לנו שהוא יביא שלום, שהוא יהפוך את ישראל למרכז ההייטק של המזרח התיכון, שהוא יביס את אויבנו במלחמות, שהוא המרכז והמיינסטרים וכל הזמן הולך השמאל ומצטמק. תחילה אבד השלטון, אחר כך נפלו הרשויות המקומיות, עיתוני השמאל וההסתדרות, השמאל הלך וקטן, הלך ונדחק, המרכז הלך וגדל על חשבונו. מה לעשות, לא צריך את מפלגת העבודה בשביל להיות במרכז או במרכז ימין. ואם מפלגת העבודה רוצה לנצח בחירות עם אנשים כמו שמעון פרס או אהוד ברק, עמרם מצנע או יצחק הרצוג, אז יש מספיק בוחרים במרכז שיעדיפו מפלגה אחרת ואף בוחר ימני לא ילך אחריה. שמאל שאינו שמאל, לא קורץ לבוחרים מאוכזבים, לבוחרים שמחפשים משהו אחר, לבוחרים חדשים, שמאל שמתחפש לימין או מרכז, זה בדיוק מה שמשאיר את הבוחרים שיכולים להביא אותו לשלטון מחוץ להישג ידו.

במקביל למהות הנאו ליברלית השתתפות השמאל במשחק הזהויות שבו ראש ממשלה שמפריט ומוריד מסים כמו אהוד ברק, טורח ל"התנצל" על "חטאי תנועת העבודה" בפני הבוחרים, התוצאות בהתאם, עלובות. גם הניסיון הכנה יותר של חלקים מסוימים בשמאל מרכז למצוא בקידום זכויות זהותניות מסוימות כתחליף למדיניות מעמדית נכשל. זה חשוב, זה הוגן , זה צודק, זה לא מספיק כדי להחליף את המדיניות המעמדית ולכן זה נכשל.

פוליטיקת הזהויות שרווחת בשמאל מרכז שחושב, שאם הוא יבחר לעצמו יו"ר בעל הון אבל ממוצא מסוים, הוא יקרוץ יותר לבוחרים. או שמאלה מהמרכז, היכן שדיונים זהותיים טהרנים משתקים מראש כל אפשרות להעביר מסר שיביא לגידול במחנה, משרתת את שלטון ההון. לא סתם מוקדי כוח כמו האקדמיה והתקשורת מעודדים שיח זהותי. לכסף הגדול נוח מאוד שהדיון לא יהיה מעמדי ומאחד, אלא זהותי ומפלג. כל עוד לא ישתחרר השמאל מכבלי הדיון הזהותני, כל עוד לא יהיה ברור ששאלות של זהות הן נושא ראוי לצדו של המאבק המעמדי ולא כתחליף למאבק המעמדי, השמאל נידון לחוסר רלבנטיות.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

4 תגובות

  1. החגב עמד יציב :

    "פוליטיקה של זהויות" - מונח שיחדש מעניין

    "פוליטיקה של זהויות" – מונח שיחדש מעניין.
    מה זה בעצם אומר טוכולסקי?
    זהויות- כלומר תפיסת הפרט את עצמו כיהודי\ ליברל\ערבי\גאה\ישראלי\מזרחי\פלסטינאי\חרדי וכו' היא זהות מומצאת ולא אמיתית ביחס לזהותו "המעמדית" כפועל מנוצל נטול אמצעי יצור.
    זהות ש"בעלי ההון" הרעים והנכלוליים הטמיעו באמצעות מניפולציות בפרט על מנת שלא יהיה ממוקד ב"אמת" בדבר ניצולו המעמדי בידי "ההון".
    אם רק כולם יגיעו לתודעה מעמדית נכונה תפרוץ ה-מהפכה
    אני מבין את הרעיון נכון? 🙂

    תפיסת עולמך הפוליטית טוכולסקי כל כך מבודדת, כל כך בשוליים הסהרוריים, כל כך לא רלוונטית לחברה הישראלית ואתגריה אני תוהה אם אתה מבין זאת בכלל.
    מיהו ג'ון גאלט?

  2. ק. טוכולסקי :

    א. זה אכן מושג שיחדש
    ב. אם אני כל כך זניח, למה אתה מקדיש לי זמן?
    ג. לא צריך בהכרח מהפכה, מהפכה זה התוצאה של הזנחת המעמד להבלים בסגנון איאן ראנד, הזעם שמתפרץ כשלאנשים כבר אין מה להפסיד. תודעה מעמדית יכולה לאפשר שינוי בצורה דמוקרטית.

  3. החגב עמד יציב :

    מה זאת אומרת למה אני מקדיש לך זמן?

    אני טרול אינטרנטי חביב ותומך חירות, זה מה שאני עושה 🙂

    לאיזה אנשים כבר אין מה להפסיד בדיוק? למר ישראלי שחי במדינה בה התל"ג בדרך למערב אירופה?
    אתה אדם עם פטיש טוכולסקי, הכל נראה לך כמו מסמר

    מיהו ג'ון גאלט?!

  4. ק. טוכולסקי :

    עוד לא קראתי תגובה אחת שלך שתומכת בשום חירות, רק בניצול.
    לאנשים עוד יש מה להפסיד לכן אין מהפכה, נשאלת השאלה האם תמיד צריך לחכות לרגע שבו לאנשים אין מה להפסיד ואז לספוג את מררתם או שאפשר לשנות לפני.
    תל"ג לא אומר שום דבר, בדיוק כמו שכר ממוצע. כל עוד החלוקה שלו אינה שוויונית זה מושג ריק מתוכן.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.