חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

זמנים חשוכים באוניברסיטת חיפה – דותן לשם פוטר בשל דעותיו הפוליטיות

נושאים חינוך ותרבות, עלו ברשת ב 30.08.17 23:35

דותן לשם, מרצה בכיר בביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה פוטר מעבודתו בשל הבעת דעותיו ולא בשל איכות עבודתו. מספר על כך בפייסבוק שלו

 

אתה אינטלקטואל, ואין מקום לאינטלקטואלים באוניברסיטת חיפה". 
הסיפור שברקע עזיבתי לניו יורק

א. פרולוג
ביוני לימדתי את השיעור האחרון שלי באוניברסיטת חיפה. את שנת הלימודים הבאה אפתח כמרצה אורח באוניברסיטת קולומביה. לפני כשבועיים ארזנו המשפחה את חפצינו ועברנו לניו יורק לזמן לא ידוע. כמו במקרים אחרים של נדידה, המעבר נובע ממגוון סיבות. איננו יוצאים דופן בעניין זה ומאז חזרנו משהות של ארבע שנים בארה"ב, מתוכן שלוש בניו יורק, ההתלבטות האם לחזור לשם לוותה את חיינו כצל. גם בעניין זה איננו יוצאי דופן. מה שנדמה לי כיוצא דופן וכראוי לשיתוף ציבורי הוא הסיבה שדחפה אותנו לעזוב שוב, והיא ההתנכלות על רקע פוליטי שחוויתי באוניברסיטת חיפה, התנכלות שלכל הפחות נהנתה מרוח גבית מעיתונאית בכירה בעיתון הארץ.

ב. סיפור המקרה
לפני מספר חודשים זומנתי לשיחה אצל ראש ביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה שבו אני מועסק כמרצה בכיר במסלול לקביעות. בפגישה אמר לי ראש ביה"ס שיש שני עניינים על הפרק. הראשון הוא החשש של חברי המחלקה הבכירים שלא אשא בתפקידים לאחר שאקבל קביעות (מה שהיה אמור לקרות כשנה וחצי לאחר מכן). דבר זה היה מעט מוזר לאור העובדה כי עוד בטרם הקביעות מילאתי תפקידים מנהליים ואף הבעתי נכונותי להקים ולעמוד בראש תכנית לימודים חדשה לאחר שאקבל הקביעות.

המרצע נשלף מן השק כשעלה העניין השני: תלונות שהגיעו לאוניברסיטה בעקבות הדברים שאמרתי בכנס חמש שנים למחאה שנערך באוניברסיטת תל אביב מספר חודשים קודם לכן כמו גם שזו שיחה מקדימה לשיחה עם הדיקן בנושא זה. מרגע זה החל מחול שדים שלא דמיינתי שאקלע אליו. על מנת להבין את גודל הצרה שהתרגשה על ראשי ולהבין כיצד להתמודד עמה ניהלתי באופן מידי שיחות עם כמה מבכירי המחלקה. בשיחות אלה נאמר לי, בין היתר, שבהתבטאותיי הציבוריות אני פוגע בתדמית האוניברסיטה, שגם כך בעייתית בגלל שיש בה מלא ערבים, ושזו סיבה מספקת לא לחדש לי את החוזה. נאמר גם שאני אינטלקטואל ושאין מקום לאינטלקטואלים באוניברסיטת חיפה, שכתיבתי בפייסבוק אינה מקובלת על האוניברסיטה (כולל ציטוטים מעוותים מדברים שכתבתי) ושהיא הסיבה לכל המהומה. עוד נאמר שאם היו יודעים מה אני כותב בפייס לפני שהתקבלתי לא היו מקבלים אותי מלכתחילה, ושעל אף שאני נתפס כהזוי אז לא כך הדבר ויש לי תכנית סודית כלשהי, ועוד כהנה וכהנה דברים שכאלה. בנוסף נאמר לי על ידי שלושה חברי מחלקה בכירים שמוטב לי לחפש עבודה במקום אחר, ויותר מאחד אמר לי שאשקול אם מתאים לי להישאר בחיפה מאחר שלהיות מרצה בחיפה לא משתלב עם כתיבתי הציבורית, ושגם אם אשאר ואקבל קביעות ידאגו למרר לי את החיים עד הפנסיה.

על מנת להגדיש את הסאה, ולאחר שהבהרתי שאין בכוונתי לחדול מכתיבתי הציבורית, כששאלתי מה עלי לעשות כדי להקל על חששותיהם במישור ה"קולגיאלי" – שלא אשא בתפקידים מנהליים – נאמר לי שאי אפשר להגיד לי מה נדרש ממני כי אז פשוט אמלא אחר הדרישות דבר שיסייע בידי בתביעה עתידית באם לא אקבל קביעות. לכל אלה התלוו אמירות פוגעניות ביותר על אופיי שברשותכם לא אחזור עליהן, כמו גם אוסף טענות קטנוניות במיוחד בדבר התנהגותי הבעייתית (כדוגמא: אני פוגעני כלפי הסגל המנהלי כי בקשתי להגביל את כמות הסטודנטים בסמינר אותו אני מעביר על ניאוליברליזם ל-12 משתתפים).

כשניסיתי לברר מי עומד מאחורי המסע לסיום העסקתי נעניתי לרוב בחומה בצורה של התחמקויות, למעט במקרה אחד בו נאמר לי שטלי חרותי סובר, העיתונאית הבכירה של עיתון הארץ אותו אני מרבה לבקר ושאותה ביקרתי בכנס ההוא באוניברסיטת תל אביב, התקשרה למספר נושאי תפקידים באוניברסיטה והודיעה להם שאני פוגע בשמה הטוב של האוניברסיטה. אם לא די בכל מה שתיארתי, הובהר לי ביותר משיחה אחת שאין חולק על מצוינותי האקדמית ושמוסכם שאני חוקר בעל שם עולמי בתחומו, והדבר הוכר על ידי האוניברסיטה שבחרה באופן חריג להקפיץ אותי לדרגת מרצה בכיר עם כניסתי. באופן אבסורדי, הובהר לי שמצוינותי האקדמית עומדת בעוכרי, מאחר שהדיון על חידוש החוזה שלי ומתן הקביעות יתנהל במנותק מן הדיון על תרומתי כחוקר. התמונה שהתחוורה לי בסופו של סבב זה היא, כפי שציין באוזני עורך דין בעל ניסיון רב במקרים שכגון אלה עמו שוחחתי, הוא של "תפירת תיק" בו השמצות אישיות ישמשו בניסיון למנוע את חידוש החוזה שלי ואת קבלת הקביעות.

לאחר כשבועיים זומנתי לפגישה עם הדיקן, שלטענת חלק מחברי הסגל הבכירים עמם שוחחתי, הוביל את המהלך. אין לי איך לתאר את הפגישה אלא כהזויה עד כאב. הוא הודיע לי שהגיעו מספר תלונות בעל פה ובכתב על הופעתי בכנס ההוא והתנהלותי פשוט אינה מקובלת עליו. לבקשתי לדעת ממי הגיעו התלונות ומה תוכנן על מנת שאוכל להתייחס עניינית הוא סירב לענות. בנוסף הוא טען שהוא התנגד לקבלתי מלכתחילה אולם הוא פשוט לא היה בתפקיד בזמנו ולכן לא התחשבו בדעתו. אבל, הוא המשיך ואמר, המצב היום שונה. הסיבה לכך היא כי עכשיו הכוח בידו, והוא יעשה ככל שביכולתו למנוע את חידוש החוזה שלי. בין הסיבות אותן מנה הדיקן לכך שלא אקבל קביעות הוא ציין את העובדה שלדעתו אין לביה"ס למדעי המדינה צורך בתחום העיסוק שלי, טענה בעייתית בפני עצמה כשהיא עולה כשנה וחצי לאחר שהתקבלתי גם כך. אבל בכך לא היה די, מאחר שתחום המחקר שהוא ציין כזה בו אני עוסק (שלביה"ס אין צורך בו, לדבריו) פשוט לא היה תחום המחקר שלי. וכך המשיכה השיחה. למשל, כשאמרתי שהמחלקה בוודאי תכתוב מכתב הממליץ על מתן קביעות על בסיס הישגי המחקריים כמו גם סקרי ההוראה בהם אני זוכה לציונים גבוהים ולמחמאות מן הסטודנטים, הוא אמר שהוא יודע לקרוא בין השורות ולהבין שמכתב הממליץ לקלוט חבר סגל לא באמת מתכוון לכך. לבסוף, הוא סיפר כמה זה קשה לו להודיע לי על סיום הקריירה שלי, וטרח לציין שהוא ממש בסדר בכך שהוא נותן לי התראה של שנה וחצי מראש.

בקיצור: סימנו לי את הדרך החוצה, ויותר מרמזו שאם אתעקש לנסות ולהישאר כמרצה עם קביעות לא רק שאצטרך לחדול מכתיבתי הציבורית ולכוף ראשי בפני השררה, אלא שהדרך לשם תהיה מלאה הכפשות אישיות ושימת מקלות בגלגלים וגם בסופה לא ברור האם אזכה לקביעות (ומתי). יתרה מכך, דאגו לציין באוזני שגם אם אקבל קביעות ידאגו למרר את חיי לאחר מכן בין היתר על ידי עיכובי העלאה בדרגה. ואם כל זה לא היה מספיק, אזי השיא מבחינתי הגיע מעט לאחר מכן כשקיבלתי אי מייל נוזפני עם צילום מסך של פוסט שכתבתי בפייסבוק אותו צילם חבר למחלקה כהוכחה לכך שאיני מתקן דרכיי. מה שהוביל למסקנה שחברי לעבודה מנהלים מעקב אחרי כתיבתי בדף האישי שלי בחיפוש אחר ראיות "מרשיעות" לתיק.

בשלב זה, ולאחר שכאמור התלבטנו האם להישאר בארץ או לעזוב, נפל הפור והעלנו מהלך בחיפוש עבודה בארה"ב, מתוך תקווה לחזור לניו יורק. שפר עלינו גורלנו וזוגתי קיבלה הצעה ממקום עבודתה להעתיק את מושבה לניו יורק, בעוד למזלי הרב ועל אף הפניה המאוחרת הצלחתי להתארגן על משרה זמנית של מרצה אורח באוניברסיטת קולומביה בתקווה למצוא עבודה קבועה יותר בהמשך.

ג. אפילוג

האמת היא שהופתעתי מכל התנהלות המקרה. גם מחוסר הבושה של אקדמאים לומר את האמת הלא ליברלית בעליל בפנים בלי להתבייש ובלי להסתתר מאחורי תירוצים מתירוצים שונים. אבל בעיקר הופתעתי בגלל שכתיבתי הציבורית התנהלה בהנחה שבנושאים בהם אני מתבטא – כלכלה וחברה – עדיין מותר לומר את האמת בישראל בלא פחד. גם התקשיתי להאמין שדווקא עיתונאית בכירה מעיתון הארץ, המותקף חדשות לבקרים ושממצב עצמו כמגן הליברליזם בישראל, תנסה לפגוע כך במרצה באוניברסיטה. חברות לדרך עמן התייעצתי לאחר שפרצה הסערה אמרו לי שאני נאיבי ושדווקא על נושאים אלה אסור לדבר. הסיבה לכך היא שדווקא דיבור עיקש החושף את אי הצדק החברתי והכלכלי מערער על תחושת הצדק והעליונות המוסרית של אותם אלה שברור לעין כל שהם נמנים על האליטות הנהנות מהמשך הניצול. כתוצאה מכך, הנמנים על האליטות פשוט לא יכולים לחיות עם זה שאין להם על מי להטיל את האשמה, מה שקל למשל במקרה של הכיבוש, ומכאן קצרה הדרך לתגובה אלימה. במבט לאחור, אני מסכים עמן. הייתי נאיבי.

רצה הגורל ומעט אחר התפטרותי התרגשה הסערה בה נתונה האקדמיה בעקבות הקוד האתי הביזיוני אותו חיבר פרופ' אסא כשר ושאת דעתי על התנהלותו של האקדמיה בתגובה לו הבעתי זה מכבר. אני חושב שהמקרה שלי רק מדגים שלא צריך את הקוד האתי הזה כדי שהאקדמיה עצמה תתנדב למנוע כל ביקורת על האליטות ועל השלטון בישראל. תפקידו של הקוד האתי הוא לכל היותר לתת לאותם אנשים שפעלו להשתיק אותי לתחזק את הפסאדה הצדקנית כמו גם התחושה שהם מה"טובים" בעודם מגבירים את הצנזורה מרצון על כל בדל ביקורת על שלטון שרק הולך ומתאכזר מיום ליום. אף כי נסיבות המקרה שלי בוודאי מושפעות מזהות האנשים הספציפיים שלקחו בו חלק, כמו גם מן הפתולוגיות של המוסד הספציפי, איני נאיבי עד כדי לחשוב שאני מקרה ייחודי. ראיה לכך היא העובדה שרוב מי שהתייעצתי עמם, כולל אנשים שאומץ ליבם האינטלקטואלי מהווה עבורי מקור לחיקוי ולהשראה, הציעו לי פשוט לשתוק כדי שהדבר לא יחבל בקריירה העתידית שלי. וכאמור, לולא הפריבילגיה שלי וההזדמנות שנקרתה בדרכי ניתן להניח שלא הייתי שובר שתיקה.

מה צופן העתיד? אין לי מושג. ברור שאלה זמנים חשוכים שאינם קלים עבור אנשים שמלאכתם היא אמירת אמת בפני השלטון לעיני הציבור. מאחר שאחזור בקרוב להיכלות הידע של ארה"ב ואלמד במחלקה לדת ניתן להניח שאקדיש יותר זמן לעיסוק התיאורטי והתיאולוגי ה"טהור" ופחות לכתיבה המחוברת לענייני דיומא, אם כי אני מקווה שאמצא את האנרגיה והאומץ להמשיך בכך כמיטב יכולתי. אעשה זאת מתוך תקווה שהזמנים החשוכים יחלפו במהרה, תקווה אותה מצאתי לא פעם בתמיכתם ובעצתם החכמה של חברים וחברות אמיצים פי כמה ממני, ובידיעה שאיני לבד, לא בשעות הקשות (ואפילו המעט שחוויתי הוא מאד-מאד לא נעים), כמו גם בידיעה המשותפת שמצב העניינים הנוכחי אינו סביר ואינו צודק.

פורסם בפייסבוק של דותן לשם

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

17 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מי שלא מבין מילה וחצי מילה – על מה מדובר
    כאן –
    http://www.haokets.org/writer/%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9F-%D7%9C%D7%A9%D7%9D/

  2. חזי :

    לא פוטר ולא בגלל דעותיו הפוליטיות. חוץ מזה הכל נכון.

  3. עמית הרפז :

    מעציב מאוד לראות כיצד מדינת ישראל מתדרדרת מממלכתיות דמוקרטית לאוליגרכיה פרנואידית.

  4. רפי לאופרט :

    הייתי מעוניין לראות לצד סיפור מסזיל דמעות זה גם את תגובת אוניברסיטת חיפה

    ואם הדברים נכונים אפילו בחלקם, אזי גם את תגובת המל"ג.
    אני משער שהבעיה לא הייתה הבעת דעות אלא ניגוד עניינים בין הבעת דעות מסוג מסויים ביותר לבין היכולת לשפוט אקדמית עבודות המתנגדות לדעות אלה.
    אני מניח שאלמלא הייתה ניכרת סתירה בין הדברים, סטודנטים לא היו מבטאים זאת, ובלעדיהם לא ניתן להוכיח קיום "התניות" מהסוג שמתאר לשם.
    למדתי באוניברסיטת חיפה לתואר שני מדעי המדינה, היא אינה זכורה לי, אף שחלפו מאז מספר שנים, כמעוז הימין.
    אני מניח שללשם צפויות הפתעות גם בארה"ב, אם יתקוף שם את המדינה המארחת. או ילמד במסגרת שאיננה אנטי-ישראלית מובהקת ויש בה ציונים.
    ארה"ב מתחילה להבין את הבעיות הכמוסות במוסדות אקדמיים מסוגה של אוניברסיטת ברקלי, ותפעל לאזן את המציאות האנרכיסטית שהשתלטה עליה.
    מה לשעות? – טחנות הצדק טוחנות לאט.

  5. מיכאל לינדנבאום :

    למגיבים "חזי" ולאופרט.אתם מקרתיסטים שביבי,פוטין,ארדואן וקים איל ג'ון היו גאים מאד בכם

    למגיבים "חזי" ולאופרט.אתם מקרתיסטים ו"דמוקראטים" מהסוג הניאו-ליבראלי ,ממש מקור גאווה לאינטלקטואלים ידועים כמו ביבי,פוטין,ארדואן וקים איל ג'ון.
    הג'נטלמנים האלה גאים בכם מאד בכם.

  6. ק. טוכולסקי :

    היות שהסיפור רץ כבר כמה ימים ברשת ואוניברסיטת חיפה לא תובעת את דיבתה ניתן להניח שהוא נכון.
    טיהור באקדמיה ובמשרדי הממשלה מתבצע כבר כמה וכמה שנים. איש לא יטהר פשיסט שרודף שמאלנים כמו הליצן מבר אילן שעומד בראש הפיקוח על התבטאויות שלא קדמאיים.
    הפשיזם בישראלכ בר לא זוחל, הוא כבר המיינסטרים.

  7. משה :

    מי שמכיר את הפרטים יודע שהעניין הפוליטי הוא קשקוש מוחלט. היתה פשוט חוסר התאמה לאוניברסיטה על בסיס לא בלתי שגרתי וגם עניינים כספיים העלו קצף מיותר. הכי קל לטעון שהכל פוליטי. זה תופסיפה את מי שעובדות לא מעניינות אותו. המלצתי, אל תקנו דעה חד צדדית.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    בבקשה משה - האר את עינינו.

    משה
    ולמה שנאמין לך, ש"יודע את הפרטים"" כאשר אינך חולק איתנו את המידע הזה?

    ואיפה תגובת האוניברסיטה למידע שמפורסם ברחבי הרשת?

    ומה זה "חוסר התאמה על בסיס לא בלתי שגרתי"?

  9. נטע :

    לר. לאופרט מותר לשער....

    ולמה לרפי לאופרט מותר לשער? על איזה בסיס?
    מה, לא יכול להיות שהופסקה העסקתו של מרצה על בסיס פוליטי?

    אם האיש היה מוצג כאיש ימין, גם אז לאופרט היה "משער"…….?

    אם כך, גם לי מותר לשער (תגובה 1 )

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    השם טלי חרותי שמוזכר בענייננו הדליק אצלי איזה נורונת קטנה.

    כאן כבר עומדות רגלי על פיסת מידע מוצקה יחסית.
    אז הלכתי לבדוק.
    ואכן:
    בנובמבר 2016 התקיים באוני' ת"א כנס על "חמש שנים מחאה".
    ד"ר לשם דיבר שם וקרא לדה-מרקר עיתון ימני קיצוני. הוא גם פלט משהו על הלאמות.

    זה הפך בפיה של חרותי ל"אלימות" ולשימוש במושגים "דתיים" שלא מאפשרים לנהל דיון. התגובה שלה מופיעה בקישור המצורף כמו גם ההרצאה של לשם.
    אין צורך להסכים אתו, אבל חרותי – לא סתם מגזימה, היא מטעה את מי ששומע אותה בלי לשמוע את ההרצאה שאליה היא מתיחסת.

    למה אינני מופתעת? כי הייתי בסרט הזה קצת יותר בקטן.
    וגילוי נאות – לא שמעתי אף פעם את שמו של לשם עד הלום.

    https://www.youtube.com/watch?v=I8NB3FG9nwk
    https://www.youtube.com/watch?
    v=cHSi_PWy_hg

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    סליחה, הקישור המלא.

    https://www.youtube.com/watch?v=cHSi_PWy_hg

  12. שרה פרה מסיבוב נחשון :

    1) לא פוטר אלא התפטר. נאמר במפורש בפוסט שלו. לו היה לו בסיס לתבוע את המוסד, היה עושה את זה.
    2) פוליטיקה? יותר בכיוון של התנהגות ואמינות. אפילו יש לזה רמז בפוסט שלו.הצגת הסיפור כרדיפה פוליטית היא חלק מהדפוס.

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    תגובה 12 הזויה מראש ועד זנב.

    1. מדובר בהעמדת תנאים לחידוש חוזה וקבלת קביעות.
    זכותו של מרצה לדחות את התנאים ולחפש לעצמו מקום אחר. לפי התאור – האוניברסיטה "עזרה" לו בהחלטה לוותר וללכת.

    לכן המושג פיטורין לא לגמרי מדויק פה.

    2. לא צריך את הפוסט הארוך הזה כדי להבין מבחוץ, שלפחות המידע לגבי חרותי יש לו בסיס אמפירי, והקישורים כבר צורפו למעלה בתגובה 10.
    הקשבתי להרצאה של לשם ולא הבנתי את תגובתה של חרותי, שהציגה אותו כפנאט שמשתמש במושגים אלימים.

    למה? כי לדעתו דה- מרקר הוא עיתון ימני קיצוני בתחום הכלכלי?
    ביג דיל. הוא לא היחיד שחושב ואומר זאת.
    למה? כי אמר שהימין השתלט על המחאה?
    הוא לא היחיד שחושב ואומר זאת.

    זכותה של חרותי לחשוב שהוא טועה. אבל להציג אותו כמי שאינו בר שיח מבחינתה?
    מי היא בעצם שתטיף מוסר?

    3. אין לי מושג מה קרה באוני' חיפה, אבל התאורים בפוסט עולים בקנה אחד אם מה שהתרחש באותו כנס באוני' ת"א.
    האם אניברסיטת חיפה לא שמעה על הפוסט? האם הגיבה עליו?

  14. לא טלי :

    אם הוא צודק שיתבע - נטל ההוכחה עליו

    אם אדון לשם אכן עבר מה שהוא מתאר וזאת רדיפה פוליטית, שילך לבית דין ויתבע את המוסד. אולי מר לשם חושש שאם הדברים יפתחו והדיקן וכל האחרים יגידו למה פוטר, יסתבר שלא חרותי סבר הובילה לפיטורים כי אם לשם עצמו?

  15. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    זה כל היופי שבדבר – שבצורת ההעסקה של מרצים באוניברסיטה – קשה מאוד לתבוע.
    האוניברסיטה לא חייבת להאריך לך את החוזה.

    מצד שני גם האוניברסיטה יכולה לתבוע אותו על הוצאת דיבה.
    אולי זה עוד יקרה – מי יודע.

  16. גוסטב :

    טלי חרותי-סובר (טח"ס) אינה עתונאית בכירה.

    טלי חרותי-סובר (טח"ס) אינה עתונאית בכירה.

  17. גוסטב :

    הבהרה: טח"ס היא עתונאית, אך לא בכירה אלא זוטרה

    הבהרה: טח"ס היא עתונאית, אך לא בכירה אלא זוטרה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.