חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מי שיקבע את סדר-היום ינצח את הבחירות

נושאים דעות, פוליטי ב 30.07.17 0:33

הימין לא יודע לנהל מדינה, אבל יודע לנהל סדר יום ולהסיח את הדעת מן האירועים החשובים באמת. בזמן שהחקירות נגד השחיתות של ראש הממשלה ומקורביו הולכות ומבשילות, האופוזיציה והתקשורת משחקות לידי הימין. אם אבי גבאי רוצה להיות ראש ממשלה עליו להציע סדר יום אחר

מאת: ק. טוכולסקי

בסקרים הראשונים שיצאו אחרי בחירתו של אבי גבאי ליו"ר העבודה מפלגת העבודה התחזקה משמעותית. מאז, בעקבות ההתקדמות המשמעותית בחקירת פרשיות השחיתות נגדו והפחד מהאלטרנטיבה (הלא מהותית במיוחד ובכל זאת) של מפלגת העבודה-החדשה (ניו-לייבור) של אבי גבאי, הטיל אותנו ביבי לסחרור אלימות נוסף סביב ירושלים, סחרור שיכול היה להתפתח למלחמה, ואולי עוד יגיע לכך.

הסקרים אחרי שבועיים של מתח ואלימות סביב ירושלים, בלמו את עליית העבודה. לקורא עם היגיון סביר זה אמור להראות מוזר: ביבי נכשל השבוע כל כישלון אפשרי, סבך את ישראל, התקפל, התגלה שוב ככישלון בתחומי הביטחון הלאומי והאישי, חשף שוב את העובדה שירושלים לא מאוחדת, שהביטחון מעורער, שעמיתיו בעולם בזים לו, ובכל זאת הוא מתחזק קלות בעוד העבודה יורדת. בכלל, כל מי שרקדו השבוע על הדם, "יש עתיד" ו"הבית היהודי", "ישראל ביתנו" ו"הליכוד", התחזקו קלות. הסקר הישראלי מסתבר מתגמל מושחתים כושלים על ה"פאקים" שלהם.

המגמה המוזרה הזאת מתאפשרת משתי סיבות, משולבות. ראשית, הימין אמנם לא יודע לנהל מדינה, אבל הוא יודע לנהל סדר יום. ביבי נכשל כבר 8 שנים רצוף בכל דבר שהוא עושה: מפזר הבטחות שקריות, מחווה את דעתו כאילו הוא לא ראש ממשלה. בשבועיים של שטח בוער, הוא מנהל מסע צילומים לחו"ל עם ראשי המדינות הזניחות של הספר המזרחי של האיחוד האירופאי, שרובם פשיסטונים קטנים לא פחות ממנו. ואז הוא חוזר ומנחה להתחיל בחקיקה חסרת משמעות וחשיבות לחיי אזרחי ותושבי ישראל על הפרדת שכונות בירושלים למועצות אזוריות ועל חוק הלאום, במקביל להצתת השטח במזרח ירושלים.

סביר להניח שהוא ידע מראש שהמגנומטרים ירדו. סביר להניח שהוא ידע מראש שדם יישפך ויהיו מהומות. אבל זה בדיוק מה שהוא רצה: בזמן שהחקירות נגד השחיתות שלו ושל מקורביו הולכות ומבשילות, תתעסק התקשורת – ובעקבות כך דעת הקהל הציבורית – במשהו אחר. בבתים ידברו בסוף היום לא על השחיתות שלו, של משפחתו ושל מקורביו, אלא בפחד ובאלימות.

הוא יודע שהוא כישלון ביטחוני ומדיני, שישראל מבודדת, שבצפון המדיניות שלו מול סוריה הביאה לשליטה של החיזבאללה מחוף הים התיכון ועד משולש הגבולות עם ירדן, שבמזרח הוא פגע בבת הברית היחידה של ישראל אנושות ובמדינה פנימה אין ביטחון אישי ואין ביטחון לאומי. האיש שהפסיד מלחמה לחמאס, שאין לו שום פתרון לכלום, שמחליש את כוחות הביטחון, באמצעות חשיפתם להסתה, ממשיך להתוות את סדר היום כי הוא יודע שכולם ישתפו אתו פעולה. שהאופוזיציה תתייצב לדיון על חוק ירושלים ותדבר על ירושלים ועל הנזק שהחוק יעשה. זאת במקום להגיע לדיון ולתקוף. זאת במקום להגיד שהחוק לא ראוי ושצריך להתייחס אל הבעיות האמתיות של אזרחי ישראל, אלו שראש הממשלה ושותפיו לא עוסקים בהם. במקום לדבר על פערים ועוני, על העדרו של ביטוח סיעודי, על מחירי החופשות והמחסור בימי חופשה ומסגרות לילדים. על הסביבה, על מיכל האמוניה, על זיהום האוויר האדמה והמים, על החופים. יש אין סוף דברים שאפשר להעביר אליהם את הדיון אבל האופוזיציה לא עושה את זה, שבויה בעליבותה במשחקי הממלכתיות והחתירה למרכז שלה, האופוזיציה משחקת את המשחק. ככה לא מתחזקים.

הסיבה השנייה היא שכמו האופוזיציה גם התקשורת משחקת את המשחק. איפה העיתונאים האמיצים שלא יאפשרו לראש הממשלה, שר הביטחון והשר לביטחון פנים לעסוק במה שהם לא יודעים לעשות, אבל יודעים לדבר עליו, ביטחון לאומי ואישי, מאבק בטרור, אמצעי אבטחה? איפה העיתונאים האמיצים שידרשו מהשר לביטחון הפנים להבין מה קורה בחקירות ראש הממשלה,? משר הביטחון להבין מה קורה במשרדו הנחקר בפרשיות שחיתות? איפה העיתונאים שלא רק ישחקו את המשחק. העיסוק של התקשורת בנושאים שביבי שם על הפרק תוך שהיא מתעלמת מגל ההפגנות ההולך ומתגבר נגד השחיתות, מהבעיות האחרות ההולכות ומתגברות בארץ, משתפת פעולה עם סדר היום של ביבי. גם כשהיא מבקרת אותו היא משחקת לטובתו. כי ביבי מתופף על תופי השנאה, על פחדים קמאיים, על יצרים אפלים והתקשורת משתפת אתו פעולה ומאפשרת לו לקרוא את הבוחרים חזרה הביתה.

מי שיקבע את סדר היום ינצח את הבחירות ולכן על השמאל להציע סדר יום אחר. להיגרר למשחק של ביבי וכלי התקשורת של בעלי ההון שהם כולם חברים של ביבי זו טעות. עמיר פרץ הבין את זה, בוחרי העבודה בחרו את אבי גבאי על פניו. אם אבי גבאי רוצה להיות ראש ממשלה, כדאי גם לו להתחיל להבין את זה. הגיע הזמן לדבר על הנושאים והמהות ועל סדר יום חדש ואחר. אחרת גם את הבחירות הבאות ינצח הימין.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

5 תגובות

  1. נטע :

    טוכולסקי אם תשאל אנשים ממה הם פוחדים יותר ממלחמה וטילים על הבית או מפיטורים בעבודה – מה הם יענו (אלה שיענו בכנות)?

    אבל ביבי לא מונע את המלחמות. הימין לא מונע אותן. אז זהו – שהימין יודע לשכנע שאצל השמאלנים יהיה יותר גרוע מבחינה בטחונית.

    סדר היות צריך לכן להיות מורכב ובכל זאת בהיר.
    זה אפשרי.

    אבל……צריך להרחיק לכל הרוחות לפחות 90% מהיחצ"נים שיודעים לנצח בחירות – או ככה זה נדמה – כי לנצח עבור הימין כל יחצן מתחיל יכול, במיוחד כשמהצד השני אין פייט לעומק – רק לרוחב.

    ודרך אגב – אנשים בציבור פחות טפשים מממה שנדמה – להם צריך לתת קצת יותר קרטדיט.

    ועוד דבר אחד – להפסיק כבר להשתין לתוך האוהל.

  2. ק. טוכולסקי :

    כל פעם ששאלנו את סאנדרס או את קורבין על משהו שנבע מסדר היום שהימין הכתיב הם אמרו זה לא הנושא בואו נדבר על הנושא.
    ככה עושים פוליטיקה לא בסדר היום הספיניולוגי של הימין

  3. רפי לאופרט :

    לא זה הדרך

    האשמות סרק לא תפלנה את נתניהו. בנתונים ובנסיבות שבהם הוא שורד ומתמרן ושומר על הנכסים העיקריים החשובים לציבור – אין לו תחליף. חישבו, למשל, על ברק, פרס, הרצוג וכל שאר היו"רים שכשלו.
    במשך 18 שנים – מאז 1999, הפעם האחרונה בה טעה הציבור בגדול -, הוא מספק לכל מי שרוצה לשמוע, לראות ולהבין, אינדיקציות ברורות מאוד לגבי מה הוא רוצה מבחינה מדינית-ביטחונית ומבחינה חברתית -כלכלית. השמאל ככל שהוא מקצין את דעותיו וראייתו, גם הולך ונעשה אדיש, חירש ועיוור לרצון הציבור. מותר לו להמשיך לטעות, ואז ב- 2019, שוב נראה את נתניהו מנצח בבחירות.
    למען הגילוי הנאות, אציין שאני מעדיף אותו בהחלט, על כל חולשותיו, על פני הרצוג, פרץ, גבאי ושאר המועמדים שהתמודדו על ראשות העבודה בבחירות האחרונות.
    הציבור אינו רוצה סוציאל-דמוקרטיה בישראל. היה לו מספיק בדור הראשון לתקומה. הוא מבין היטב שעל משטר-סוציאל-דמוקרטי אמיתי, ישלם מחיר גבוה ויתקשה להיפטר מהעלוקה לכשיתברר לו שוב שהבעיה היא בשיטה ולא בראש התורן של הפירמידה. הציבור רוצה קפיטליזם-חברתי או קפיטליזם עם חמלה חברתית. כלומר: קפיטליזם כשיטה כלכלית להפעלה יעילה של המשק ויצירת צמיחה כלכלית ובמקביל טיפול נקודתי אך שיטתי בבעיות חברתיות, תוך איזון בין פתרון בעיות קיימות להימנעות מיצירת בעיות חדשות. הציבור מוכן לנטל נוסף של מיסים לצורך זה, אבל לא לפגיעה אנושה ברמת חייו, בחופש הכלכלי, בכוח הקניה של כספו חסכונותיו ורכושו, שאותו צבר ביושר.
    הציבור אינו רוצה מדינה פלשתינאית באיו"ש. הוא מבין שזן בכיה לדורות וסכנה קיומית. הוא מוכן להסדר אוטונומיה סביר, כאשר ישראל שומרת על ריבונות ושליטת-על בכל השטחים ונוכחת נוכחות קבע בשטחים אסטרטגיים, לרבות בקעת הירדן. ישראל מפקחת על כניסת ויציאת אנשים דרך גבולות הטריטוריה כולה , בעיקר תנועת נכנסים. פרוש הדבר הוא: לא לגבולות 67! לא למדינת טרור! לא לביטחון לאומי באמצעות כוחות זרים! לא ויתור על ירושלים ולא תכנית שיבה, יהיה שמה אשר יהיה.
    מי שאינו מאמין בתפיסה זו או אינו מקבל אותה, לא יוכל לעמוד בראש ממשלת ישראל – הציבור לא יניח לו זאת. זה יהיה המצב עד להכרעה מדינית של השליטה באיו"ש (שאינה נראית באופק) או הכרעה צבאית, שנראית באופק, אך טווח הזמן שלה מעורפל.
    מי שיש לו יומרות פוליטיות ויודע להכין סלט או מרק מתובנות אלה, יכול להתמודד על השלטון עם סיכוי שהוא פונקציה של התוכניות הקונקרטיות שיציג, של אישיותו המנהיגותית ושל התחכום הפוליטי. מי שאינו יודע או אינו מוכן "נפשית" להתאים עצמו לציבור, יכול להתחיל כבר עכשיו במסעות החתירה הפנימיים נגד היו"ר החדש, מפני שהוא, עם רעיונותיו העכשוויים לא יביא את הגאולה לאף אחד.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ב3 באוגוסט פרש השופט סלים ג'וברן מכהונתו בית משפט העליון, ובתקשורת, זאת שהייתה אמורה לסקר את השופט שהגיע בעבודה קשה ומאומצת לכס הגבוה למרות מוצאו הערבי והגזענות בתת מודע שכולנו רוצים לעקור מהשורש, עטו על הטרף, סירובו של השופט במסירת פסיקתו האחרונה באירוע חגיגי, להתערב בעניין האפשרות לפונדקאות בשראל, וזאת רק כדי לתת לכנסת שהיא הרשות המחוקקת, לצערנו, לחוקק חוק שתסדר את העניין, התקשורת התקיפה ראיינה הרבה אנשים שהתרעמו על העוול הנורא שנגרם להם, אני ראיתי כאן את האבסורד הנורא בהתנהלות התקשורת בעניין, אסכם כמה עניינים בעניין זה ולאחר מכן אכתוב מהיכן זה נובע, לדעתי כמובן:
    א. האם ההורות הוא זכות שמגיעה למישהו, או זכות שמגיע למי שיוולד.
    ב. האם מישהו מאתנו היה מוכן לדמיין את עצמו בוחר להיוולד בלי אבא או בלי אימא ושאת מקום אביו תמלא עוד אימא ואת מקום אמו תמלא עוד אבא.
    ג. האם זאת לא אכזרות, כל המהלך הפונדקאות הזאת, לדעתי זה יותר גרוע מזנות, זאת קניבליות.
    ד. האם צריך להגן על בג"ץ רק כשהוא מתערב [בגסות, יש שיאמרו] בהחלטות הכנסת, אך לא כשהוא משאיר את ההחלטה לכנסת, ובו בעת הוא כופה עליה בעצם לתקן את החוק.
    ה. האם לא היה עניין לסקר קצת יותר את השופט הנ"ל, ופחות את העניין הזה.
    ו. האם יותר ראוי לשופט עליון בפסיקתו האחרונה לשנות סדרי בראשית כפי שעשו שופטי עליון אחרים [כדוגמת בייניש] ולהשאיר אחריו משהו, או להיות קצת יותר אובייקטיבי ולוותר ולא להיכנס ל"היסטוריה" ככזה.
    הדברים הנ"ל נכתבו בקיצור ואני חושב שכל אחד מבין למה אני חותר בכל סעיף.
    מה שאני חושב בעניין הזה, התקשורת אין לה עניין להפיל את שלטון הימין הפשיסטי, אין לה גם עניין להשאירו, אין לה עניין לסקר על פי המוסר והאתיקה, וגם לא את הרוח הנושבת בציבור לטוב ולרע. כל אחד עושה דין לעצמו, הרגשות האנטי דתיים, הגזעניים נגד ערבים, מזרחים, יוצאי אתיופיה ומזרח אירופה, ובדרך ישנם גם מאבקים במקומות הנכונים, בעד נכים, נגד זנות, נגד הטייקונים והתספורות שעושים להם, נגד ראשי המדינה המושחתים [זאת למרות שאף אחד לא יצא ולא יצא נגד אהוד ברק, ע"פ וידויים של ר.ד. ב"חריקירי" ו-ב.כ. ב"החמקן" ], הממשלה הקודמת אף הנציחה את הבעיות האלו בהקמת התאגיד, הראיה הגדולה ביותר הינה ניפוחו של יאיר לפיד שלא היסס לקצץ באכזריות בקצבאות הילדים, מול שלי יחומוביץ' פעילה סוציאליסטית מצוינת שיכלה להביס את קינג ביבי הראשון לולי התקשורת הייתה לפחות אובייקטיבית ולא הייתה מתערבת לטובתו.
    זה עצוב, זה כואב, אנשי התרבות והעיתונאים בתקופת ברז'נייב אנדרופובוב וצ'רנייקו סייעו לגוברצ'וב לנסות להביא דמוקרטיה לארצם, האם אנו במדינה דמוקרטית יותר יחסית לא זכאים לכך.
    בתקווה להבנה ולעתיד טוב יותר.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מה זה הציבור?

    ישנם כ- 20 מנדטים די יציבים של הציבור הדתי.
    13 מנדטים של הציבור הערבי.
    זה כבר יותר ממה שנתניהו יכול לקבל בבחירות.
    השמאל הציוני מיצג כרגע כ-30 מנדטים

    וכל השאר כוכבים שמחפשים את דרכם בגלקסיה, שזה בערך 30 מנדטים.

    כלומר רבע מן המצביעים לא יודעים בדיוק מה הם רוצים.

    איך עושים קואליציה במצב הזה?
    התשובה ניתנת בתמונת הממשלות שהיו כאן לאחרונה.

    אבל העיקר הוא שר. לאופרט יודע מה ה"ציבור" רוצה.
    אפשר לישון בשקט.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.