מגיע לירושלים ראש עיר שמבין שתפקידו חשוב ביותר ואינו משמש קרש קפיצה לתפקידים אחרים. כדי שלירושלים יהיה ראש עיר ראוי, צריך ללכת ולהצביע בבחירות ולבחור מועמד מתאים
מאת: ק. טוכולסקי
בתוך התבערה הגדולה שאוחזת בירושלים בשבועות האחרונים, תבערה די צפויה, שעולה מהרמצים הלוחשים תמיד מתחת לפני השטח של העיר השסועה הזו, נפקד קולו של אחד, ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים. כן האיש שכבר 9 שנים מכהן כראש העירייה של העיר הגדולה בישראל, עיר מטרופולין שרק בגבולותיה חיים כבר קרוב למיליון בני אדם. וזה עוד לפני שספרנו את מאות האלפים הנוספים שעובדים בה, או מקבלים בה שירותים. האיש שידע תמיד לשגר הודעות לעיתונות והצהרות כמו הבטחתו להרוס בתים במזרח העיר בגלל פסק הדין שמחייב את הריסת עמונה, או לחנוך מחלף על שמו של היסטוריון זניח, ובלבד שההיסטוריון הזה הוא אביו של ביבי, עכשיו הוא שותק. ירושלים בתבערה גדולה, וראש העיר שלה עם הראש בחול. עכשיו נירון הקטן מירושלים, המבעיר הגדול, עסוק לפי העיתונים בכריתת בריתות שיבטיחו שהמרוץ הבא לראשות העיר יהיה מרוץ עם מועמד רציני אחד, הוא עצמו.
מסתבר שבזמן שירושלים בוערת, ראש העיר שלה לא מתרוצץ בין משרדי הממשלה וראשי העדות כדי לנסות ולמצוא פתרון למשבר. הוא יודע, כמו ראשי העדות ובכירי הדתות מצד אחד, ואנשי הממשלה וכוחות הביטחון מצד שני, שאין טעם, לא סופרים אותו. כן. הוא לא מושחת כמו אולמרט, הוא גם לא יכסה ילדות בשקים כמו לופוליאנסקי, אבל הוא פשוט כלום אחד גדול. ראש עיר שנבחר לראשותה כשמטרתו העיקרית היא למנף את הבחירה הזו לתפקיד הבא. ראש עיריית ירושלים, אחד מראשי הערים החשובים בעולם שלא מבין את גודל משרתו ואת כובד משקלה וחושב שהיא קרש קפיצה להיות שר זוטר בליכוד. האיש הזה שיושב על כס האחראי על המקומות הקדושים לשלוש הדתות הגדולות בעולם, שאחראי על בירת ישראל, אחת הערים העתיקות הגדולות והחשובות בעולם, רואה במשרתו הנוכחית קרש קפיצה לכס שר המדע/תיירות. ראש עיריית ירושלים רוצה להיות אופיר אקוניס/יריב לוין הבא. הוא גם מוכן לגרום נזק לעיר עליה הפקידו אותו בוחרים רק בשביל לזכות בכבוד הזה.
חברות וחברים, לירושלים מגיע יותר. מגיע לירושלים ראש עיר שמבין שראש עיריית ירושלים, גם אם הוא יכול להיות יום אחד ראש ממשלה או השר לפיתוח אזורי, מבין שראש עיריית ירושלים זה תפקיד מספיק חשוב כדי להתמקד בו. מגיע לירושלים ראש עיר שלא רואה את התפקיד כמקפצה, אלא מבין ששרי תיירות יהיו הרבה ואף אחד לא יזכור את כולם, אבל ראשי עיריית ירושלים הם בעלי תפקיד מרכזי לא רק במדינה אלא גם בעולם. שהאחריות שמופקדת בידיו בעיר משוסעת, ענייה, מסוכסכת, מגוונת ומורכבת היא רבה מזו של שר וראויה להתייחסות רצינית. את זה ברקת לא עשה.
לירושלים מגיע יותר. מגיע לה ראש עיר שכיתות לכל הילדים בה חשובות יותר מראלי של מכוניות מרוץ על כביש מרכזי בה באמצע השבוע. מגיע לה ראש עיר שניקיון, תחבורה ציבורית, רווחה, חשובים לו יותר מפסטיבלים. מגיע לה ראש עיר שצרכים של קבלנים חשובים לו, אבל לא יותר מצרכים של תושבים ולכן הוא לא מוכן להיות ראש העיר הראשון בהיסטוריה האנושית שחושב שאפשר לבנות בתוך העיר מגרסה ומטמנה של פסולת בניין בין 4 שכונות בהם חיים 200,000 בני אדם. מגיע לה ראש עיר שמבין את הצרכים של כל התושבים בעיר יהודים וערבים כאחד, ולא מבטיח הבטחות ריקות ואז לא מקיים אותן. מגיע לה ראש עיר שהניקיון, החינוך, טיפות החלב, גני המשחקים, השירותים לתושב חשובים לו באותה מידה בשכונות יוקרה במערב העיר ובשכונות יהודיות וערביות במזרחה, דרומה וצפונה שתושביהן אינם עשירים.
ראש עיר שמגיע לא מקבלים, ראש עיר שמגיע בוחרים. בשביל שלירושלים יהיה ראש העיר שמגיע לה, ראש העיר שידאג לכל תושביה ויעבוד למענם, שטובתם תהיה לנגד עיניו והוא לא יקדם מגזר אחד על חשבון האחר, תושבי ירושלים צריכים לעשות שני דברים. הראשון להצביע. ערביי מזרח העיר, החרמת הבחירות לעירייה לא שירתה אתכם בעבר ולא תשרת אותם גם בעתיד. גם בשביל היום שבו בירושלים, עיר אחת תהיינה שתי בירות של שתי מדינות, צריך לקום ולהצביע. כי מי שרוצה ראש עיר שסופר את מזרח העיר צריך שכל מועמד לראשות העיר יידע שמי שלא סופר את 40% הערבים בירושלים, לא נבחר לעירייה. יהודים בירושלים, לכו להצביע, אל תשאירו לחרדים ולדתיים לאומיים שיעור הצבעה של 75% ומעלה בזמן שאתם יושבים בבתים. הדבר השני שצריך לעשות הוא לדאוג למועמדים ראויים. אני מניח שבעיר הגדולה בארץ יש גם אנשים טובים שיכולים לעמוד בראשות העירייה. עו"ד יוסי חביליו או לורה ורטון ובטח גם "התעוררות" מסוגלת להעמיד מועמד רציני לעירייה ויש עוד כמה. לא צריך להסתפק בברקת, משה לאון או חה"כ אמסלם מהליכוד שנושאים עיניהם לעירייה.
לירושלים מגיע יותר, הרבה יותר מגיע לה שידאגו לתושביה, מגיע לה שבזמן שממשלת ישראל מנסה להדליק בה אש, תהיה לה הנהגה שתגיד האש לא תבער. מגיע לה להיות אות ומופת לחיים ביחד, לאופן בו ייראו החיים המשותפים בעיר אחת שיש בה שתי בירות. יש עוד שנה וקצת לבחירות וזה הזמן להתעורר כי לירושלים ולחיים בה מגיע יותר, הרבה יותר ואם לא נדע לדרוש את זה, זה לא יקרה.
Tags: הר-הבית, ירושלים, מגנטומטרים, ניר-ברקת, עיריית ירושלים, ראש עיריית ירושלים