מלחמת ההישרדות של זהבה גלאון מזיקה למרצ

המניע להצעת יו"ר המפלגה, ח"כ זהבה גלאון, לפריימריס פתוחים היא מלחמת הישרדות המזיקה למרצ. שיטת הבחירות הנוכחית במרצ היא דמוקרטית ופתוחה בעוד שפריימריס פתוחים הם פתח לשחיתות, מצריכים השקעה כספית גדולה בפרסום, ומאפשרים כניסה של בעלי-הון

מאת: ק. טוכולסקי

מלחמת ההישרדות של זהבה גלאון מזיקה למרצ

בשנת 2009 הגיעה מרצ לשפל היסטורי של 3 מנדטים. מאז הצליחה המפלגה להתאושש וכיום יש לה 5 מנדטים והיא הסיעה הקטנה בכנסת. בשיא השפל, התפטר מהכנסת יו"ר המפלגה שהביא אותה לשפל הזה ג'ומס ופינה את מקומו בכנסת לזהבה גלאון, אחר כל הוא תמך בה למשרת יו"ר התנועה. מאז היא מכהנת. ג'ומס הביא את התנועה לשפל היסטורי בזכות מאבקו המוצלח ברן כהן שכמו קודמו בתפקיד והאיש שהביא את התנועה לשפל הקודם שלה יוסי ביילין ניצח את רן כהן. זהבה גלאון עצמה ניצחה את אילן גילאון ובסך הכול בדרך לשולי ההשפעה מצליחה מרצ להעמיד בראשה פעם אחר פעם מנהיגים שלא יפרצו דרך ולא יביאו קולות נוספים כמו יוסי שריד המנוח, יוסי ביילין וג'ומס שירשו אותו וזהבה גלאון.

גם עם 5 מנדטים מרצ מפלגה שהסיעה שלה היא תמיד מופת לפרלמנטריזם יעיל ואיכותי. היא מצליחה להשפיע לא מעט. וכפי שעשו מרכיביה, מפ"ם ורצ מהאופוזיציה בשנות ה-80, וחבריה משנות ה-90 והלאה בשלטון ובאופוזיציה, היא הצליחה לתרום רבות לשיפור איכות חייהם וזכויותיהם של אזרחי ישראל. מרצ חתומה על חוקים חשובים ושותפה למאבקים רבים ששיפרו את חיי אזרחי ישראל. הכול נכון, רק שמרצ נשארת בשוליים לא מעט בזכות הבחירה הגרועה של מנהיגים שנעשית בה מאז הימים שיוסי שריד, בשת"פ עם זהבה גלאון, דחקו החוצה את שולמית אלוני.

כיום, יותר מאשר אי פעם בעבר, יש סיכוי משמעותי לשינוי בתוך מרצ. לאחר שנים שהשיטה שיחקה לטובת הצד הימני של המפלגה, שבשיתוף פעולה עם הקיבוץ הארצי הצליחו להבטיח שמועמד סוציאליסט, כמו רן כהן, או אילן גילאון, לא יעבור את תקרת ×”-40% בהתמודדות על תפקיד היו"ר, עושה רושם שמשהו השתנה. בניגוד לקלישאות שהתקשורת מזינה על מרצ, המפלגה הזו היא כבר לא בהגמוניה של בורגנים בעלי מצפון ליברלי ממרכז הארץ. הפלג הסוציאליסטי של המפלגה – יש לו סיכוי ממש טוב לנצח מערכת בחירות פנימית. התפקדות לאורך השנים האחרונות של אנשים מהפריפריה הגאוגרפית והמעמדית, מאבקים מוצלחים בתחום המעמדי של גילאון ואנשיו, תורמים לכך שיש סיכוי אמיתי לשינוי של המפלגה מבפנים. ואין דבר שמפחיד יותר את אנשי האתמול, שרגילים לשלוט במפלגה מבפנים, מאשר להפסיד את השליטה. לכן דווקא מי שעד ×›×” שלטו במפלגה, בשיטת הבחירות הקיימת בה, תומכים היום לקיים במפלגה פריימריז פתוחים.

יש לא מעט ביקורת שנובעת מדיון רדוד, אמונה בקלישאות וחוסר הבנה של מה שקורה במרצ על מי שמתנגדים לפריימריז פתוחים. פריימריז פתוחים הם לא רק פתח לשחיתות. מאחורי הסיסמא מסתתרת האפשרות לכך, שמפלגה קטנה וענייה כמו מרצ, תציב בכלל קלפיות רק במוקדי ההצבעה שלה וכך ייחלש כוחה של הפריפריה מול המרכז ולא להיפך. פריימריז מצריכים המון השקעה בפרסום, שמאפשרת רק למועמדים בעלי-הון, או כאלו שנקשרים בבעלי הון, להתמודד בהצלחה. אין שום הוכחה שפריימריז פתוחים מושחתים פחות או יעילים יותר מההליך המפלגתי הקלאסי. ככל שההליך המפלגתי הקלאסי נכחד בישראל, המדינה הזו גם הופכת לפחות ופחות דמוקרטית.

ביום שני השבוע עלתה חה"כ גלאון לשידור ותקפה את חה"כ גילאון ותומכיו על התנגדותם לפריימריז פתוחים, וטענה שהם תומכים בהדרה של אוכלוסיות ובקבלני קולות. זו טענה מגוחכת כשהיא נשמעת מפי יו"ר מפלגה, שקבלני הקולות היחידים הפעילים במרצ תומכים בה, ושבמשך שנים תמכה תמיד בכל מנהיג ששמר על ההומוגניות הליברלית בשלטון המפלגה כנגד הפריפריה והסוציאליסטים.

זהבה גלאון מנסה לשרוד, היא מבינה שהיא הפסידה את הוועידה, היא מבינה שהיא הפסידה את המפקד, היא מבינה, שבניגוד למה שהיא טוענת מעל גלי האתר, היא כבר לא מייצגת את הרוב. אז היא מנסה לשבור את הכלים כדי שקבלני קולות וממון יביאו לה עוד קדנציה. היא כבר הצליחה להביא את מרצ לסף אחוז החסימה, והיא שמה את האמביציות האישיות שלה לפני שיקומה של המפלגה.

מרצ היא מפלגה חשובה שיש לה פוטנציאל להיות מפלגת לווין שמאלית ואידיאולוגית של מפלגת העבודה. היא שותפה למאבקים בשמאל המהותי של הרשימה המשותפת והיא הגשר בין העבודה והמשותפת בגוש השמאל. בשביל זה היא צריכה להתחדש. בשביל זה היא צריכה לבדל את עצמה מהמרכז הליברלי. בשביל זה היא צריכה בראשה את אילן גילאון כיו"ר סוציאליסט, שיהפוך אותה לשמאל סוציאליסטי מהותי, לא רק בפרופיל הבוחרים, אלא גם במהות. זהבה גלאון צריכה ללכת. והניסיון שלה לשנות את כללי המשחק הוא מכוער ומיותר. מה שהציבור רוצה, מה שהציבור צמא לשמוע זה את הקול הסוציאליסטי, החברתי, המעמדי של אנשים כמו אילן גילאון. זה לא אומר שגלאון צריכה לפרוש מפוליטיקה, זה בעיקר אומר שהיא צריכה להבין שליברליזם ודמוקרטיה זה גם עניין מפלגתי פנימי. מיוסי שריד המנוח היא למדה לדאוג לדמוקרטיה בחוץ ולשלוט בצורה מכוערת ודיקטטורית מבית, העידן הזה נגמר. מרצ צריכה מנהיג חדש, טריבון של ההמונים, אדם שמדבר בשפה אחרת מזו שמביאה רק 5 מנדטים של בורגנים שבעים. אדם שיכול לקשור בין מצביעים חדשים לוותיקים להחיות את המפלגה הזו.

פריימריז פתוחים/סגורים זאת שיטה שעולה המון כסף. כל האנשים שמתלוננים שמרצ היא מועדון סגור, אני ממליץ להם להפסיק לדבר בקלישאות. אפשר להצטרף למרצ כל יום. עכשיו נסגר מפקד שיאפשר הצבעה לבחירת הנציגים לוועידה הבאה. יש סניפים עם פעילות ודיון, זה הרבה יותר חי ממפלגות, שהחברות בהם באה לידי ביטוי פעם בארבע שנים בהצבעה בפריימריז. זאת מפלגה. קל מאוד לחבוט במרצ, טהרנים עושים זאת מבוקר עד ליל. במדינה שכבר כיום 46 חברי כנסת בתוכה נבחרים בידי מנהיג/מועצת מנהיגים, והתמודדות במפלגות הגדולות שלה בפריימריז שם נבחרו עוד 56 חברי כנסת מצריכה כסף רב והסתמכות על קבלני קולות, דווקא המפלגות כמו אלו המרכיבות את המשותפת ומרצ, שבוחרות את חברי הכנסת שלהם בוועידות שנבחרו בסניפים, מייצגות דמוקרטיה אמתית, יום יומית, אפורה ופשוטה ולא את האינטרסים של בעלי ההון.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

One Response to “מלחמת ההישרדות של זהבה גלאון מזיקה למרצ”

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בפעם האחרונה שהסתכלתי על מפת הסניפים של מרצ כפי שמופיע באתר המפלגה – חשבתי לעצמי שאבו-מאזן ×”×™×” חותם על שתי מדינות בגבלות לפי מפת סניפי מרצ….. מאז נוספה גם כרמיאל…

    איפה כל הנגב?

    https://meretz.org.il/%D7%A1%D7%A0%D7%99%D7%A4%D7%99-%D7%9E%D7%A8%D7%A6/

Leave a Reply