על תקווה סוציאליסטית מול הפחדות ניאו-ליברליות

נושאים כלכלה ותקציב, כלכלת בית ב 29.06.17 18:30

מאמר ביקורת על כתבה של מירב ארלוזורוב מדה-מרקר שמציעה שתי חלופות ניאו-ליברליות גרועות, אך מתעלמת מהחלופה הסוציאל-דמוקרטית התומכת הגדלת תקציב המדינה לטובת כלל האזרחים

מאת: ק. טוכולסקי

תמיד יש דרך אחרת, על תקווה סוציאליסטית מול הפחדות ניאו-ליברליות

מירב ארלוזורוב כתבה מאמר זועם כנגד החלטת 82 חברי כנסת לתמוך בהעלאת קצבת הנכות ל-4,000. האמת – צפוי, זה מה שעיתונאים ניאו-ליברלים עושים, מקווים שלא יימצא אף פעם רוב בפרלמנט למדיניות שלא תואמת את האינטרסים של המפרסמים שלהם התאגידים והטייקונים. לא שאני מתפלא על הפוסט המגוחך שלה שנראה כאילו יצא משורותיו של תל"חניק מצוי (תל"ח תנועה ליברלית חדשה). מה שכן עצבן אותי היה האופן המעוות שבו היא הסבירה לקוראיה את המחיר האפשרי לתשלום בעבור שיפור חלקי ולא מספק זה בקצבאות של קבוצה מוחלשת אחת.

כך כותבת מירב ארלוזורוב: " אבל מה שחסר הצדקה הוא הלהיטות לאשר אותה מבלי לדון במחיר שלה- כל סכום שבין 5 ל-8 מיליארד שקלים מדי שנה! –ומבלי להסכים מהו המחיר שיש לשלם כדי לממן אותה. האם נקצץ בתקציבי כל המשרדים 5 מיליארד שקלים או שמא נגדיל את גרעון הביטוח הלאומי כדי שילדינו ישלמו את המחיר?". זה מקומם, כי בעולמה של ארלוזורוב, שכותבת בעיתון שמתיימר להיות לא שופר של שלטון ההון, היא מציגה שתי אלטרנטיבות שהן באמת גרועות, אבל היא אינה מדברת כלל על האלטרנטיבה המהותית, זאת שמימושה יאפשר לנו לשפר לא רק את מצבם של הנכים, אלא של כל ה-99% בישראל. האלטרנטיבה הסוציאליסטית והיא: הגדלת הכנסות המדינה מבעלי הון, תאגידים, טייקונים, ספקולנטים. רפורמה של מיסוי פרוגרסיבי שתאפשר להעביר את הנטל לרווחת החברה כולה ממי שנהנים מטובה ותאפשר לכולנו לחיות בכבוד.

כך עובדים הניאו-ליברלים מציגים לנו את האפשרות של או א' או ב', כמו הורים שנותנים לילד בערב לבחור בין שתי חליפות בגדים ליום המחר. אבל גם הילדים לומדים מהר שיש עוד אלטרנטיבות. לא צריך לקצץ 5 מיליארד בתקציבי כל המשרדים (מה שגם ככה נעשה מדי שנה, בקיצוצים רוחביים, בעודפי תקציב ואי מימוש) וגם לא צריך להגדיל את הנטל על הדורות הבאים (שגם ככה לא יחזירו את החובות המגוחכים שנוצרים היום, מקסימום יעשו להם תספורת). גם היום אנחנו צריכים לעמוד ללא מורא ולהגיד לארלוזורוב ולשאר הילדים הרוחניים של נ. שטרסלר שעם כל הכבוד יש עוד אופציה.

האופציה היא: ביטול כל הפטורים ממס חברות למשל, ביטול כל חברות הארנק וכל ההטבות במס למשתכרים מעל לפי 5 מהשכר החציוני. ביטול מתווה הגז והטלת מס ניצול משאבי טבע, הטלת מס ירושה, ביטול התקרה בגבייה לביטוח לאומי, הטלת מס מקביל כחלק ממס החברות לטובת ביטוח הבריאות. כל אלו יוכלו לממן לא רק קצבאות זקנה, נכות והשלמת הכנסה צמודות לגובה שכר המינימום, אלא לתרום לשיפור השירותים הכלליים של המדינה לכל אזרחיה. זאת האלטרנטיבה שמחכה לנו. ואנחנו יודעים שבעולם המעוות של משרתי הון ניאו ליברליים הם לא מסוגלים כלל לחשוב עליה אבל אנחנו כן מסוגלים.

רוצים שנפחד, רוצים שנחשוב שהבחירה שלנו היא בן רוע א לזדון ב, אבל תמיד יש עוד בחירות. כשעמיר פרץ יהיה ראש הממשלה שלי יחימוביץ שרת האוצר ואילן גלאון שר העבודה והרווחה, יהיה פה צדק חברתי. תהיה פה מדינה שלא מציבה בפני תושביה שתי רעות חולות ואומרת להם לבחור. עיתונאים כמו מירב ארלוזורוב יאבדו את מעמדם כמעצבי דעת קהל של נתינים מפוחדים. יש דרך אחרת, יש מגוון רחב של אפשרויות ואת המימון לחלוקה הצודקת שתאפשר שיקום, קידום והתאוששות של ה-99%, של המעמד השלישי, של מי שאינם נמנים על קומץ טייקונים ומשרתיהם הקרובים ביותר.

יש מספיק כסף במדינה הזו, רק שהוא לא מחולק בצורה הוגנת בין תושביה, בין העמלים והנתמכים לקומץ של שודדים ועושי דברם בפוליטיקה ובתקשורת. מירב ארלוזורוב טועה ומטעה, יש דרך אחרת. דרך להעביר הרבה יותר מ-8 מיליארד בשנה אחת מכיסיהם הגדושים של קומץ טייקונים ותאגידים לכלל התושבים והאזרחים. והגיע הזמן ללכת בדרך הזו. להאמין שאפשר אחרת, שלכל אזרח תושב וגר שחיים בישראל מגיע ובצדק לחיות בכבוד.

יש פה המון כסף, הון עתק, קפיטל רב, רק הגיע הזמן שהוא יצא ממקלטי המס, שיצרו פה ממשלות משרתות הון בעשורים האחרונים, ויחולק מחדש באמצעות מיסוי פרוגרסיבי הוגן שיאפשר מדיניות ממשלתית מרחיבה. זאת האפשרות שתקדם אותנו, האפשרות שבעיתונות משרתת ההון שמייצגים מירב ארלוזורוב ועמיתיה, אף פעם לא תופיע ולא תקודם. את זה אנחנו צריכים לקדם בעצמנו, באמונה ובביטחון שהגיע זמננו לדרוש למען הרבים ולא רק למען המעטים, לעמוד ביחד ולהאמין!