הצד הבריא של הפריימריז בעבודה

לקראת הפריימריז במפלגת העבודה, הפניתי למועמדים שאלות לגבי מדיניות הבריאות שלהם, צירפתי חומר רקע על הבעיות וההצעות לפתרונן, והקציתי להם שבועיים לענות. עשיתי זאת במסגרת תפקידי כמרכז "החוג לתיקון מערכת הבריאות" במפלגה

מאת: אמתי ערמון

מה המועמדים מבטיחים לחולים במסדרונות, ומה גרם להם לעסוק דווקא במערכת-הבריאות

"העיקר הבריאות" היא אימרה נפוצה, אבל רובנו מעדיפים להדחיק את האפשרות שהבריאות שלנו תיפגע ונהיה חולים. כל שנה הכותרות זועקות על העומסים בבתיהחולים, על סל התרופות שלא מספיק, על קשישים סיעודיים שמקבלים יחס מחפיר – הציבור נסער לרגע על כך שמערכת הבריאות מידרדרת, אבל שום דבר לא משתנה. הסיבה היא פשוטה ועצובה: כשאנחנו מצביעים בבחירות או בפריימריז מערכת-הבריאות היא בדרך-כלל לא שיקול מרכזי שלנו. מי שבריא מדחיק את האפשרות לחלות, ומי שחולה מתמקד בלהבריא. חולים הם אוכלוסיה חלשה ולא מאוגדת, אין להם ועד, הם לא יכולים לשבות והם גם מתחלפים. זו לדעתי הסיבה העצובה לכך שאף מפלגה לא שמה את הנושא בראש סדר העדיפויות שלה, ודוחות מבקר המדינה וה-OECD בנושא ממשיכים כל שנה להעלות אבק על המדף, למרות שזה הנושא שהכי משפיע על ×—×™×™ אדם. קל לקצץ במה שכולם מדחיקים, ושמים לב לכך כשמאוחר מידי.

לקראת הפריימריז במפלגת העבודה, הפניתי למועמדים שאלות לגבי מדיניות הבריאות שלהם, צירפתי חומר רקע על הבעיות וההצעות לפתרונן, והקציתי להם שבועיים לענות. עשיתי זאת במסגרת תפקידי כמרכז "החוג לתיקון מערכת הבריאות" במפלגה (הסבר על הקבוצה ההתנדבותית שלנו בהמשך). השאלות עסקו בהעלאת תקציב הבריאות, הוספת תקנים בבתי-החולים, הנהגת ביטוח סיעודי ממלכתי, סגירת הפערים בין הפריפריה למרכז, ועוד. קיבלתי תשובות משבעה מתוך המועמדים, כולם הסכימו עם הצורך הדחוף לטפל בנושאים שהעליתי והציעו דרכים שונות לפתרונם. השאלות והתשובות המלאות מופיעות כאן ולמטה לעיונכם.(עם המועמד הוד קרובי לא הצלחתי ליצור קשר).

כל המשיבים תמכו בהגדלת תקציב-הבריאות, שנשחק בעשרים השנים האחרונות ונמוך כיום ב-30% מחציון המדינות המפותחות. כולם תמכו גם בהגדלת כמות מיטות-האשפוז לנפש (תיקנון בתי-החולים), שנמוכה ביותר מ-40% מממוצע העולם המפותח. עמר בר-לב, אבי גבאי ואראל מרגלית הציבו יעדים של סגירת פערים תוך חמש שנים, עמיר פרץ ודינה דיין הציגו הצעות לסגירת הפערים על פני כ-10 שנים, ואבנר בן-זקן ועמירם לוין (שפרש בינתיים מהמירוץ) לא הציבו מסגרת זמן ספציפית אבל תמכו גם הם בסגירת הפערים.

רוב המועמדים הביעו התנגדות נחרצת להנהגת שירות פרטי (שר"פ) במערכת הציבורית, למעט אראל מרגלית שלא ענה בנושא ועמירם לוין, שהביע תמיכה מסוייגת בשר"פ. הכללת הביטוחים המשלימים בביטוח הממלכתי נתמכה ע"י רוב המועמדים (בר-לב, פרץ, הרצוג, דיין ובן-זקן), וגם גבאי תמך בצמצומם. לגבי ההתעללות בקשישים סיעודיים עמירם לוין הציע החמרת ענישה, הרצוג הציע לשדרג את הכשרת הצוות, בר-לב הציע הגדלת פיקוח, דיין הציעה דרישות גבוהות יותר ממפעילי המוסדות, והאחרים סברו שהמעבר לאחריות המדינה בביטוח ממלכתי יפתור את זה. לתמיכה מלאה זכו הנהגת ביטוח סיעודי ממלכתי, צמצום הפערים בשירותי בריאות בין הפריפריה למרכז, וקיצור משמרות הרופאים המתמחים (כיום 26 שעות).

את ההצעות הקונקרטיות לביצוע ומימון כל התיקונים האלה אתם מוזמנים לקרוא למטה. חלק מהמועמדים נתנו הצעה מפורטת שנכתבה עם מומחים וחלק נתנו הצהרת-כוונות. כידוע קיימים הבדלים בין הבטחות ערב בחירות למדיניות בפועל, אבל הרבה מהמועמדים נתנו הצהרות משמעותיות שיהיה ניתן להזכיר להם במקרה הצורך.

יתכן שחלקכם תוהים עכשיו מה גרם למועמדים להשקיע בעניין בעקבות הפניה שלי, ולפרוס מדיניות דווקא לגבי תיקון מערכת-הבריאות, במהלך קמפיין שרובו עוסק בצדדים אישיים ואלקטורליים ולא מתעמק בתוכניות פעולה. התשובה פשוטה: השפעה במערכת הפוליטית דורשת כח-פוליטי. לפני שלוש וחצי שנים הקמתי בתוך מפלגת העבודה את "החוג לתיקון מערכת-הבריאות", קבוצה התנדבותית שמטרתה לגרום למפלגה לפעול למען מערכת-הבריאות הציבורית. הקמתי את החוג בעקבות מה שראיתי לצערי כבן-משפחה מלווה במשך יותר מ-500 ימי-אישפוז במצטבר בשבע מחלקות של שלושה בתי-חולים. ראיתי את המחסור בכח-אדם, ציוד ותשתיות, ואת ההשלכות הקשות של המחסור הזה. הבנתי שחייבים לשנות והאמנתי שהדרך לשינוי עמוק דורשת השפעה פוליטית.

הצלחתי לרשום לקבוצה הזו בהתחלה כ-300 חברי-מפלגה, כשהנושא הראשון שפעלנו בו היה דוח ועדת גרמן והניסיון שנבלם להנהיג שירות רפואה פרטי (שר"פ) בתוך מערכת הבריאות הציבורית. מאז הקמת החוג ערכנו כעשרים מפגשים על מגוון סוגיות  במערכת-הבריאות, בהשתתפות ח"כים וקשת של מומחים וגורמים רלוונטיים (החל משרי-בריאות לשעבר ועד לנציגי סטודנטים לרפואה). כל שבוע אנחנו שולחים לסיעה בכנסת נושאים לטיפול שעלו בתקשורת, ברשתות החברתיות או בפניות לחוג, כדי שיעלו אותם כשאילתות או הצעות-לסדר, או ינסחו הצעות חוק בנושא. אנחנו גם מעדכנים את הח"כים על נושאי בריאות שיעלו בועדות הכנסת ועוקבים אחרי פעילותם בתחום. הפעילות שלנו איננה רק בגבולות המפלגה, אנחנו בקשר עם קבוצות נוספות שפועלות בתחום, ערכנו פעילויות הסברה שונות, ונפגשתי גם עם יעל גרמן ויעקב ליצמן.

כדי להביא לשינוי הדרוש במערכת-הבריאות יש עוד דרך ארוכה, כיוון שהפערים הם של מיליארדים ודורשים מהלכים מורכבים מעבר להעברת תקציב. על בסיס ניסיון השנים האחרונות אני מאמין שהדרך להשפיע יכולה להתקצר על-ידי התאגדות רחבה של מי שהנושא חשוב להם, וניסיון להשפיע בתוך המערכת הפוליטית, במפלגה הקרובה לליבם. בודאי לא קל להשפיע מהאופוזיציה, אבל אני מרגיש שלפחות העלינו במפלגה אחת את המודעות לנושא והפעילות לגביו. אל תשאירו את המפלגות למקורבים שהפוליטיקאים פוקדים בעצמם – נצלו את זכותכם להשפיע, בתחום הבריאות ובתחומים אחרים שחשובים לכם. אם אתם מצביעים בפריימריז של העבודה, אני קורא לכם לקחת בחשבון את תשובות המועמדים בנושא מערכת-הבריאות, ולהתרשם מרצינותם בנושא ומההתאמה לעמדותיכם. בסופו של דבר זה קריטי לכולנו, ואסור שניזכר בכך רק כשיהיה מאוחר מידי. אלה באמת החיים עצמם.

הכותב מרכז את "החוג לתיקון מערכת-הבריאות" במפלגת העבודה (במקצועו ד"ר למדעי-המחשב ואיש הי-טק)

השאלות למועמדים: שאלות למועמדים לראשות המפלגה בנושא מערכת הבריאות

אבנר בן זקן

דינה דיין

אבי גבאי

עמירם לוין

אראל מרגלית

עמיר פרץ

עמר בר לב

יצחק הרצוג

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

3 Responses to “הצד הבריא של הפריימריז בעבודה”

  1. ×§. טוכולסקי הגיב:

    עמיר לא ענה או שיש תקלה ?

Leave a Reply