מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
פריימריס במפלגת העבודה – דינה דיין גיבורת מעמד הפועלים
חרף הפופולריות העצומה ברשתות החברתיות, חרף עמדותיה – סוציאליסטית-חרדית-פמיניסטית – ופעילותה הציבורית, לא זוכה דינה דיין ממצפה רמון, המתמודדת היחידה בין תשעה מתמודדים על ראשות העבודה, לתשומת הלב הראויה. ריאיון עם כוח עולה
מאת: עזרא דלומי
אדום מבפנים
גיבורת מעמד הפועלים
שוו בנפשכם את הסצנה הבאה: אולפן הטלוויזיה, ערב הבחירות הבאות לכנסת, שני מתמודדים עומדים זה מול זה, נערכים לעימות טלוויזיוני: מימין, נציג הליכוד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, האיש והסיגר מן הווילה בקיסריה; משמאל, נציגת העבודה, דינה דיין, סוציאליסטית-פמיניסטית- חרדית-"מזרחית", מן הדירה השכורה במצפה רמון. היש עימות יותר מעמדי מזה? זה לא עימות בין גוונים של ניאו-ליברליזם, זה סוציאליזם מול קפיטליזם אשכרה; עושר וחמדנות, מול הסתפקות במועט. אין יותר התמודדות מזה.
טוב, זאת פנטזיה. מצד שני, אני מקווה שלא לגמרי. אחרי הריאיון עמה, אני סבור שדינה דיין היא מסוג האנשים שנוכחותם בצמרת העבודה היא תנאי הכרחי לחזרת המפלגה למרכז העניינים. אם "לא יספרו את דיין", כדברי כמה חברים, זה יעיד יותר על הזהות הנכה של מפלגת העבודה, מאשר על דיין.
עד כה, חרף הפופולריות העצומה לא זוכה הסרטון שלה ברשתות – שני מיליון נחשפו אליו, יותר מחצי מיליון צפו בו והזדהו, וחרף היותה האישה היחידה מבין תשעה מתמודדים – דיין לא מוזמנת לפאנלים שהם מקיימים ברחבי הארץ, בלא שהח"כיות של העבודה, המתהדרות בפמיניזם שלהן, ינידו עפעף לטובתה. מצד שני, יש בזה יתרון מסוים: דיין חוסכת מעצמה את קרבות הבוץ שיש בפאנלים הללו וגם מקבעת את מעמדה כ"אנדרדוג", העשוי להפכה לסוס השחור של המרוץ.
משנה: "ביצים של יען"
דינה דיין (46, מקודם ועקנין, במקור מירושלים) היא תושבת מצפה רמון, המגדלת יחד עם בעלה עירא – אמן ואיש תחזוקה, בן עין השופט ונין של אליהו דיין מנהלל, הדוד של משה – את שלושת ילדיהם בדירתם השכורה. הם הכירו בזמן שעירא היה בגרעין אומנויות ביישוב. החיבור בין משפחת השמוצניק למשפחתה, יוצאת מרוקו, לא היה קל, כדבריה. אתם יודעים: דיין, נהלל, מלח הארץ, מה פתאום ועקנין? היום, לאחר שנים, היא מדגישה, "יש הרמוניה בין המשפחות". בגיל 25 היא חזרה בתשובה (ברסלב) ועירא בעקבותיה. לדינה שלוש אחיות חילוניות הגרות ביישוב, אחת מהן לסבית המגדלת את ילדה יחד עם בת זוגה, "כך שבארוחת ליל שבת יש אצלנו מכל הסוגים והמינים." בעבודתה משלבת דינה פעילות חברתית עם ניהול: היא ניהלה את מחלקת התיירות ביישוב, הקימה את תנועת הפריפריות בדרום וכיום מנהלת את עמותת נטיעות, המסייעת לחוזרים בתשובה. יש לה תואר ראשון במדעי החברה והרוח מהאוניברסיטה הפתוחה ותואר שני, בהצטיינות, בלימודי מזה"ת מאוניברסיטת בן גוריון. ויקי כנפו, גיבורת מעמד פועלים אחרת ממצפה רמון, אמרה עליה: "לדינה יש ביצים של יען."
מאיפה הרעיון לרוץ לראשות העבודה?
דינה דיין: "אני באה ממקום מאוד קשה. כפעילה חברתית, אני רואה שלא זז כלום. יש סביבי עוני, רעב, קשישים חסרי ישע. הרבה שנים השכבות החלשות מצביעות לימין שגומר אותנו מבחינה כלכלית. הימין מייצג תפיסה ניאו ליברלית שדרדרה אותנו כמדינת רווחה לתחתית טבלת ה-OECD. יש כאן בארץ שני מיליון עניים. שאלתי את עצמי איך תמיד אני מצביעה לש"ס ומצבי רק נעשה רע יותר? הבנתי שזאת הצבעה מהבטן, לא מהראש. הצבעה של זהות. קשה לנו להצביע לשמאל כי הוא מנוכר מאתנו, אנחנו שבויים של הימין. בכל העולם השמאל מייצג את החלשים, כאן הוא מייצג את תל-אביב ורמת השרון. משהו פה דפוק. אמרתי: בואו נשנה את זה, ניקח מפלגה ונהפכה למפלגת עובדים, שימצאו בה את מקומם. נכון, אני מנשקת מזוזות. אז מה? אין לזה קשר לעניין המעמדי שעליו אני נלחמת. אני מביאה בשורה חשובה בדגל שאני מרימה, בשורה שיכולה להציל את השמאל הישראלי מהכחדה."
למה לא לשנות דרך מרצ?
"אני רוצה לקדם סדר יום חדש דרך מפלגת בעלת מסורת שלטונית, כזו שאפשר לחולל בה מהפכה כלכלית חברתית. במרצ הניכור כלפי אנשים כמוני הוא פי עשרה מאשר בעבודה."
יכולת להתניע תנועת מחאה, כמו ויקי כנפו
"זה לא עובד. כל המדינה הייתה בחוץ במחאת 2011 וכלום לא קרה. מן המחאה ההרואית של ויקי לא יצא הרבה. צריך לפעול בזירה הפוליטית."
את דלת אמצעים, מאיפה המימון לקמפיין?
"הקמפיין שלי הוא הכי זול במפלגה. הוא לא יגיע למאה אלף ₪. אנחנו מגייסים הרבה תרומות קטנות ואשמח לכל עזרה דרך דף הפייסבוק שלי או דרך האתר http://www.dinadayan.co.il/. יש לי הרבה תורמים קטנים ואשמח לעוד תורמים."
משנה: בלי תיקון חברתי, אין שלום
בסרטון שלה, שכאמור נעשה ויראלי, תוקפת דיין את המועמדים האחרים בהיותם שכפול זה של זה, את הקושי של מפלגת העבודה לעכל אנשים כמוה, וטוענת שהיפתחות המפלגה לאנשים כדוגמתה, היא תנאי הכרחי לחזרתה אל החברה הישראלית ואל השלטון. לדבריה, הטקסט בקליפ כולו שלה, איש לא הכתיב לה מילה בתוכן. עזרה של פרסומאים היתה רק בצדדים הטכניים.
דינה דיין: "הסרטון נותן פה למחשבותיהם של רבים. מובע בו כאב אמתי, לכן הוא זכה להדהוד גדול. הצגתי את המציאות שבגינה איננו חוזרים לשלטון. נכון, אינני ממלכתית ומקווה שהציבור יבין את הקו הזה. הוא הכרחי למען השינוי הנחוץ למדינה. מרגע שהסרט עלה לאוויר, הוא התפשט כאש בשדה קוצים. אלפים פנו אלי ואמרו כי הם יתמכו בעבודה, אם אהיה בראשה. להפתעתי, חברי קיבוץ ותיקים מתקשרים אלי ואומרים שאני מדברת מגרונם; שהם חווים פחד וחשש. הופתעתי מדבריהם על עוני."
יש לך משנה מדינית?
"בעניין הסכסוך, התחברתי לרעיון הקונפדרציה של 'שתי מדינות מולדת אחת'. שמחתי לראות שתומכים בו גם יהודים דתיים וגם פלסטינים, זה רעיון שצריך להקשיב לו. המתווה, בדרך זו או אחרת, צריך להיות שתי מדינות לשני עמים. 70% מהציבור מסכימים על זה. אינני שוללת גם אפשרות שיהיו שלוש מדינות לשני עמים – שלחמאס תהיה מדינה ברצועת עזה. עם זאת, לדעתי, לא פה יהיה שלום בלי מהפכה חברתית ובלי טיפול בחצר האחורית שלנו. קודם כל צריך לדבר על חוסר הביטחון הכלכלי ועל הרעב. מי שלא מבין את הקשר בין זה לבין השלום, איננו מבין דבר. בלי התיקון הזה, לא יהיה שלום."
איך מקבלים בסביבתך החרדית את "יציאתך החוצה"?
"אני מאוד פמיניסטית. לימודיי הגבוהים לא התקבלו בקלות בסביבתי. הבנות קראו תהילים בזמן שאני קראתי מאמרים אקדמיים. אבל היום יש שינוי גדול בחברה החרדית. יש מהפכה שאני חלק ממנה ואני מאוד שמחה על כך. נשים דתיות מתרגשות מהפריצה שלי החוצה, זה מחזק אותן. אנשים לא מבינים שהציבור המזרחי, כולל הדתי, הוא מתון. המזרחיים מקבלים טוב יותר את האחר. הכיפות הסרוגות עשו פשיזציה ליהדות. היא איננה כזאת. אני מסתמכת בתפיסתי על פסיקות של רבנים מתונים. הערצתי את הרב פורמן והערכתי מאוד את השיח הדתי שהוא קיים עם הפלסטינים, אף כי זה היה אוטופי מדי."
יש אנשי ציבור שתומכים בך?
"מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם, תומך בי וגם אבי דבוש, פעיל מרכזי במרצ. אני נעזרת במתנדבים. מהח"כים של העבודה איני מצפה לתמיכה, גם לא מהח"כיות שרוממות הפמיניזם בפיהן. לא פניתי לאיש, איש מהמתמודדים לא סופר אותי, אינני מוזמנת לפאנלים. זאת בושה שעיתון הארץ לא הזמין אותי לפאנל שארגן. אני נוהגת בעצמי ומשתדלת לחוזר כל לילה, לא חשוב מאיפה, למצפה רמון שאני אוהבת. אני רצה לבד. דינה דיין נטו. "
תגיות: בחירות לראשות מפלגת העבודה, פמיניזם, פריימריז, פריימריס, שמאל, שתי מדינות לשני עמים
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
26 ביוני, 2017 בשעה 12:47
קמפיין דעמיסטי וקלישאתי שמגנן על נימי הפוסט מודרניזם בשמאל, רק שבלי כיסוי.
בדיוק כמו שדעם לוקחת מחד"ש כמה מאות עד אלפי קולות, עכשו קומץ מצביעים פוטנציאלים של פרץ יזלגו גם הם. עדיין פחות נזק מהתמיכה של יחימוביץ בגבאי.
26 ביוני, 2017 בשעה 13:58
טוכולסקי, אפשר בעברית קלה?
בחיי שלא הבנתי את התגובה שלך.
27 ביוני, 2017 בשעה 0:03
זה בלתי נסבל שחברי מפלגה מעוטי אמצעים לא יכולים להתמודד כראוי בפרימריס של מפלגה דמוקרטית
וכל הכבוד למועמדת דינה דיין
27 ביוני, 2017 בשעה 7:55
נטע
יש מפלגה קטנה שרצה כל בחירות לכנסת וגם לעיריית תל אביב שנקראת דע"ם זה פלג שפרש מחדש ב-1990
יש להם גם איגוד מקצועי קטן ולוחמני שזה אחלה שנקרא מען וכל בחירות הם רצים על המצע הכי מגניב בעולם בראשות יו"ר המפלגה אשה ערביה מרשימה וכל בחירות הם מקבלים עד 5,000 קולות.