הערות והשגות למאמר של ירום אריאב הטוען שהממשלה לקחה על עצמה את האחריות להקים מפעל אמוניה. אריאב אינו מסביר איך ממשלה, המאמינה בשוק הפרטי החופשי ממעורבות ממשלתית, תומרנה למצב בו היא אחראית לייזום הקמת מפעל אמוניה?
מאת" אמנון פורטוגלי
ירום אריאב כותב במאמר בדה-מרקר בכותרת 'הקלות הבלתי־נסבלת שבה מחסלים תעשייה בישראל': "בהשראת גילוי מאגרי הגז הטבעי, הממשלה החליטה כבר לפני שנים כי הפתרון לאספקת אמוניה למשק, ובראש ובראשונה לתעשיית הדשנים, הוא ייצור מקומי של חומר הגלם. ייצור אמוניה בארץ אמנם אינו רווחי בשל מחיר הגז, אך הממשלה חשבה שיש הצדקה למשק לשאת בעלות זו, כדי לנטרל כל סיכון הכרוך בהפעלת מכל האמוניה." (הדגשה שלי).
אריאב צודק, ייצור אמוניה בארץ אינו רווחי בשל מחיר הגז. ואכן המכרז להקמת מפעל לייצור אמוניה נכשל. מה שאריאב לא מספר הוא שסיבה נוספת לכשלון המכרז הוא שחיפה כימיקלים לא היתה מוכנה להתחייב לרכוש את האמוניה שתיוצר במפעל לטווח ארוך.
ובנושא זה, השאלה העיקרית היא , מדוע לא מפקחים ומורידים את מחירי הגז הטבעי בארץ, כאשר אפילו השר שטייניץ שהבטיח בראיון עם רינו צרור, שבעוד 4 שנים ידונו עם מונופול הגז על הורדת מחירי הגז לחברת החשמל. . ואפילו נחמיה שטרסלר שכותב: "נכון שחברת החשמל משלמת מחיר גבוה מדי", מודים שמחיר הגז בארץ גבוה.
אריאב כותב: "בהחלטה מאוקטובר 2013, לקחה על עצמה הממשלה ליזום את הקמת מפעל האמוניה בדרום. בפועל, המפעל לא הוקם עד היום והמכרז לאיתור יזם שיקים את המפעל הסתיים בכישלון לפני כמה חודשים. בימים האחרונים פירסם משרד האוצר קול קורא למתן הצעות לאספקה שוטפת של אמוניה למשק.
החלטת הממשלה על סגירת המכל לגיטימית. אך עד להקמת המפעל, על הממשלה לגבש פתרון לאספקת אמוניה, שהרי מדובר בחומר גלם חיוני למשק כולו ובפרט לתעשיית הדשנים."
זה תאור מעניין של סדר האירועים, אבל הוא אינו מתאר מדוע ואיך זה קרה. איך הממשלה, המאמינה ברוממות השוק הפרטי החופשי ממעורבות ממשלתית, תומרנה למצב בו היא אחראית לייזום הקמת מפעל אמוניה, איך הממשלה הימנית הזו, הדוגלת בכלכלה חופשית ממעורבות ממשלתית, תומרנה למצב בו היא אחראית לאספקה שוטפת של אמוניה למשק.
השאלה הבסיסית שלא נשאלת היא: מדוע זה בכלל אחריות של הממשלה? הממשלה אינה צריכה לעסוק בהקמת מפעל לייצור אמוניה ובאספקת האמוניה, אלא בהיבטי הבטיחות והגנת הסביבה, והביטחון.
מדוע הממשלה עוסקת בעניין האמוניה, מלבד בענייני סביבה, בטיחות ובטחון? מדוע הממשלה מחליטה לעסוק בהקמת מפעל לייצור אמוניה, מדוע הממשלה החליטה לפרסם מכרז להקמת מפעל לייצור אמוניה ולתת 240 מיליון שקל כמענק לזוכה במכרז להקמת מפעל אמוניה בדרום, ועד 480 מיליון שקל פיצוי במקרה של כשל מסחרי של המפעל? מה זה עניינה?
מדוע מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, וגורמים ממשלתיים נפגשו ודנו עם האחים טראמפ, הבעלים של חברת חיפה כימיקלים, על חלופה למכל האמוניה? מדוע גופי ממשלה שונים, כמו המועצה לביטחון לאומי, עוסקים בנושא? כל אלה פתחו פתח לחוות דעת שונות, חלקן מוזמנות, ולעורכי דין ממולחים שמבלבלים את כולם.
אם חיפה כימיקלים ומפעלים אחרים צריכים אמוניה, זה עניינם; שיקימו מפעל לייצור אמוניה, שייבאו אמוניה מחו"ל במכלים שעומדים בתקנים ובדרישות הבטיחות. מה זה עניינה של המדינה? ממתי המדינה עוסקת ביבוא חומרי גלם לתעשייה הפרטית? האם מחר הממשלה תעסוק גם ביבוא שמן בוטנים לאסם?
ובעיקר, אין במאמר של אריאב כל דיון על מעשיהם, מחדליהם ותפקידם של בעלי וההנהלה הבכירה של 'חיפה כימיקלים'. מזכיר לי את 'מלטה יוק' ובמקרה שלנו 'הבעלים וההנהלה הבכירה של חיפה כימיקלים יוק'
לפי אריאב מדובר "בחברה רווחית שמייצאת דשנים בהיקף של כ–700 מיליון דולר בשנה. במשך 50 שנות פעילותה צברה החברה ידע ומוניטין רבים; היא מעסיקה ישירות כ–900 עובדים בישראל, ובהסתכלות כלל־משקית היא מייצרת תעסוקה לכ–5,000 איש. תרומתה לתל"ג מסתכמת בכ–1.5 מיליארד שקל, והיא משלמת מסים וארנונה בהיקף של כ–150 מיליון שקל." מכאן אפשר לחשב שהחברה מרוויחה לפחות כ- 600 עד 800 מיליון שקל לשנה.
והחברה הזו לא עשתה דבר וחצי דבר בשנים האחרונות כדי להבטיח לה אספקת אמוניה. נראה שהתוכנית שלה היתה והינה לאיים בסגירת המפעל כדי לסחוט מהממשלה יותר ויותר הטבות לקראת העברת המפעל מחיפה לדרום. בית המשפט כבר אמר את דברו במושא זה.
כך אנו שומעים ב"אנליסט" בערוץ 10: "לקראת הדד-ליין שהציב בית המשפט העליון לחברה, ג'ולס טראמפ [הבעלים של 'חיפה כימיקלים'] מצהיר שללא פתרון מהמדינה – מפעל הדשנים שמתבסס על מכל האמוניה בחיפה ייסגר וכל העובדים יפוטרו: "הממשלה צריכה לקבל החלטה".
הממשלה אכן צריכה לקבל החלטה – להלאים את המפעל לפי שוויו לאחר הסגירה לפי האיום של טראמפ, והשווי יהייה אפס עגול – 0. ואז להעביר אותו לדרום במקום בו נמצא מפעל חיפה כימיקלים דרום. אפשר וצריך לעשות זאת בשיתוף עם העובדים וההנהלה.
כמו שידעו להפריט את חיפה כימיקלים כך צריך לדעת להלאימו.
אמנון פורטוגלי – מרכז חזן במכון ון-ליר
Tags: אחריות המדינה, גז-טבעי, דה-מרקר, חיפה כימיקלים, מיכל האמוניה, ממשלת ישראל, מעורבות ממשלתית, שוק-חופשי