חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

זו אינה אופוזיציה

נושאים דעות, פוליטי ב 20.06.17 0:55

מפלגות האופוזיציה צריכות להתמודד נגד הזרם, לא להסתגל אליו. השמאל לא תבע ולא תובע מהממשלה תביעות שהיה תובע אילו נהג על פי עקרונותיו המוצהרים. השמאל בוגד בערכיו ואינו מקיים שליחותו לעצור את מדיניות ההתנחלויות המכרסמת בדמוקרטיה

מאת: אולק נצר

בגידת השמאל

בגידת השמאל בעצמו, בערכיו, ובשליחותו לעצור את מדיניות ההתנחלות שהוציאה מישראל את נשמתה הדמוקרטית והפכה אותה למדינת אפרטהייד. אנחנו חיים במדינה הנבנית יום-יום על יסודות של דיכוי, עוול ורשע, ועד היום אין מפלגה ציונית שאפשר לראות בה כוח פוליטי המתנגד למשטר.

בעצרת 50 שנות כיבוש בנווה-שלום, השתמשה זהבה גלאון מספר פעמים בביטוי "חיים עם המגף שלנו על צווארם".  איך חיה מרצ עם רגליה בתוך המגף הזה? תחת המשטר של סמוטריץ' ואורן חזן היא אפילו לא הוציאה הנחיות ברורות לאוהדיה המשרתים בשטחים, שכן היא סרבנית סרוב עיקשת, איך לא לבצע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ופשעי שנאה. גלאון גם השתמשה בביטוי "עד שהממשלה לא תפנים…", כלומר היא עדיין מחכה שהממשלה הזאת תפנים משהו שהיא חושבת צריך להפנים. בראשה ובלבה זו הממשלה שלנו, לא שלהם, לא ממשלת בני עוולה ובני בליעל. היא לא הפנימה עדיין את העובדה שהמשטר השתנה, שהם זה לא אנחנו ושאין להם בכלל תשתית רוחנית, חשק או סיבה, להפנים כל דבר שהוא דמוקרטי, אנושי וצודק.

הישראלים, בסופו של יום הבחירות, מצביעים על פי יחסם לסכסוך היהודי-ערבי, הקיומי, שבו הרגש הדומיננטי הוא הפחד ממה שיקרה אם נוותר על שטחים. האסטרטגיה הקבועה של השמאל, הנקבעת בעידוד משרדי הפרסום שאינם יודעים אחרת, היא למכור לקהל מה שהוא אוהב ולהעלים, עד כמה שאפשר, את מה שהוא פוחד ממנו.  אלא שבמקרה שלנו אי אפשר להעלים את העובדה שכל פתרון מדיני כרוך בוויתור על שטחים. העלמה רק גורמת לכך שאנשים קולטים,  שזה כל כך מסוכן, שאפילו השמאל עצמו פוחד להודות שהוא בעד נסיגה. האסטרטגיה הדרושה היא שצריך להתמודד נגד הזרם, לא להסתגל אליו. כאשר רופאים צריכים לשכנע חולה שרק ניתוח קשה יציל את חייו, הם אומרים לו את האמת, פונים אל התבונה ומציגים באמונה את האלטרנטיבות, בלי להסתיר את גורמי הסיכון. איש עדיין לא העז לבדוק כמה קולות יש לאומץ אזרחי, למצפון ולתבונה, אלא שעדיף שיהיו פחות קולות מאשר שלא יהיו בכלל, שיהיו כיסאות בכנסת ולא יהיו מתנגדים למשטר שיישבו עליהם.

צריך להודות באשמת הבגידה לא כדי להעניש מישהו אלא כדי להשתנות. הוכחות לבגידה הזאת יש למכביר. לפני הבחירות האחרונות גלאון כתבה, שהם עשו "שורה של מחקרים וסקרי עומק מקיפים לדעת היכן עומד הקהל שמגדיר את עצמו שמאל". זאת הודאה בכך ש"מריחים" באחורי הקהל במקום להובילו לאן שצריך. הלאה, "לצערי, הקהל של השמאל לא שם בראש מעייניו את שאלת ההסדר המדיני ופינוי התנחלויות. הוא חושב שאין פרטנר למהלך כזה".  – הודאה מפורשת בכך ש"השמאל של ישראל" מסתגל לאותו קהל ולא מנסה להזיז אותו, לא על ידי אמירת האמת כאשר צריך להשפיע עליו ולא על ידי מעשים פוליטיים שיש בהם כדי לשמש כיוון, מוקד ומופת של התנגדות למשטר.

השמאל גם לא אומר לציבור את האמת, שלא צריך פרטנר כדי להוציא את דיבוק השליטה בשטחים מגופה של ישראל, ושלעומת זאת ישראל איננה פרטנר לשלום. הוא פוחד להודות אפילו לעצמו שזאת המציאות שאיתה הוא חייב היה להתמודד.  והוא לא התמודד, ברח לאיזו מציאות מדומיינת שבה ישראל היא דמוקרטיה עדיין, המשטר לגיטימי עדיין למרות הסכנות שהוא עלול להביא עלינו, ו"אנחנו" עדיין הרוב הדומם שיום אחד יצטרף לשלטון ויביא את השלום בלי להזכיר את המילים נסיגה ופינוי שטחים ומתנחלים.

השמאל לא תבע ולא תובע מהממשלה תביעות שהיה תובע אילו נהג על פי עקרונותיו המוצהרים. מרצ, שלא לדבר על מפל' העבודה, לא תבעה מהממשלה שחיילי צה"ל לא ישמשו בתפקידי שיטור בשטחים, ש"הבנים שלנו" לא ישרתו שם. זאת תביעה חוקית טבעית והגיונית, שכן זהו תפקידה של המשטרה לשמור על אזרחים ולשמור על הסדר, לא של הצבא. שום מפלגה שמאלית לא רואה את עצמה ולא מכריזה על עצמה כתנועה לשחרור ישראל מהכיבוש. שום גוף פוליטי שמאלי אפילו לא דן בתוך עצמו דיון רציני מה עושים, מה ואיך צריך להתנהג כאשר המשטר הפך להיות האויב החזק ביותר לקיומה של המדינה הדמוקרטית והצודקת שלנו.  כל אלה, ורבים אחרים, הם מחדלים המוכיחים את בגידת השמאל.

דר' אולק נצר הוא חוקר בפסיכולוגיה פוליטית

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

3 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    השמאל בישראל חולה
    יש לו הרבה בעיות
    ויש גם תקווה
    אני מקווה שעוד כמה חודשים בעבודה ובמרצ תהיה הנהגה חדשה של עמיר פרץ ואילן גילאון והם יחזירו את השמאל להיות שמאל.
    לא רק בתחום המדיני ביטחוני, לא רק באמירות ברורות על הצורך לסיים את הכיבוש אלא גם ובעיקר בתחום החברתי כלכלי.
    שמאל צריך להיות שמאל, שמאל צריך להיות סוציאליסטי, שמאל צריך לחתור לחלוקה צודקת של ההון. למדינת רווחה, לעצירת ההפרטה להלאמה של מה שראוי וצריך להלאים, לשיפור איכות החיים ורמת החיים של המעמד.
    תחת שני מנהיגים אלו השמאל יכול לחזור ולהיות שמאל וגם המנהיג השלישי בשמאל איימן עודה הוא ראוי לשת"פ והנהגה.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    טוכולסקי! מהפה שלך לאלהים!

    טוכולסקי! מהפה שלך לאלהים!

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    אלוהים לא עובד אצלנו מיכאל.

    כדאי לקרוא היטב מה כותב כאן אולק נצר ולשאול – האם פרץ וגילון הם התקווה?
    אולי אם יקראו את המאמר ויפנימו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.