חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מפלגת העבודה, יותר מדי אגו פחות מדי אידיאולוגיה

נושאים דעות, פוליטי ב 13.06.17 0:17

ק. טוכולסקי שב ומתבונן בנעשה במפלגת העבודה לקראת הבחירות ליו"ר.   הוא מוצא רק סוציאל דמוקרט אחד, עמיר פרץ, הוא מקווה שפרץ יהיה מנצח נדיב שיושיט יד ליחימוביץ' לשיקום המפלגה.  בהשוואה לארצות אחרות הוא מראה שבארצות שבהן מפלגת העבודה המקומית חתרה להיות מפלגת מרכז היא נמחקה (הולנד וצרפת) או נחלשה מאוד.  רק בארצות שבהן הודגש המסר הסוציאל דמוקרטי מפלגות העבודה המקומיות התחזקו

פעם כפארסה ועוד פעם כפארסה, על מצבה העכשווי של מפלגת העבודה

בזמן שמועמדי מפלגת העבודה ומחנותיה עוסקים במלחמת כל וכל מכוערת, רוויית השמצות ורגשית, כדאי להם לעצור לרגע ולהסתכל על מצבה של הסוציאל-דמוקרטיה באיחוד האירופאי בבחירות השנה. בעדינות אפשר לומר שהסוציאל-דמוקרטיה האירופאית חווה שנת משבר. בשום מערכת בחירות עד כה באירופה, מפאתי הבלקנים בדרום מזרח (בולגריה וקוסובו), ועד ליבה של אירופה הישנה ואף מעבר לתעלה, שום מפלגה סוציאל-דמוקרטית לא ניצחה.

ההליכה למרכז מחקה את המפלגות הסוציאליסטיות/עבודה בצרפת והולנד. ההליכה שמאלה הצילה את הלייבור בבריטניה מעוד קריסה והחזירה לו המון בוחרים, אבל לא הספיקה לניצחון. בגרמניה הזיגזגים למרכז הופכים את המפלגה אחרי מומנטום קצר למפלגה מתרסקת.  הסוציאל-דמוקרטיה במשבר מתמשך והמודלים של פורטוגל, שבדיה ובריטניה עוד לא אומצו כדי להראות שאפשר אחרת, ושמי שנאמן לשמאל יכול לנצח או לפחות לשפר את מצבו. מה שכן, אמנם מצבן של מפלגות שמאל מרכז באירופה גרוע, אך הוא נראה טוב לאין ערוך ממצבה של מפלגת השמאל מרכז של ישראל.

בין מצהלות השמחה על הפיכת המגמה בבריטניה לבין ההתרסקות הטוטאלית של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ממשיכה מפלגת העבודה הישראלית לאבד את עצמה לדעת.  התמונה המצטיירת נראית כרצף של פארסות במסגרתו כל המועמדים נאבקים בעת ובעונה אחת במועמד המוביל עמיר פרץ ואחד בשני כדי להגיע לסיבוב השני.

מה לא ראינו במאבק הזה. ראינו את חברי הכנסת מהצד הימני של העבודה, כמו נחמן שי ואיתן ברושי, תומכים בפרץ בזמן שדווקא המועמדים מצידה השמאלי של המפלגה ממלאים פיהם מים. ראינו את תומכיה של שלי יחימוביץ, שכרגיל מחכה עד שיהיה מאוחר מדי עם התמיכה שלה, תומכים במועמד בעל הון עם עבר של משרת הון ומצע מפורט של ניו-לייבור. ראינו מיליונר הייטק שעושה פוליטיקה בפנסיה ומתנהל כמו פיל בחנות חרסינה בלהגו. זאת בזמן שיו"ר המפלגה היוצא (מירצשם) מדבר בנימוס, אבל עוסק בתככנות עדינה, שאמורה להביא אותו לסיבוב השני על חשבון שורת המועמדים האחרים, שם הוא מקווה שכולם יתמכו בו מול פרץ. ראינו מעט מאוד תכניות מפורטות, ראינו האשמות בשחיתות ושיטות מאפייה ואיומים, שכמובן כרגיל לא תורגמו לשום תלונה במשטרה.

בקיצור, מפלגת השמאל-מרכז הגדולה שלנו, לא מגיעה אפילו למקומות בהן היא יכולה לעשות טעויות כמו מקבילותיה בהולנד או צרפת מהסיבה הפשוטה שכל המועמדים להנהגתה, למעט עמיר פרץ הם לא סוציאל-דמוקרטים. תכלס, אין להם מה להציע לציבור בשמאל-מרכז. ואם אנחנו חושבים שתחושת המיאוס מביבי הוא זה שגרם שבוז'י יזכה ב-24 מנדטים ושיא של 12 שנים במפלגת העבודה תחזור על עצמה – אנחנו טועים.

ממה שאני למד, הסוציאל-דמוקרטים במפלגה די קרועים, כרגיל בין שני מנהיגי ברירת המחדל של המחנה: חברי הכנסת פרץ ויחימוביץ. אני עצמי תומך בפרץ,  הוא הסוציאל-דמוקרט היחיד שרץ.  הייתי שמח יותר לראות את יוסי יונה רץ על מצע חברתי בסגנון קורביין/סאנדרס ומדבר בבהירות שמאפיינת אותו, ולא למצוא את עצמי נאלץ שוב לבחור בין קריאה לתמיכה בעמיר פרץ לבין, במקרה הזה, כלום.

הייתי שמח יותר אם הייתי יודע שהמועמדים העיקריים לא מאיימים על חברי כנסת שאם לא יתמכו בהם, הם לא יתמכו בהם בפריימריז. וכל הגדולים במפלגה עושים זאת. הייתי שמח יותר אם קווי המחנות היו אידיאולוגיים, אבל הם לא. כל מי שנלחמים היום במלחמה המלוכלכת הזו עושים נזק למפלגת העבודה, במיוחד אלו שמבחינתם כל תוצאה היא טובה, העיקר לא עמיר פרץ .

מדינת ישראל צריכה מפלגת שמאל מרכז סוציאליסטית/סוציאל-דמוקרטית רצינית. עם הנהגה שמדברת ברור למעמד ופועלת לטובת האינטרס המעמדי. אנחנו לא צריכים בעלי הון שיעמדו בראש המפלגה, ולא גנרל שיספר לנו על ביטחון. אנחנו צריכים שהמנהיג שיכנס בסוף יולי ללשכת היו"ר יהיה סוציאל-דמוקרט. ואנחנו צריכים לדרוש ממנו להיות סוציאל-דמוקרט, לא רק ברטוריקה או בתכנית לאחר הבחירות, אלא גם בגילוי סולידריות עם חברי הכנסת הסוציאל-דמוקרטים גם אם לא תמכו בו.

מערכת הבחירות הזו גורמת נזק רב והעובדה שעיקר המאבק הלא-נקי נובע מהפחד מפני המועמד היחיד שהוא סוציאל-דמוקרט, מצביעה בעיקר כמה חמור מצבה של מפלגת העבודה. האכזבה הכי גדולה שלי היא כרגיל משני המועמדים שמאכזבים אותי כבר למעלה מעשור, כל אחד בהתנהלות היהירה שלו: עמיר פרץ ושלי יחימוביץ.

אני מקווה שעמיר ינצח ויהיה מנצח נדיב ולא חשבונאי. אני מקווה שהוא ידע להושיט יד ליחימוביץ ואנשיה וביחד הם יוכלו לשקם את המפלגה ולעשות ממנה אלטרנטיבה.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

3 תגובות

  1. מיכאל לינדנבאום :

    גם אני תקווה שעמיר ינצח ושידע להושיט יד לשלי ואנשיה

    גם אני תקווה שעמיר ינצח ושידע להושיט יד לשלי ואנשיה.

    הבעיה היא ההסתה חסרת התקדים בפייסבוק נגד עמיר.מילא חובבי הטייקונים והגנרלים,אבל גם חלק מסויים מתומכי שלי מתחשבנים עם עמיר על תמיכתו בעסקונה הניאו-ליברלית בהסתדרות ובמפלגה.

    יש חלק מהם,מאחר ששלי שותקת עד כה,הנופלים בנופת הצופים של המפריטן ומשרת ההון אבי גבאי,שהחל לפתע לזמר סרנדות סוציאל-דמוקראטיות בהן הוא מבטיח "סוציאליזם בימינו".

    הוא כמובן "שוכח" את העיקר והוא מיסוי גבוה של הטייקונים וחבריו משוק ההון,ולא אומר מלה לא על ההפרטה ובעיקר לא על ההלאמה המתבקשת.

  2. יניב :

    קצת מביך שעמיר צריך לשלוח אנשים לפרסם כתבות תומכות בעבודה שחורה 🙁

  3. מערכת עבודה שחורה :

    ליניב,
    עמיר פרץ לא שלח אף אחד לפרסם כתבות. המאמר הזה מביע את דעתו של הכותב, שהוא אורח קבוע באתר. אם עמיר פרץ או כל מועמד אחר ישלחו כתבות, הן יפורסמו אם יעמדו בקריטריונים של האתר.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.