אמנון פורטוגלי סוקר את מצע מפלגת העבודה הבריטית Labour Party, מקביל את מציאוּת הבחירות שם למציאות כאן, מפרט את האתגרים העומדים בפני ישראל בתחום המדיני-בטחוני ובתחום החברתי-כלכלי ואת הופעתם של כוחות ואירגוני החברה האזרחית המצביעים על הרצון לשינוי. פורטוגלי גם מציע קווי מתאר אפשריים למצע מעין זה. החלק השני יתמקד במניפסט הישראלי
המניפסט הישראלי
השבוע בחירות בבריטניה, לקח לשמאל בישראל - מאמר ראשון בסדרה
אמנון פורטוגלי סוקר את מצע מפלגת העבודה הבריטית Labour Party, מקביל את מציאוּת הבחירות שם למציאות כאן, מפרט את האתגרים העומדים בפני ישראל בתחום המדיני-בטחוני ובתחום החברתי-כלכלי ואת הופעתם של כוחות ואירגוני החברה האזרחית המצביעים על הרצון לשינוי. פורטוגלי גם מציע קווי מתאר אפשריים למצע מעין זה. החלק הראשון יתמקד במניפסט הלייבור הבריטי
בתחום המדיני-בטחוני, קראנו ולמדנו על עמים שנכנסו למסלול של חורבן וחיסלו את עצמם לדעת. המרד הגדול ברומא שהביא לחורבן בית המקדש, ומרד בר כוכבא-רבי עקיבא שהביא לחורבן יהודה, הם דוגמאות להרס עצמי בתולדות עם ישראל. אנו נמצאים היום במסלול דומה. ההשקעות העצומות במפעל ההתנחלות, השילוב המסתמן של קבוצות לאומניות, דתיות וחרדיות החותרות למדינה תוקפנית ומתפשטת על בסיס הלכתי, וההשפעה ההרסנית של כוח צבאי הפועל בסביבה אזרחית – מכופפות את חוט השדרה המוסרי, מדרדרות את עוצמתה הכלכלית והצבאית של החברה הישראלית, ויביאו בסוף התהליך לאובדן המדינה.
המתנחלים נהפכו מתנועה הנהנית מתמיכה ממשלתית סמויה או גלויה לחלק מהממשלה. חלק מהדור השני והשלישי של המתנחלים, שגדל וחונך בשטחים, מיליטנטי יותר מהדור הראשון. האידיאולוגיה של תנועות אלו התפתחה לכיוונים מסוכנים פי כמה. מיישוב וסיפוח של הגדה המערבית להתפשטות טריטוריאלית לגבולות "הארץ המובטחת", מדו-קיום עם הפלשתינאים למדיניות של גירוש, מסובלנות דתית להקמת המקדש והרס המסגדים, וממדינה דמוקרטית חופשית למדינת הלכה תחת שלטון רבני. ישראל תהיה המדינה היחידה בעולם עם מדיניות התפשטות מוצהרת ועוצמה צבאית הנדרשת למימושה.
במארס 1980, פרסם יעקב טלמון ב"הארץ" מאמר ענק בכותרת "המולדת בסכנה". המאמר של ההיסטוריון החשוב ביותר בעת ההיא רצוף אזהרות מפני מה שעלול וצפוי לקרות מול הפלסטינים ובין הישראלים לבין עצמם. נאמר בו בין היתר:
"אין לי הקל בספקות, שמהניסיון לשלוט במיליון-ורבע ערבים בניגוד לרצונם צפויה לנו השחתה שתשים ללעג ולקלס את היפים בחלומותינו על תחיה לאומית ורוחנית … ותתיש את כוחנו להתגונן מפני עוינות שכנינו והתנגדות חברת העמים … אנו מזמינים צרות רבות כאשר אנו נאחזים בעמדותינו כבדברי אלוהים חיים וכך נופלים בשבי קנאים פונדמנטליסטיים".
טלמון הזהיר מאבדן חוש פרופורציה בהערכת כוחה האמיתי של ישראל… התמקדות בעניינים מדיניים וצבאיים, ובאמונה משיחית ללא הבנת אותם גורמים שבעולם דמוקרטי חשיבותם אינה פחותה מכוח פיזי, ובעצם הם תנאי להפעלתם האפקטיבית של עניינים מדיניים וצבאיים. הסטת תשומת הלב מאותן בעיות כלכלה וחברה, שבלי פתרונן אין עצמה צבאית אמתית ואפקטיבית. שלושים ושבע שנים אחר פירסום דברים אלו ברור יותר ויותר שטלמון צדק.
בתחום הכלכלי- חברתי מספרים לנו שהכלכלה פורחת, האבטלה בשפל, הבורסה מגיעה לשיאים והמשק הישראלי צומח. מספרים לנו שאנו עשירים מאי פעם ומתעשרים מיום ליום. ואכן יותר ויותר ישראלים יוצאים לחופשות בחול ומכירות רכב בישראל קובעות שיאים חדשים. אך באותו זמן אומרים לנו שאין מספיק כסף לספק לכל האזרחים קורת גג, לתת לילדינו חינוך ראוי, אין מספיק כסף לבריאות, אין אפשרות לממן תקנים לרופאים מתמחים, אין מספיק כסף למשכורות שניתן לחיות מהן לשכירים, לרשת ביטחון לעניים, לפנסיות לזקנים, אין מספיק כסף להגנת הסביבה, לשמורות טבע ולפארקים, אין מספיק כסף לאמנויות, והרשימה ארוכה.
הבעייה היא שהשגשוג של המדינה בשנים האחרונות אינו בר-קיימא. הוא עומד על שני כרעי תרנגולת: מחירי נדל'ן גבוהים וחוב טובעני, המבוססים על שערי ריבית נמוכים במיוחד.
העלייה במחירי הנדל'ן הביאה לכך שחלק מהאוכלוסיה 'התעשר' או שכך זה נראה לו. והגורם השני משתקף בחוב ההולך וגדל של משקי הבית, שאיפשר את רמת החיים הנוכחית. מצב זה לא יכול להימשך לזמן רב. מחירי הדיור והנדל'ן נמצאים כבר היום ברמות שאזרחים רגילים לא יכולים לעמוד בהם, ורמת החוב שמשקי הבית יכולים לשרת אינה יכולה לעלות הרבה יותר.
גרוע מזה, המצב הנוכחי רגיש לכל זעזוע או שינוי כלכלי כפי שמשתקף גם בהודעות ובאזהרות של בנק ישראל. עלייה ברמת הריבית לכיוון שערי הריבית שהיו נהוגים לפני המשבר של 2008 יכולה להוריד את מחירי הנדל'ן ולמוטט מספר רב של משקי בית שלא יוכלו עוד לשלם את הריבית ולהחזיר את חובותיהם. אירועים אלו יכולים להביא למשבר אצל הבנקים והגופים הפיננסיים שהילוו כספים כולל משכנתאות לשוק הנדל'ן.
בישראל קיימת כיום קבוצת מיעוט שהשתלטה על הממשל והשלטון על בסיס אידיאולוגיה אמונית-לאומנית. מולה קיים רוב אזרחי, שאני מעריך אותו בקרוב למיליון וחצי עד שני מיליון אזרחים, שאינו מסכים, שמתנגד לאידיאולוגיה הזו, מאות אלפי ישראלים שנקעה נפשם מהמציאות הקיימת, המרגישים שזו לא המדינה והחברה שבה הם רוצים לחיות, שבמקום עם מלוכד עם סולידרית חברתית, המציאות היא של מנהיגים המובילים לכיוונים משיחיים מסוכנים, המשרתים קבוצות לחץ אינטרסנטיות, החושבים לטווח הקצר, שאינם פועלים למען העם.
את הרוב הזה אפשר לראות במצטרפים לתנועות כמו 'דרכנו', 'נשים עושות שלום', ובמחאה החברתית של 2011. במצביעים הצבעות מחאה ואין ברירה למפלגות 'מרכז', החל מ'שינוי' דרך 'הגמלאים' ועד 'יש עתיד'. הבעייה היא שהרוב הזה מבוזר ואימפוטנטי מבחינה פוליטית. בין השאר, מכיוון שאין לו בסיס ערכי ומעשי מגובש, מכיון שאין לו קורפוס רעיוני מגובש ומשותף. במצעים של גופים אלו נראה הרבה מילים יפות, הצעות אמורפיות, ושום דבר. קשה מאוד לזהות במצעים אלו בסיס רעיוני ומעשי לפעולה פוליטית בישראל.
להלן דוגמה למניפסט ישראלי:
- מדיניות של דו-קיום, של שתי מדינות לשני הלאומים בארץ ישראל המערבית (לדוגמה, במתכונת קונפדרציה), במקום מדיניות התפשטות על בסיס אמוני-משיחי.
- עצירה מוחלטת של ההתנחלויות, משולבת עם תמריצים לחזרה לגבולות הקו הירוק.
- מדיניות של 'אפס סובלנות' כנגד 'נוער הגבעות' והתומכים בהם, יד קשה נגד ארגונים גזעניים ומיליציות פרטיות. ענישה והפסקת התמיכות לכל גוף הקורא להריסת מסגדים, לפגיעה בפלסטינים ובערבים אזרחי ישראל.
- ביטול כל הטבות המס והטבות אחרות הניתנות כיום לתושבי השטחים והעברתם לתושבי הפריפריה בישראל.
- עצירת כל ההשקעות, התקציבים, המענקים, והעברות הכספים הניתנים ישירות ובדרכים עקיפות למוסדות ולארגונים פרטיים וציבוריים בשטחים. בכלל זה למועצות אזוריות, למועצות מקומיות, לעיריות, למחלקה להתיישבות, למועצת יש"ע וכו'.
- קביעת מגילת העצמאות כחוקה ובית המשפט העליון כמפרש המוסמך היחיד שלה.
- שמירת האופי הערכי, התרבותי הפלורליסטי של המדינה היהודית תוך הפרדת ההלכה ממוסדות השלטון, וחופש פולחן דתי לכל אדם ולכל קבוצה. השבת תהייה יום החופש השבועי, עברית (וערבית) תהיינה השפות הרשמיות, אפשרות לנישואים וגירושים אזרחיים, תחבורה בשבת, בתי עלמין אזרחיים וכו'
- הפסקת העברות הכספים, ישירות ובדרכים עקיפות, וביטול הטבות מס ואחרות למוסדות ולארגונים דתיים וחרדיים, פרטיים וציבוריים כמו הגרעינים התורניים, ארגונים העוסקים בחזרה בתשובה, ואחרים.
- צמצום מהותי בתוכניות לימודים אקדמאיות לחרדים הכוללים הפרדה מגדרית, ובתקציבים לישיבות, והשקעת הכספים בלימודי ליבה בעולם החרדי ובתוכניות לימוד ותמיכה ליוצאים לחופש מהעולם החרדי.
- מדיניות מיסוי הדואגת לרוב האזרחים ולא למיעוט, במקום מדיניות המיסוי הנוכחית הנותנת הטבות מס וקיצוצי מס לעשירים על חשבון הורדת הוצאות הממשלה למעמד הבינוני ולעניים.
- מדיניות המגינה על האזרחים מבעלי ההון הגדולים, מהתאגידים הבינלאומיים הגדולים ומהתעמרות מהממשלה.
- שיתופי פעולה עם התעשייינים בוני המשק שמקימים מפעלים, מייצרים מוצרים, ומחדשים חידושים, ופעילות תקיפה נגד טייקונים ופיננסיירים הממנפים את עצמם לדעת על חשבון כספי אחרים.
- מדיניות אפקטיבית של תמיכה ועזרה לבעלי עסקים קטנים.
- ייזום בנית עשרות אלפי דירות להשכרה בדמי שכירות סבירים לכל נפש ולטווח ארוך, תוך הצעת אפיק השקעה בטוח לחוסכים לפנסיה ולגמלאות.
- הכנת תוכנית אב למשק האנרגיה שתכלול בין השאר שימוש מירבי במקורות אנרגיה מתחדשים בעיקר סולאריים, שימוש מירבי במקורות אנרגיה מקומיים ועידוד פיתוח שדות גז קטנים ובינוניים.
ולכל אלו שיאמרו כי מסמך כזה יהייה מסמך התאבדות, שיקראו למחבריו סמול, בוגדים וכד' כדאי להסתכל על ברני סנדרס בארה"ב, על ג'רמי קורבין בבריטניה, ובאופן פרדוקסלי גם על עמנואל מקרון בצרפת. נראה שקצה נפשם של המצביעים מהמערכת הקיימת, מפוליטיקאים ש'מורחים' את התשובות, שנותנים תשובות אמורפיות לבעיות אמיתיות, שמתנהגים קורקטית 'כמו שצריך'.
לקריאה נוספת:
The Labour Party Manifesto 2017
May v Corbyn: The Battle For Number 10 – The full programme
Corbyn’s inspiring manifesto takes me back to Labour’s 1945 blueprint for hope
לראות ולשמוע את ג'ונתן פאי Jonathan Pie על המניפסט של הלייבור
המולדת בסכנה. מכתב גלוי אל ההיסטוריון מנחם בגין מאת ההיסטוריון יעקב טלמון
על מסלול האובדן. ההקצנה האידיאולוגית והדתית עלולה להוביל את המדינה לנקודת אל-חזור
המפקחת על הבנקים התריעה על העלייה באשראי הצרכני, יותר ויותר משקי בית מציגים קשיים להחזיר את החוב
פרויקט מיוחד: כמה עולות ההתנחלויות למשלם המסים
The myths about money that British voters should reject
המיצר של 1967 — המוצא של 2017
Tags: דו-קיום, יוקר המחיה, כיבוש, מגילת העצמאות, מדינת-הלכה, נדל"ן