מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
אלימות ימין קיצוני נגד משתתפי יום הזיכרון האלטרנטיבי ונגד פלסטינים בשטחים
איתן קלינסקי מדווח על תחושות הפחד שפקדו אותו ואת רעייתו בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי של הורים שכולים יהודים ופלסטינים. פעילי ימין קיצוני פעלו באלימות כלפי משתתפי הטקס. בהמשך אלימות מתנחלים נגד תושבי עוג'ה בשטחים
סכנה !!! מלחמת אחים בפתח !!!
למעלה מארבעת אלפים אזרחים החליטו לא להישאב אל הפער והניכור ביום הזיכרון, כשכל צד מתייחד עם מתיו, אלא ביקשו ליטול חלק בטקס אלטרנטיבי משותף לישראלים ופלשתינים, שארגן פורום ההורים השכולים ישראלי-פלשתיני, כדי להדגים את ההיתכנות של מתן כבוד הדדי האחד לכאבו של האחר.
ביציעי אולם הכדור סל של קבוצת הפועל תל אביב ועל פרקט המגרש הצטופפו למעלה מארבעת אלפים אזרחים. מאות רבות נותרו בחוץ, כי לא ניתן היה להכניס עוד אנשים לאולם . ועוד מאות פלשתינים שביקשו ליטול חלק באירוע נמנע מהם להגיע והם קיימו את הטקס בבית ג'אלה.
כבר שתים עשרה שנה רעייתי ואני פוקדים את טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, שיזם לראשונה אב שכול בשם בומה ענבר, וכיום הוא מאורגן ביוזמת פורום ההורים השכולים הישראלי-פלשתיני וארגון "לוחמים לשלום", שהחליטו יחד לנתב את כאבם לא לשנאה ולנקם, אלא לניסיון להניח אדנים לדרך אחרת, שתקרב את שני העמים. אך זו השנה הראשונה שחשנו פחד מהשתוללות חוגי הימין. את הבאים להתייחד עם קורבנות מעגלי האימה קידמו שאגות – "מָוֶת לַעֲרָבִים !!!", "מָוֶת לַעֲרָבִים !!!" יריקות וניסיונות לפגיעה פיזית.
זו השנה הראשונה שחשנו פחד בדרך לאירוע הזיכרון האלטרנטיבי. רעייתי ואני עשינו את דרכנו מתחנת הרכבת באוניברסיטת תל אביב עד לאולם הכדורסל. לאורך כל הדרך הקצרה וגם בפתחו של האולם ליוותה אותנו קבוצה אלימה, שלא הסתפקה בגידופים, אלא ירקה והשליכה חפצים במיוחד לעברם של רכבים בדרך למגרש החנייה של אולם הספורט.
זו הפעם הראשונה שאנשים, שיצאו מהאולם בדרך לתחנת הרכבת ולתחנות האוטובוסים חשו אי ביטחון אל מול קבוצות אלימות, כשהמשטרה היתה חסרת אונים מול ההשתוללות של אותם חוגי ימין.
אודה, שזו פעם ראשונה חשתי את אימת הסכנה האורבת לחיינו – סכנת מלחמת אחים. הקריאות – "מָוֶת לַבּוֹגְדִים!!!" "מָוֶת לַעֲרָבִים!!!" הזכירו מלל מימים אפלים, מלל שעלול לקרום עור וגידים. זו היתה תחושת הפחד של רעייתי ושלי בדרך הקצרה מתחנת הרכבת לאולם.
אלימות מתנחלים נגד פלסטינים בשטחים
עדות שנתן בן שבט הג'הלין החי בעוג'ה (צפונית ליריחו), לסיור של תנועות השלום בבקעת הירדן (יום שישי 28.4.17). רשמה נורית פופר.
אנחנו גרים בעוג'ה מזה 30 שנה עם עדרי הצאן שלנו. חיינו בשקט עד 2008. אז התחילו בעיות. מתנחלים מהמאחזים שבהרים מעל עוג'ה החלו לרדת לשדות המרעה שלנו ולאיים ולהתקיף אותנו.
ב-2008 גנבו לנו 75 עזים וכבשים. התלוננו במשטרה אך ללא הועיל. לפני 3 שנים גנבו לנו 90 עזים וכבשים. חלק מהעדר הועבר להתנחלות וחלק למקומות רחוקים יותר. למרות שזהות הגנבים ידועה וגם הגשנו תלונה, המשטרה לא התערבה והעדר הגנוב לא הוחזר לנו.
בגלל התקיפות והגנבות של מתנחלים איבדנו את אזור המרעה שלנו. נאלצנו לסגור את העדר במכלאות ולהאכילו במזון קנוי. נאלצנו לעבוד בעבודות אחרות .החיים שלנו הפכו לבלתי אפשריים באזור זה.
לאחרונה הגיעו אנשים מתנועות שלום כמו גיא ואריק שעולים איתנו לשדות המרעה. בשבוע שעבר הם הוכו. שילמו מחיר יקר על רצונם למנוע עוול.
לקריאה נוספת על אלימות המתנחלים נגד פלסטינים בשטחים באתר "רבנים למען זכויות אדם"
תגיות: אלימות, הורים שכולים, טקס זיכרון, ימין-קיצוני, מתנחלים
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
5 במאי, 2017 בשעה 7:47
אינני מתפלא, ובוודאי אינני מגנה
מי שמעדיף את השותפות עם פלשתינאים על השותפות עם יהודים, אל יתפלא לאן מוליכה אותו דרך זו.